כשאומרים שסרטים מעצבים לילדים תודעה, אין בזה שמץ של גוזמה, לפחות לא מבחינתי. אני זוכרת את היום הזה באופן די ברור: אבא חזר מהעבודה ומוציא מהתיק קלטת חדשה של דיסני, בשבילי ובשביל אחי. על האריזה מתנוססת דמותה של מולאן, כשחרב מבריקה מפרידה בין שני צדדי אישיותה – זו הנשית והקוקטית מחד, וזו של הלוחמת העשויה ללא חת, מאידך. בסרט צפיתי יותר פעמים משאני יכולה לזכור, ומיותר לציין שאני יודעת לדקלם את המונולוגים בעל פה, וכן, גם את השירים. על כן, לפני שבכלל אדבר על חשיבותו של העיבוד המחודש ל"מולאן", עליי לדבר על חשיבותו של סרט המקור המצויר עבורי, כי זה בבחינת המפץ הגדול של הנושא כולו.

סרט האנימציה, המבוסס על אגדה סינית עתיקה, מספר על דמותה של פא מולאן (באגדה המקורית חואה מולאן), שבעת פלישת ההונים לסין היא מתחזה לגבר, ומתגייסת לצבא במקום אביה הזקן והשברירי, זאת בכדי להצילו מגורל המלחמה. בנחישות, בחוכמה ובאומץ רב, מולאן מביסה את ההונים פעמיים – פעם בדמות הגברית כחייל, ובפעם השנייה, לאחר שהתגלתה כאישה, הביסה את שאן-יו מנהיג ההונים, בקרב אחרון מרהיב ואפי. הייתי אז בת שבע, אבל כבר אז הספקתי להסיק שני דברים ממה שהתרחש על המרקע: 1) להילחם על הדברים שחשובים לך זה רצוי, מתבקש, ואף חובה, 2) בנות הן באד-אס רציניות, והן לא חייבות להיות נסיכות בשביל זה.

מולאן

מולאן הייתה זו שהביאה אותי להירשם לקראטה, לקפוארה ולקרב מגע. היא זו שעודדה אותי לשחק כדורגל של בנים ולא לפחד מחבלות או מסימני דשא, היא זו שגרמה לי להבין אמת פשוטה: הערך שלך לא נמדד על פי מה שהחברה מוכנה לתת לך, אלא על פי מה שאת מאפשרת לעצמך לקחת. זכורה לי במיוחד הסצנה בסרט בה יועצו של הקיסר מתיח באביה של מולאן כי הוא מציע לו ללמד אותה לנצור את לשונה בנוכחותו של גבר. מאז החלטתי שאת הפה שלי אני לא אסתום, ולא בנוכחות איש, ואם בזכות מולאן הוצמד לי הכינוי "חופרת" כל השנים האלה – אשריי שזכיתי.

אז נכון, אחד ממסריו העיקריים של הסרט הוא שאם אינך יכולה לנצח אותם, הצטרפי אליהם, אבל האם זה באמת הכרחי בעידן בו הצבא לא מוציא אותך להורג כשהוא מגלה שאת אישה? (אבל יסיר סרטון שיווקי שלך כלוחמת, זה כן).

מולאן פתחה בפניי עולם שלם של הזדמנויות, אפשרויות שאינן בגדר דמיון ואומץ להיות קשוחה ולהעז, גם אם איני חלק מהקבוצה או גם אם הדבר יגבה ממני מחיר, זאת מתוך הבנה שרק כך שוברים תקרות של זכוכית, וזה קרדיט גדול לסרט אנימציה.

לאור כל אלו אתם יכולים להבין מה רבה הייתה שימחתי כששמעתי כי אחד מן הפרויקטים העתידיים של "דיסני" הוא הפקה מחודשת של "מולאן" בגרסת לייב-אקשן. וכמו שאני רואה את זה, יהיו לו את כל הסיבות שבעולם להיות חשוב, משמעותי ופורץ דרך – אפילו עוד יותר מקודמו המצויר.

