"גבר ערבי". מה עולה בראשכם כשאתם חושבים על הצירוף הזה? לרבים, בישראל ובכל העולם, הדבר שמיד שעולה זה האסוציאציות השליליות והמוכרות מהכותרות – דתיים פנאטים, חשוכים, מדכאי נשים, ומאצ'ואיסטים. עם כל הקונוטציות לפוליטיקה, לטרור, לאיסלאם ולתרבות הערבית שנבדלת בכל כך הרבה דרכים מהתרבות המערבית ומתנגשת בה באין ספור תחומים, אין פלא. אך כמו כל אחד ואחת אחר/ת, גם גברים ערבים לעיתים קרובות לא מתיישבים עם הסטיגמות שמודבקות אליהם – למרות שלעיתים קרובות לא יעזו להראות זאת.

שתי צלמות החליטו להשתמש בכלי הכי פשוט, הכי נגיש והכי אנושי כדי לשבור את הדעות הקדומות של כולנו על הגברים הערביים – פורטרטים. מעבר לניתוץ הדעות הקדומות והמסוכנות של העולם המערבי על גברים ערביים, זהו תיעוד חשוב של האופן בו גברים בעולם הערבי נפתחים ומשתנים בשנים האחרונות, ושיעור מעניין מאוד במגדר לכל אחד, בכל מין ובכל מקום.

גברים ערבים. צילום: סקרלט קוטן

צילום: סקרלט קוטן

גברים ערבים. צילום: סקרלט קוטן

צילום: סקרלט קוטן

גברים ערבים. צילום: סקרלט קוטן

צילום: סקרלט קוטן

את סדרת התמונות "מכתוב" צילמה הצלמת הצרפתיה סקארלט קוטן בין השנים 2012 ל-2016. האביב הערבי הצית את סקרנותה והתחבר אצלה לזווית אחרת לגמרי – גבריות ומיניות גברית. בין השנים הללו היא טיילה ברחבי המזרח התיכון: מצרים, ירדן, לבנון, מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה ואפילו עזה, ופגשה שם דמויות מגוונות ויוצאות דופן בנוף הערבי.

"ב-2012, כשטיילתי במרוקו, החלטתי לצלם גברים", היא מספרת על הסדרה באתר שלה. "אחרי האביב הערבי, חלקם הציגו יותר חופש אינדיבידואלי וחיפשו דרכים לבטא עצמם. במשך 4 השנים הבאות ותוך חיפוש על פני 7 מדינות שונות באזור הים התיכון, ייצרתי אוסף של פורטרטים שעוסקים בגבריות, גופם ומיניותם של גברים מדור צעיר, שמאוד מעורב בשינוי העובר על העולם".

"המטרה לא היתה להציג אותם כנשיים", היא אמרה בראיון ל-CNN. "בפגישה פנים אל פנים אנו פגיעים יותר, כי אנו חושפים את עצמנו. והחשיפה הזו מולידה משהו שהוא רגיש יותר".

צילום: סקארט קוטן
צילום: סקארט קוטן

צילום: סקארט קוטן
צילום: סקארט קוטן

צילום: סקארט קוטן

צילום: סקארט קוטן

"השלב הראשון בתהליך העבודה שלי היה המפגש: להתחבר עם זרים ברחוב, להתייחס למעשה הצילום יותר כאל הופעה בה אני מאתגרת את עצמי להיות פרוטגוניסטית מעורבת יותר", היא מספרת. "התהליך הזה איפשר למצולמים מוצא לבטוח ולהיחשף כפי שלא התאפשר להם בעבר. כאמנית, אני מציבה את עצמי כאישה שמסתכלת על גברים, ובכך אני פורצת את המוסכמות בנוגע למי מותר להסתכל, ומבססת את הרעיון שלמצלמה עצמה יש מגדר".

"אלו דיוקנאות של גברים שצולמו על ידי אישה", קוטן כותבת על הסדרה. "אישה שמעודדת אותם לאבד את עצמם, לקבל את אובדן השליטה למרות שהם מודעים למשמעויות של זה. המאבק של מצולם דרך האמביוולנטיות הזו יצרה מציאות חשופה שטרם נראתה בעבר".

"הקול שלי דורש להרחיב פרספקטיבות של ייצוג בצילום, לחשוב מחדש על נושאים כמו שונות, גזע, מגדר או לאום, מעבר למוסכמות תרבותיות או גיאוגרפיות. המעשה שלי הופך לחטא, כשאני מתעלת את החטאים של הגברים שאני מצלמת".

 

 

גברים ערבים. צילום: סקרלט קוטן

צילום: סקרלט קוטן

גברים ערבים. צילום: סקרלט קוטן

צילום: סקרלט קוטן

גברים ערבים. צילום: סקרלט קוטן

צילום: סקרלט קוטן

 

קוטן העבירה 15 שנים כצלמת במדינות ערב וחיה בין קהילות שונות ויוצאות דופן, ביניהן גם שבטים בדואים, אך תמיד נשארה זרה, בהיותה צרפתיה, ובהיותה אישה. לתחושתה, בסדרת הצילומים הזו מקומה כמתבוננת חיצונית דווקא היווה יתרון, שכן הגברים האלו הרגישו שהם יכולים לבטוח בה יותר. "הם יכלו לספר לי – 'אני לא מאמין באללה', 'אני לא צם ברמאדאן', דברים שהם לא יספרו לאהוביהם". וכך, לפיה, הזהות האמיתית שלהם הגיעה לצילומים שלה.

