כוכבת "האח הגדול" מריה דומרק התראיינה השבוע למגזין "פנאי פלוס" וסיפרה בפתיחות על הקשר שלה עם רועי קורנבלום, מתמודד נוסף מהעונה האחרונה. השניים החליטו להוציא את הקשר מהארון אחרי שדומרק נפרדה מבן זוגה ב-7 השנים האחרונות בועז יוסף. למרות שהדוגמנית המתוקשרת הקפידה "לשמור על כבודו" של האקס ולסיים את מערכת היחסים עמו באופן רשמי רק אחרי סיום התוכנית, היא חוטפת אש מהגולשים וזוכה לתואר חדש – "הבוגדת".

אישה בוגדת תמיד נמצאת במרכז הדרמה. היא דמות טרגית ולא מגיע לה סוף טוב. מריה, שלאורך העונה הייתה חביבת הקהל (או לפחות חביבת אותו חלק שהתחבר לשתיקות הארוכות שלה), פתאום מאבדת את כל הסימפטיה. היא הופכת לאויב העם. לאורך ההיסטוריה סופן של נשים בוגדות תמיד היה טראגי ואלים. הן הוצאו להורג, נחנקו על ידי בן זוג קנאי או שהתאבדו בקפיצה על פסי הרכבת. ההיסטוריה קובעת – אם בגדת תיענשי עונש כבד מאד, פעם למרבה הצער אישה הייתה הרכוש של בעלה ולכן הגישה כלפיה הייתה בהתאם.

גם היום, בחברה נאורה ומתקדמת לכאורה, נשים בוגדות עדיין נתפסות כגורם מאיים. בואו נודה בזה - כולנו מפחדים מנשים בוגדות, במיוחד מאלה שעושות את זה בגלוי. נשים מפחדות מאחת כזאת משתי סיבות: מצד אחד אישה כזו מאיימת על שלמות התא המשפחתי (גם אם הוא לגמרי פוטנציאלי וטנטטיבי, כלומר יצאתם לשני דייטים או רק דיברתם בוואטסאפ) ומצד שני היא עושה באותה נשימה משהו שהן לא היו מעיזות לעשות בעצמן. גברים מפחדים מנשים בוגדניות כי הם מפחדים למעוד וליפול תחת קסמיה של אחת כזאת, ויותר מזה הם מפחדים שבת הזוג שלהם תבגוד בהם והם לא יגלו את זה או (וזה התסריט הגרוע ביותר עבורם) שהם יהיו האחרונים לדעת.

בישראל 'מריה' לא יכולה להיות קדושה

מגילת ה-"אני מאשים" של הטוקבקיסטים לוקחת את סיפור הבגידה לכיוון נוסף, גם הוא לא ממש מפתיע, שמתרכז בעיקר בפנינים כמו: "מה רציתם, היא רוסיה", "רוסיות בוגדות" ומנטרות נוספות באותו סגנון. כ"רוסיה" גאה בעצמי אני אוהבת כשמביאים כבוד למגזר שלי, אבל איכשהו תמיד הכבוד הזה מפוקפק. תמיד זה "מנקה שהפכה לדוגמנית וגם פרופסורית לפיזיקה". תמיד יהיה שם משהו שיצביע על עמדה נחותה, גם אם זו נקודת מוצא שכבר מזמן לא רלבנטית. במקרה הזה, המוצא של מריה משחק עוד יותר לרעתה. מילא בגדה, אבל היא גם רוסיה, ואם היא רוסיה זה צפוי שתבגוד.

אם יש משהו יותר מפחיד מאישה בוגדת בעיני החברה הישראלית זה אישה בוגדת ורוסיה. תמיד שאלתי את עצמי – איך לנשים רוסיות נוצרה תדמית כזאת? אגב, לא רק בישראל אלא בעולם כולו. כן, זה קשור לסחר בבני אדם, לעולם הזנות, לדמויות של נשים רוסיות באומנות, ספרות, קולנוע וטלוויזיה. ולכן הראיון עם מריה נופל כאן על קרקע פורייה שמתחילה להזין את הפחדים הכמוסים ביותר של הכלל.

הלוואי והייתי זוכרת (וגם כל מי שמתלהם היום) האם מגי טביבי, שהתחילה את הזוגיות עם זוכה "האח הגדול" ישראל אוגלבו בריש גלי, על מסך הטלוויזיה, קיבלה גם היא תגובות כל כך חריפות. גם מגי בגדה. ועשתה את זה בצעד עוד יותר חריף ממריה, שחיכתה בנימוס רוסי מובהק עד סיום התכנית. מגי בגדה אבל זה נשכח לה מהר מאד נוכח החמידות הזוגית שלה עם ישראל (שכמובן החזיקה מעמד קצת יותר מכוס חד פעמית בפיקניק). מריה, לעומתה, שמרה על כבודו של בן זוגה, אבל איכשהו חטפה יותר אש. יש קשר למגזר? האם מריה שבטח עלתה לארץ בגיל ממש קטן, עדיין נתפסת כזרה ולכן קשה יותר לסלוח לה על הבגידה?

מגי טביבי וישראל אוגלבו. צילום מתוך אינסטגרם

אין לי תשובות. אני יודעת רק דבר אחד – אישה שנפרדת מבן זוגה אחרי מערכת יחסים ארוכה במקום ללכת ולבגוד מאחורי גבו בשקט – עושה צעד אמיץ. ואולי דווקא זה מה שמפחיד את כל המגיבים. מישהי שאמיצה יותר מהם, מישהי שמסוגלת לעשות מעשה ולא להמשיך להתבשל במיץ של עצמה.

כדי לבגוד צריך אומץ. אומץ ללכת אחרי הלב שלך. להודות בבגידה זה לנקוב במחיר. מחיר יקר. כנראה שהחברה שלנו עדיין לא מסוגלת לקבל נשים שיש להן רצון משלהן. מריה הלכה אחרי הרצון שלה וחטפה.