טוניה הרדינג, אחת המחליקות על קרח הטובות בהיסטוריה של אמריקה היא גיבורת "אני טוניה", סרטו של הבמאי האוסטרלי האנונימי משהו  קרייג גילספי. למרות חוסר התאמה מובהק לעולם הקר של החלקה על קרח הצליחה הצעירה כנגד כל הסיכויים לתפוס בו מקום של כבוד ולקחת את אליפות אמריקה בשנים 1991 ו- 1994. יריבותיה אז,היו נסיכות קרח יהירות, בעלות אמצעים, ואילו היא, בת לאם חד הורית אלכוהוליסטית ומתעללת, תויגה כ"זבל הלבן". מידות גוף מגושמות, גינונים מחוספסים, שער מחומצן, ואפילו צבע הלק על הציפורניים, כל אלו היו בעוכריה. לא פעם נשפטה בתחרויות, לא על ביצועיה, כי אם על מידת הייצוגיות שלה.

  אני טוניה. באדיבות בתי קולנוע לב

המוסיקה שבחרה להופעותיה הייתה שערוריית בעיני הפיגורות של העולם האליטיסטי. בסרט, היא מופיעה באחת התחרויות עם השיר  Sleeping bag של להקת הרוק Top zz. במציאות טוניה אכן בחרה בשיר כבד ותוקפני זה עם גיטרות דומיננטיות ומכונות תופים זולות בזמן שחברותיה למקצוע ביכרו את בולרו של ראוול או פסקולים מסרטי וולט דיסני, בחירות אלגנטיות בעיני חבר השופטים השמרן אך צפויות ומשעממות מה גם שלא הלמו את האנרגיה הפראית של טוניה. היא העדיפה להשתולל על הקרח, במקום לרקוד בלט קלאסי.     גם את תלבושותיה עיטרה בפייטים וטולים מוגזמים, שאין בהם עידון. כן, טוניה הרדינג הייתה כוכבת רוקנרול אקסצנטרית בשדה של צביעות מהוגנת.

הרדינג ריתקה אותי, כמו גם סופה הטרגי של הקריירה שלה, ורציתי לראות ממנה עוד. כשחזרתי הביתה מהקרנת הסרט, חיפשתי סרטונים של טוניה האמיתית בתחרויות השונות. רק אז רוויתי ממנה.

המקור: טוניה הרדינג ב 1994, עם הפייטים והטולים המוגזמים

אך הסרט עצמו מאכזב, דווקא בגלל הפוטנציאל הגלום בסיפורה. עשייתו מרושלת, חובבנית, וכמה מההחלטות הנוגעות למבע קולנועי איומות ממש. הבמאי משלב ראיונות מפוברקים בסגנון תיעודי ואלו, לא רק שאינם תורמים דבר, מביכים בניסיון שיראו אותנטיים. כשנתקלתי ברשת בראיונות שנערכו עמה לאורך השנים, שוב נוכחתי לדעת עד כמה אומללה ההחלטה לשלב ראיונות מזויפים בסרט. יוצרי הסרט לא השקיעו טיפת מעוף בכתיבתם. הטקסטים חוזרים על עצמם בסרט, בדיוק של אחד לאחד. אם כך, מדוע לא להשתמש במקור?

גם מעט ההומור שקיים בפתיחה ומייצר הבטחה לסרט קומי, נעלם במהירות לטובת התעכבות ארוכה ומתישה על שתי דמויות המשנה: בן זוגה וחברו הטוב, שסיבכו את הרדינג במעשה אלים, שחיסל את הקריירה שלה. כך שלמעט השחקנית הראשית, מרגוט רובי המשכנעת, שאף מועמדת לאוסקר בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר, אין סיבה לראות את הסרט. רובי נותנת הופעה מרשימה גם כשהיא מחליקה על קרח בתחרויות. בראיונות סיפרה השחקנית, שבמשך מספר חודשים התאמנה בהחלקה יום יום, שעות ארוכות. נדרשה בוודאי גם כפילה, והרבה עבודת "אפטר" והתוצאה מסחררת.

באדיבות בתי הקולנוע לב

מתוך 'אני טוניה', באדיבות בתי הקולנוע לב

צריך לומר, מאחורי כל טעויות הבימוי והתסריט, מסתתרת רלוונטיות. טוניה היא עוד דוגמא לאשה חזקה וחדורת מוטיבציה שהייתה גם קרבן לניצול ואלימות. היא אמנם לא נאנסה. אך בן זוגה היכה אותה. למרות תלונותיה במשטרה, וצווי הרחקה שהוציאה נגדו, לא הצליחה להוציאו מחייה. באחת הסצנות בסרט היא יושבת לצדו ברכב, פניה מדממות לאחר עוד אחד מהתקפי הזעם שלו כששוטר עוצר אותם באקראי, על נהיגה לא מרוסנת. למרות שהוא מבחין באשה שותתת הדם היושבת לצד העבריין, הוא לא נותן עליה את דעתו.

לארי נאסר, רופא נבחרת ההתעמלות האמריקאית לשעבר, תקף מינית יותר מ150 נערות. נערות אלו עברו תקיפה בלילה וביום למחרת שברו שיאים אולימפיים. הוריהן של הנערות לא האמינו להן. למה? כי הם היו עסוקים בהישגי הבנות והעדיפו לא לזעזע את המערכת, כי הם חשו יראת כבוד וביטול עצמי, מול אדם העונה לתואר "רופא". כי קרוב לוודאי שגם אמהותיהן של הנערות עברו חוויות דומות וחשבו שזו דרכו של עולם.

גם טוניה שברה שיאים אולימפיים עם לסת שבורה ופנסים בעיניים אבל בניגוד לאותן נערות שהצליחו לכלוא את הרופא המתעלל לשארית חייו, סופה של טוניה טרגי. אולי זה מוכיח שבימים אלו, ימי תנועת #MeToo , אנחנו שומעים על הסופים הטובים יותר. על הסופים הרעים אנחנו לא שומעים, אולי כי הנשים אינן אתנו עוד, ואולי כי אין להן את רשת התמיכה כדי לספר את סיפורן.

 

העתיקו קישור שתפו בפייסבוק שתפו במייל שתפו ב-Whatsapp