על שם הסדרה היא מספרת: "'מכתוב' הוא משחק בין המילה הערבית 'מכתוב', שמשמעותה היא 'זה כתוב', והמילה הצרפתית הדיבורית 'מק', כינוי לגבר". הגברים בתמונותיה של קוטן מיישרים מבט למצלמה בעוד הם חשופים במלבושים לא מקובלים ואפילו מסוכנים עבור הגבר הערבי הממוצע. חלקם מאופרים, חלקם לובשים בגדי נשים, חלקם נועלים נעלי עקב. ברקע ניתן לראות תפאורות של בניינים מתפוררים או קירות מעוטרים וצבעוניים. סמליות צנועה ופשוטה או אפילו עיטורית, אך חזקה מאוד.

כשצילמה את הגברים הללו, קוטן לא הציבה אותם באופן מסוים או ביימה אותם – אלא פשוט ביקשה מהם לנסות להיות כמה שיותר טבעיים ולהסתכל עליה. "להביט ישירות בעיניים של מישהו שם אותנו במצב של רגישות, ומכאן גם מקרב אותנו יותר למי שאנחנו באמת", היא אומרת.

גברים ערבים. צילום: סקרלט קוטן

צילום: סקרלט קוטן

גברים ערבים. צילום: סקרלט קוטן

צילום: סקרלט קוטן

גברים ערבים. צילום: סקרלט קוטן

צילום: סקרלט קוטן

 

המבט הגברי

דבר דומה עשתה תמרה עבדול האדי, צלמת קנדית ממוצא עיראקי, שמציעה זווית קצת אחרת על אותו הנושא. גם בתמונות שלה נחשפים גברים ערבים ממדינות שונות כשהם מיישירים מבט אל הצלמת, אך במקרה שלה הם לא לובשים בגדים, נשיים או גבריים. בפורטרטים שלה, החוזק טמון במבטים מלאי הרגש של המצולמים.

גאזוון, עיראק. צילום: תמרה עבדול האדי

גזוואן, עיראק. צילום: תמרה עבדול האדי

ראשיד, מרוקו. צילום: תמרה עבדול האדי

ראשיד, מרוקו. צילום: תמרה עבדול האדי

חישאם, לבנון. צילום: תמרה עבדול האדי

חישאם, לבנון. צילום: תמרה עבדול האדי

 

עבדול האדי בחרה לצלם את הגברים שפגשה ברחובות המדינות בהן תיירה בקלוז-אפים ובחצי עירום, כדי לנתק אותם מכל הקשר לאומי, תרבותי או דתי. "רציתי שכולם יותכו לתוך מראה אחד של גבר ערבי, שהוא אנושי ושהוא לפעמים גם רגיש, לפעמים עדין", סיפרה על הסדרה שלה.

"דמיינו גבר ערבי", כך היא כינתה את סדרת התמונות, שמעודדת אותנו להתנתק מדעות קדומות ולחשוב מחדש. ובעוד שקוטן שאבה השראה מהאביב הערבי, עבדול האדי מדברת על רגע אישי, מאוד ספציפי ומוקדם יותר - שיחה שלה עם צעיר מדובאי ב-2009. כשצילמה אותו היופי שלו הכה בה, והיא החליטה לצאת למסע בן 5 שנים ברחבי המזרח התיכון בו צילמה גברים שונים במטרה לשבור את הסטריאוטיפים סביבם.

הסדרה צולמה בין השנים 2009-2014 ב-6 מדינות: לבנון, ירדן, עיראק, מרוקו, כווית ותוניסיה. "זה פרויקט אישי עבורי כאישה ערביה שרוצה לחגוג את הגבר הערבי ויופיו", אומרת הצלמת. לדבריה, הייצוג של גברים ערבים בסדרה הזו משקף בדיוק את איך שהיא רואה את הגברים שהקיפו אותה במהלך חייה.

מוחמד, מרוקו. צילום: תמרה עבדול האדי

מוחמד, מרוקו. צילום: תמרה עבדול האדי

KK, ירדן. צילום: תמרה עבדול האדי

KK, ירדן. צילום: תמרה עבדול האדי

באדר, כווית. צילום: תמרה עבדול האדי

באדר, כווית. צילום: תמרה עבדול האדי

GN, מרוקו. צילום: תמרה עבדול האדי

GN, מרוקו. צילום: תמרה עבדול האדי

 

כמו קוטן, גם הצלמת הקנדית-עיראקית מקווה שהתמונות שלה יעודדו את הצופים בהן לראות אחרת את הגברים במזרח התיכון, ודרכם גם את האזור כולו. אלימות נגד נשים, סחר, אונס, דיכוי, גסות, מאצ'ואיזם - אלה הדברים שנשקפים אלינו מהכותרות, אבל הם ממש לא מגדירים את כל הגברים כולם במזרח התיכון. צריך רק להביט במבטים הנשקפים מהתמונות האלו, מהתנוחות ושפת הגוף כדי לראות כמה הם שונים זה מזה, כמה צורות שונות יש לגבריות הערבית, ולגבריות בכלל. בסופו של דבר, יופי נמצא בכל מקום - צריך רק לדעת להבחין בו.

גברים ערבים. צילום: סקרלט קוטן

צילום: סקרלט קוטן