לסרט המתמקד בחייה של מרי מלכת סקוטלנד פוטנציאל אדיר משום שחייה היו סוערים ומלאי תהפוכות וסופה טרגי במיוחד. היא שלטה בסקוטלנד החל מ-1560 למשך שבע שנים, ולאחר שהודחה ישבה עשרים שנה בכלא האנגלי עד שהוצאה להורג בגיל 44. העובדה הבאה, למשל, לא מצוינת בסרט: משנגזר עליה דין מוות, הגרזן לא היה חד דיו ומכת הגרזן הראשונה לא הרגה אותה. גם לא השנייה. דמה שטף את היכל ההוצאה להורג והיא פרפרה בין חיים למוות. רק במכה השלישית קצו ייסוריה של האשה החזקה.

"מרי מלכת הסקוטים" הוא לא בכדי הסרט הרביעי המגולל את סיפור חייה, כאשר הראשון מ-1936, היה בכיכובה של קתרין הפבורן. הפעם הסרט מבוים על יד אישה, במאית התאטרון ג'וזי רורקה, שזוהי התנסותה הקולנועית הראשונה. הסרט אמנם לא חף מבעיות, אך יחד עם זאת הוא חושני ומסעיר, וממחיש באופן מצמרר את המשמעות של להיות מלכה בודדה בפסגה.

שתי השחקניות הראשיות, סירשה רונאן ("ליידי בירד") המגלמת את מרי, ומרגו רובי ("אני טוניה") המגלמת את המלכה אליזבת, מועמדות לפרסי אוסקר על משחקן והופעתן סוחפת. מרי אמנם גבורת הסרט, אך התסריט צולב בין חיי השתיים. הצלבה זו מייצרת את היריבות, לצד הדמיון.

הקווים המקבילים בין השתיים רבים: הן היו חדות ונחושות, ותאבות שלטון. כל התפקידים הבכירים בחצרות מלכותן אוישו על ידי גברים אכזריים וחורשי מזימות, שידעו לנצל את חולשותיהן כנשים. כך למשל, ניסו לאלץ אותן להינשא לאצילים כאלו ואחרים, כי זו הנורמה החברתית וזו הדרך הטובה לחזק את שלטונן. אך בעוד אליזבת השכילה להצהיר כי לא תתחתן לעולם, משום שבעלה יחתור תחתיה, מרי בחרה אחרת. היא רוצה לאהוב, וחשוב מכך, היא ידעה שכדאי לה להעמיד יורש עצר. בנה, בגלל ייחוסה המשפחתי של אימו, יהיה יורש העצר של שתי הממלכות, אנגליה וסקוטלנד גם יחד.

מרי מלכת הסקוטים - כרזה. יח"צ

כרזת הסרט "מרי מלכת הסקוטים". יח"צ

אך למרות שותפות הגורל, לא הצליחו השתיים לשמש זו לזו משענת. מרי ניסתה לייצר אחווה, אך אליזבת בחרה להתייחס למרי כאל נתינה. מה גם שראתה במרי יריבה, כי הייתה לה זכות מולדת לכתר האנגלי. עוד נכתב בספרי ההיסטוריה כי מרי הייתה יפה באופן אלוהי ואליזבת קנאה בה. בתחילת הסרט, כשמרי האדמונית נכנסת בשערי אדינבורו, רכובה על סוס, היא אכן נראית שמיימית.

אליזבת הייתה אדמונית אף היא, ויפה בנעוריה, אך אבעבועות רוח בהן לקתה בצעירותה צילקו את פניה. בסרט היא מופיעה כששכבות איפור מכסות את הצלקות האיומות כביכול. מסכת האיפור הופכת את דמותה לקרה ומכוערת עוד יותר. והיא הולכת ומתקשחת במהלך הסרט ("הפכתי לגבר" היא אומרת) ומאבדת צלם אנוש.

העלילה מתרוממת עם ההתאהבותה של מרי בלורד דרנלי. התאהבות מוצגת באופן שטחי. הוא מענג אותה באמצעות מין אורלי ולמחרתו נבחר לבעל. בחירה תמוהה. בדיקה בדפי ההיסטוריה מעלה שהיה יפה תואר, וגבוה. וכיוון שגם מרי הייתה גבוהה מהממוצע, הוא התאים. ויתכן גם שטיפשותו נראתה לה לא מאיימת.

העיצוב האמנותי מרשים, וגם הצילום. הארמון של מרי חשוך וקודר. ריבוי השימוש בפריימים סגורים דוחסים את המתרחש עוד יותר. הגברים סביבה, חלקם אנשי אצולה, אחרים אנשי כמורה וצבא, נראים פרימיטיביים. האווירה הנבנית היא של סקוטלנד מיזוגינית וצמאת דם. אחת הרציחות האכזריות בהן נרצח אחד מאנשיה של מרי, מצולמת תוך שימוש בתקריבים קשים של בשר מרוטש ונחילי דם.

 

הסרט מדמם לכל אורכו, ויש בו אפילו סצנת מחזור, שהפכה למדוברת במיוחד באמריקה. לא לגמרי הבנתי מדוע, כי היא מסתכמת בכתם דם על כותנת הלילה של מרי, אך אלו הם האמריקאים. שמרניים. עוד אזכורי דם מופיעים כמטפורות: למשל הפרחים האדומים שהמלכה אליזבת אורגת. באחד השוטים היא יושבת למרגלות השטיח שארגה, ונדמה שהפרחים הם נהר דם הנשפך בין רגליה, ביטוי לערגה להוליד ילד. אלו סימבולים שסביר להניח שבמאי ממין זכר לא היה מעלה בדעתו.

לחובבות ההיסטוריה שבניכן שווה בהחלט לראות את הסרט. גם למי שמתעניינת בקולנוע על נשים מאת נשים. אבל אתם הגברים, זה ממש לא סרט בשבילכם.

תגיות , , , , , ,