במשך שנים, עד בוא הקורונה למעשה, נמנעתי או לפחות ניסיתי להימנע "ממה שכולם עושים". כולם נוסעים ביולי-אוגוסט לאילת? אין סיכוי שכף רגלי תדרוך שם; כולם נוסעים לראות קישוטי כריסמס בחיפה-נצרת-יפו? נכוון את ה-waze למחוזות אחרים; כולם נוסעים לחרמון עם הופעת פתיתי השלג הראשונים? אין מצב, מעדיפה להזמין שבוע סקי בבולגריה (ולבטל כמובן כי סגר)

אבל אז הופיעה הקורונה. סגרה את השערים והשמיים וצמצמה את האופציות. ואני נזכרתי בפעם ההיא לפני 25 שנה שניסיתי להתחכם בדרום אמריקה ולא לטייל לפי הגל – הכינוי לזרם הישראלים המדלג מאתר לאתר עם מצפן פנימי. הגענו לעיירה שכוחת אל רק כי היא מחוץ למסלול הישראלי ו...סבלנו מכל רגע. הבנו שיש משהו בחוכמת ההמונים. כמו שג'רי סיינפלד אמר לג'ורג' קוסטנזה בפרק מכונן: "תעשה ההיפך. אם כל אינסטינקט שלך שגוי, אז ההיפך היא הדרך הנכונה", גם אני עשיתי ההיפך ונכנסתי לגל.

נהגתי נגד האינסטינקט הטבעי שלי. אימצתי את חוכמת ההמונים. אבל - באופן מבוקר ומושכל. דוגמאות? בבקשה: נסענו לאילת באוגוסט ונהננו בטירוף (אבל ישנו באכסנייה כך שלא נדחסנו בחדרי אוכל עמוסים ולא הרקידו אותנו בבריכה); נסענו לחיפה בסוף דצמבר ליהנות מאווירת כריסמס ומהקישוטים והיה מושלם (אבל בחרנו בשישי בערב, מה שהבטיח פחות מבקרים, כל אלו שיש להם ארוחה משפחתית עם התייצבות חובה); וביום רביעי לפני כשבוע, אחרי שהצטברה כמות יפה של שלג בפסגת החרמון – ארזנו את הילדים, ארזנו בגדי סקי ובגדים להחלפה ויצאנו מוקדם כדי לגעת השלג רך וטרי ולשטוף את העיניים בכל הלבן הנדיר הזה. חזרנו מאושרים, במיוחד בן ה-7.5 שהיה לראשונה בחרמון בחייו ונגע בשלג רק פעם אחת לפני כן, באטרקציה בקניון ארנה לפני כמה שנים.

עם השלג בא התיאבון. צילומים יוליה פריליק ניב

איך צלחנו את המשימה? אתר החרמון, שנפתח בדיוק לפני 50 שנה, הוא אחד המקומות הכי מרחיבי לב שיש בארץ. אחרי שנים שהתחמקתי מלהגיע בעונה הבנתי שהסוד טמון במינון. ראשית החלטנו לקחת חופש באמצע השבוע (כן, הילדים לא הלכו לבית הספר ואנחנו לא הלכנו לעבודה) כדי להימנע מהתורים של שישי-שבת. שנית, יצאנו מוקדם אבל לא ממש מוקדם. אתר החרמון נפתח ב-8 בבוקר, מה שאומר שנוצר פיק סביב השעה הזו. אז אנחנו כיוונו את ההגעה לסביבות 9, אחרי שהלחץ יורד. ואכן הכל היה פתוח ופנוי בצורה מעוררת השתאות. שלישית, התייעצנו בכניסה לאתר מתי מומלץ לעלות למעלה ברכבל ומתי לבלות בשתי האטרקציות שבמפלס התחתון –הסקיי-ריידר ומזחלת האקסטרים. בשתיהן ביקרנו בעבר בקיץ אבל בחורף מדובר בחוויה אחרת לגמרי, כשהכל לבן ומושלג מסביב. גם העובדה שנרשמים מראש באתר ורוכשים כרטיסים מראש מקלה על התורים ועל העומס וזה כבר יתרון אדיר.

כאמור לפני 50 שנה, בתאריך 27.12.1971, הוכרזה פתיחת אתר החרמון ואתר הסקי שלו, ועד היום מדובר באתר הסקי היחידי בארץ. אז נכון שעדיין אין תנאי גלישה לסקי או סנואובורד, אבל יש הרבה מאוד שלג צח גם בגובה 1,600 מטרים וגם בגובה 2,040 מטרים מעל פני הים. לפני זמן קצר הושק גם רכבל קרוניות חדש – אטרקציה בפני עצמה. מדברים גם על מלון שיוקם ממש בתוך האתר ויאפשר סקי אין-סקי אאוט, אבל אנחנו עוד לא שם.

התחלנו כאמור במפלס התחתון עם שתי אטרקציות כיפיות. ריחפנו מעל השלג ונסענו במזחלת אקסטרים על גבי מסילה בין בתרונות שלג. בשתיהן לא היו תורים בכלל (40 שקלים לאדם לאטרקציה, אם לא מזמינים כרטיס משולב; פרטים בסוף) וההנאה הייתה קצרה אך משמעותית. משם עלינו ברכבל החדש למעלה ההר הלבן.

במפלס העליון אפשר לשכור מזחלת מפלסטיק ולגלוש באזור המיועד לכך. הילדים נהנו מכל רגע. אפשר לבנות בובת שלג (הבאנו גזר מהבית), אפשר לאכול ולשתות באחד הקיוסקים או במזנון וגם לטייל ולהלך בשלג הרך. לפני שירדנו בחזרה שתינו שוקו חם עם מאפה במזנון וקצת התבאסנו שלא מגישים שם יין חם כמו באירופה. אגב, לאור החוויה החיובית כבר סיכמנו לנסוע לפחות עוד פעם אחת העונה, כשיהיו תנאי גלישה מתאימים. ככה זה, עם השלג בא התיאבון.

**

עשיתי חשק? נכנסים לאתר האינטרנט של החרמוןwww.skihermon.co.il ונרשמים.מחירי רכישה אינטרנטית:כניסה לאתר: ילד מגיל 3 עד 12 - 34 שקלים, מבוגר – 39 שקלים; כניסה וכרטיס לרכבל: 85 שקלים לילד/מבוגר; כרטיס משולב הכולל כניסה, רכבל, אטרקציה לבחירה: 110 שקלים לילד/מבוגר. האתר פעיל מידי יום בשעות 16:00-8:00, שאלות בטלפון 1599-550-560 ועוד שוס מסימני התקופה – לא צריך תו ירוק. מה שכן כדאי זה להתעדכן במזג האוויר – יש תחזית ומצלמות און-ליין באתר האינטרנט של האתר.

וטיפ אחרון לסיום – אם שכחתם משהו בבית, למשל כפפות או כובע ואפילו מעיל, כבר מאזור היישובים מסעדה ומג'דל שמס תוכלו למצוא דוכנים שמוכרים אקססוריז לשלג, כולל מזחלות פשוטות לשימוש במפלס התחתון. גם באתר החרמון עצמו יש חנות עם שלל מוצרים ועם השלט "שכחתם משהו?".

הכותבת הייתה אורחת אתר החרמון.