סוזי בום זה משחק. אני משחק דמות של אישה גדולה מהחיים אבל זה לא באמת אני. קוראים לי ליאור ישראלוב, אני חי בזוגיות כבר 10 שנים עם יובל, החבר המהמם שלי, ובן למשפחה בוכרית מסורתית שרק עליה אפשר לעשות סדרה דוקומנטארית שלמה (ומי שמסתקרן מוזמן לצפות ב- UPLAOD בערוץ יוטיוב של "כאן" ולטעום על קצה המזלג את המורכבות, היופי וההכלה האינסופית של המשפחה שלי שבזכותה אני מצליח לעשות את מה שאני עושה).

נולדתי וגדלתי בדרום תל אביב. כנער, סבלתי מהצקות ומכינויים כמו "הומו", ו"קוקסינל", וספגתי קללות שאני מעדיף לא לצטט. התהליך שעברתי לא היה פשוט. התחלתי את הקריירה שלי בכלל כמורה לערבית לחטיבת הביניים, רציתי להיות מורה כי רציתי לחנך אבל מהר מאוד הבנתי שאם אני רוצה לחיות כמו בן אדם ולהיות מסוגל לשלם משכנתא בסוף החודש, אז עדיף שאחפש עבודה מכניסה יותר. פניתי ללימודי משחק. למדתי אצל יורם לוינשטיין, אבל החלטתי לא לפנות לכיוון של תאטרון ולהקדיש את כל כולי לדמות של סוזי בום. כשאני עושה את זה, אני התסריטאי והבמאי והמפיק של עצמי, ואין שום פילטרים ומחיצות ביני ובין הקהל.

סוזי בום וחברים. צילום מתוך 'כאן דיגיטל'

סוזי בום וחברים. צילום מתוך 'כאן דיגיטל'

לקחתי את הדמות של סוזי בום, זו  שעושה מסיבות ימי הולדת, מפגשי גיבוש, מסיבות רווקות ואפילו חתונות והבאתי את הדראג למיינסטרים. מעבר להופעות פתחתי ערוץ יוטיוב, והוא ערוץ הדראג היחידי בארץ. אני מדבר בו על קוסמטיקה, פאן ויופי ויחד עם זה לא מפחד להתעסק שם גם בתכנים רציניים יותר. חשפתי בערוץ את בן הזוג שלי, את המשפחה שלי ואת אחותי הטראנסית, ונתתי מקום לגולשים לדבר בחופשיות על דראג, נושא שבישראל מפחדים לדבר עליו. קיבלתי שאלות כמו: "מה, אתה בעצם – בן או בת?", "בן הזוג שלך יודע מזה?" ועוד רבות אחרות.

גיליתי שלמרות הנטייה לשמרנות בישראל, יש התעניינות רבה סביב העניין, ומצאתי שהערוץ הזה הוא כלי חינוכי לכל דבר, ומקום שמעורר שיח רציני ומורכב שגורם לאנשים לדבר, לחשוב ולשאול שאלות. זה למעשה סוד קסמו של היוטיוב בעיניי, קשר בלתי אמצעי עם הצופים והיכולת שלהם לתקשר איתי אונליין מתי שהם רוצים וכמה שהם רוצים. ככה בעצם התגלגלתי בין היתר למקום שאני נמצא בו היום. עם למעלה מעשרת אלפים עוקבים ומצטרפים חדשים לערוץ בכל יום.

ליאור ישראלוב. צילום מתוך 'כאן דיגיטל'

ליאור ישראלוב. צילום מתוך 'כאן דיגיטל'

כמעט כל מי שנכנס לערוץ שלי שואל אותי איפה למדתי להתאפר כל כך יפה אז הנה לכם סקופ - לא למדתי איפור בבית ספר לאיפור אלא רק מהיוטיוב עצמו. היה לי גם מאפר, עידו רפאל, שלימד אותי כל מיני טריקים כמו איך למחוק גבות, להגדיל שפתיים, ו"לייצר" לעצמי שדיים, ובסופו של דבר כשהייתי צריך להתאפר בעצמי השתמשתי במה שלמדתי. כעת, בהרבה מובנים, אני מחזיר ליקום טובה חזרה בעזרת הערוץ שלי שבזכותו אנשים יכולים ללמוד כל כך הרבה דברים שהם הרבה מעבר לאיפור.

פעם הורים לא רצו שהילדים שלהם יראו דראג קווין ואפילו היו מפחדים מזה. היום הם מבינים שאני  מנגיש את העניין באופן הכי כיפי, מכבד ונעים, ומפיץ בערוץ שלי מסר חיובי ואופטימי של קבלת האחר והשונה. לשמחתי הנגישות שלי מושכת הרבה מאד אנשים מכל מיני סוגים, מגדרים, דתות וצבעים, וזה הניצחון הגדול שלי. 

מה שהתחיל כערוץ שהוא רק של סוזי בום הלך והתפתח, וכיום אני חושף את עצמי ומצטלם גם כליאור. אחד הסרטונים הכי מרגשים שפרסמתי היו על נושא האבהות והמאבק הלהטב"י בעניין הפונדקאות. אני מקפיד לא לערב פוליטיקה בערוץ אבל בהחלט מקדם אג'נדות של זכויות אדם בכלל, וזכויות של הקהילה הלהטבי"ת בפרט. גם כיום, כשאני לבוש כדראג, אנשים לפעמים צועקים לי דברים מכוערים. אני יכול להגיב חזרה בכעס על העולם ולהגיד שמתנכלים לי, אבל אני בוחר לא לכעוס ולהתנהג אחרת -  אני מרעיף אהבה ענקית על כולם, כולל על מי שמנסה לפגוע בי ולהעליב אותי, כי דווקא מתוך החיוכים והדמות החיובית והאופטימית הזו של סוזי בום, אני רוצה להביא את השינוי החברתי שאנו כל כך זקוקים לו ולהראות דברים אחרים ממה שאנשים חושבים.

איפה אני רואה את עצמי עוד חמש שנים? עם 100,000 עוקבים בערוץ היוטיוב שלי, פינה בטלוויזיה וילד קטן וחמוד שבא איתי להופעות.

 

** "UPLOAD" – סדרה דוקומנטרית בת ארבעה פרקים של הבמאי ברק היימן זמינה לצפייה בדיגיטל של "כאן- תאגיד השידור הישראלי", ותשודר כסרט באורך מלא בכאן 11 ביום ראשון הקרוב בשעה 21:00.