מולאן

הקומיקאי ג'ימי קימל, שהנחה את טקס האוסקר האחרון, עקץ במונולוג הפתיחה שלו את אולפני הוליווד על הזמן שלקח להם להפיק סרטים המציגים מיעוטים או נשים בתפקידים ראשיים – "'הפנתר השחור' ו'וונדר וומן' הם להיטים גדולים" אמר קימל, "וזה דבר מדהים, כי אני זוכר ימים בהם אולפנים לא האמינו שאישה או אפרו-אמריקאים יכולים להוביל סרטי סופר-על, והסיבה שאני זוכר את זה היא בגלל שזה היה במרץ שנה שעברה". חייבים להודות, הוליווד התעוררה מאוחר מדי, וההוכחה לכך היא הצמא הגדול של הקהל לראות סרטים כמו אילו לעיל, כמו גם מיליארדי הדולרים שאותם הסרטים הספיקו להרוויח. במילים אחרות, עניין ההזדהות והאמפתיה כלפי הדמויות הנכתבות והמשוחקות הוא אישיו, ואנחנו לא יכולים להתעלם מזה יותר – יש ביקוש אדיר לדמויות מקבוצות מיעוט, ודווקא "מולאן" בהפקתו המחודשת יכול להיות הג'וקר האמתי של המהפכה הזו.

אחת הביקורות העיקריות שמשמיעים על הוליווד תכופות (ובצדק), הוא ההרגל המגונה שלה לבצע "Whitewashing" (=הלבנה, בתרגום ישיר), כלומר ללהק שחקנים לבנים לתפקידים שהם אתניים במקור. מניחה שגם אתם, כמוני, הרמתם גבה כשפגשתם בשחקנים ובשחקניות הבאים מלוהקים לתפקידים שבלשון המעטה, ממש לא טבעיים להם: רוני מארה, שמוצאה אירי-גרמני, שיחקה את דמותה של טייגר לילי האינדיאנית בסרט "פן" מ-2015; כריסטיאן בייל הבריטי וגו'אל אדגרטון האוסטרלי, שיחקו את משה ורעמסס (בהתאמה) בסרט "אקסודוס: אלים ומלכים" מ-2014; סקרלט ג'והנסון, גילמה דמות יפנית בסרט "הרוח במעטפת" מ-2017; ג'ייק ג'ילנהול ב"נסיך הפרסי" מ-2010, והרשימה עוד ארוכה.

החסרים שחקנים אינדיאניים, מצריים, יפנים או פרסים מוכשרים בהוליווד? ואולי לשאלה הקריטית באמת: מדוע נוח לנו לשתוק כשהוליווד מנכסת לעצמה נרטיבים בגסות כזו? האם זה משום שמעצם היותנו לא הודים/לא מצריים/לא יפנים אנחנו לא יכולים לגלות את האמפתיה הדרושה על מנת ליהנות מסרט? והנה, דווקא בימים בהם טוענים כי אין ייצוג אסייתי מספק בסרטים (אלא אם כן אתם הבאד-גאי שיודע אומנות לחימה או המורה הזקן לקונג-פו), דיסני מעלים את הרעיון לעשות עיבוד מחודש לעלילת הלוחמת הסינית, ובכך מעניקים לתעשייה הזדמנות פז לתיקון עוול של שנים – רק תעשו את זה טוב, אנחנו מפצירים בהם.

החדשות הטובות הן שהוליווד שלנו בדרך הנכונה. כבר בימים הראשונים לאחר ההכרזה על הפרויקט, "דיסני" הצהירו על כך שלא רק שמציאת שחקנית ממוצא סיני נמצאת בראש סדר העדיפויות שלהם (בינתיים ליהקו את השחקנית הסינית הידועה Liu Yifei), גם הקאסט כולו יורכב משחקנים סינים. אך זה לא נגמר כאן – את הסרט תביים ניקי קארו ("אשתו של שומר גן החיות"), ושלושה מתוך ארבעת כותבי התסריט הנן נשים.

הפרויקט הזה כה חשוב ומבורך דווקא משום שהוא עיבוד מחודש למותג מצליח וידוע, וככזה הוא גם יבטיח השגת מטרה כפולה: גם יהווה מהלך משנה משחק בתחום הליהוק האתני, וגם יביא אל קדמת הבמה גיבורה אישה (לא לבנה!). ניתן אם כן להבין כי הסיבה לדחייה מהמועד המקורי של הסרט – יוני 2019 – למרץ 2020, היא משום שדיסני מבינים, בדיוק כמונו, את החשיבות ואת הפוטנציאל שיש בסרט מסוג זה, ועל כן הם רוצים לעשות אותו הכי נכון שרק אפשר. תעשיית הסרטים מדושנת העונג אליה התרגלנו עוברת מהפך וניקוי אורוות מחשבתי ממש לנגד עינינו, וגם אם דחיית הסיפוקים קשה לנו, היא בסוף תשתלם.