אם אף פעם בחיים שלך לא חלמת אפילו לרגע שיו גרנט וקולין פירת' ילכו בגללך מכות, ואם את לא מבינה איך כתיבת טור יחסים שבועי יכולה לממן לך דירה במנהטן, נעלי מנולו בלניק ובילויים קבועים עם חברות -בטח אף פעם בחייך לא ראית סרט או סדרה הוליוודיים.

קולנוע נכנס לחיים שלנו לפני קצת יותר ממאה שנה, טלוויזיה - לפני קצת יותר משישים, ושניהם הספיקו לחולל מהפכה אמיתית במוחות ובלבבות של האנושות כולה ובעיקר אצל נשים. קולנוע וטלוויזיה תרמו רבות לשחרור האישה ולהתפתחות הפמיניזם, אבל לאורך השנים רוב הדמויות הנשיות על המסך השתייכו לספקטרום מאד צר – יפות מאד, מושכות מאד, לא הכי חכמות אבל עם המון חן, ובעיקר נשים שצריך להציל אותן, ללמד אותן, לטפח ולהסביר להן את רזי החיים. המסך היה מלא בנשים שזקוקות לגבר. גבר שילביש אותן בבגדים "נכונים", יפרנס אותן, ישוויץ בהן, יעריץ אותן וכמובן יתאהב בהן עד האוזניים. בעשר השנים אחרונות אנחנו עדות למהפכה על המסכים שלנו, גדולים כקטנים, אבל מסתבר שיש דברים שיישארו איתנו לנצח.

שאלתי נשים ובנות בגילאים שונים את אותה השאלה: "מה למדת מקולנוע וטלוויזיה על נשיות ועל איך זה להיות אישה?" התשובות שקיבלתי נעות בין ההתייחסות למראה החיצוני, הסטטוס הזוגי, מימוש הפוטנציאל והכישרון.

"למדתי שאני צריכה לקום עם איפור ושיער מתוקתק כל בוקר בלי להציץ במראה אפילו, כי מסתבר שזה טבעי לגמרי. שמציאת זוגיות צריכה להיות בראש סדר העדיפויות והשאיפות שלי והיא זו שתגדיר אותי, לפני הערכים, הקריירה והחלומות שלי". (עדן, 20)

"למדתי שאת תמיד לבושה בלבנים סקסיים גם אם רק קפצת למכולת, שאת יכולה לנשנש כל היום ועדיין תראי נהדר בלי גרם שומן, שאמבטיות קצף הן חלק מהלוז, אם את כבר עושה מקלחת זה כי את עושה סקס, ושאפשר לעשות סקס על האי במטבח בכל שעה כי הילדים שלך אף פעם לא בבית. באופן כללי למדתי שיש לך המון זמן פנוי כי הילדים שלך אף פעם לא בבית". (עינת, 42)

 

'יומנה של ברידג'ט ג'ונס'. מתוך כרזת הסרט

'יומנה של ברידג'ט ג'ונס'. מתוך כרזת הסרט

 

"צפיתי ב-'פליסיטי' כשהייתי בגיל בית ספר יסודי, ובעונה השנייה היא חותכת את התלתלים שלה וזה מראה סימבולי לזה שהחיים שלה משתנים. היא משיגה את הבחור שהיא רוצה וכן הלאה. הבנתי שאישה יכולה לעשות מה שהיא רוצה, גם אם היא נראית כמו כבשה גזוזה. העיקר שטוב לה". (יעל, 32)

"סרטים לימדו אותי למדתי שהמחוצ'קן הוא תמיד הבחור הכי טוב בשבילך. שאם את אישה חזקה את תבכי בגלל חלב שנשפך, ושאת יכולה להיות אישה סופר חזקה כשאת רוצה". (לימור, 44)

"הסרט 'תלמה ולואיז' לימד אותי על חברות נשית, כל סרט עם מריל סטריפ והלן מירן גרם לי לרצות להתבגר כמוהן, ואילו 'אישה יפה' גרם לי לרוץ לקנות חוט דנטלי". (בלה, 47)

 

via GIPHY

 

"למדתי שנסיך החלומות קיים ואהבה זה ערך עליון. שאין כמו חברות נשית ושגברים אוהבים נשים פגיעות". (ליאת, 34)

"להיות אישה לפי הטלוויזיה והקולנוע מבחינתי להיות מגניבה וזורמת ודרמטית במריבות וכך אזכה באהבה אין סופית!! רק שבחיים האמיתיים הדרמה לא בדיוק עובדת לטובתך, אם תצעקי ותכי את הגבר שלך הוא לא ינשק אותך בלהט". (שרה, 33)

"אני לקחתי איתי את סקרלט או'הרה מ-"חלף עם הרוח" בגילומה של ויויאן לי. אישה שבעיצומה של מלחמת אזרחים אמריקאית (החצי השני של המאה ה-19) לוקחת את האדמה המשפחתית וממשיכה בשימור כל הערכים שגדלה עליהם עם אביה ומתנהלת כאישה חזקה ואמיצה בעת מלחמה בעולם של גברי". (אסתר, 30)

 

סקרלט אוהרה. צילום מסך מתוך חלף עם הרוח

סקרלט אוהרה. צילום מסך מתוך 'חלף עם הרוח'

 

"שיש לי כוחות על שאני לא מודעת אליהם, כמו בסדרת הטלוויזיה "עולמה הסודי של אלכס". אלכס הייתה ילדה רגילה שנשפך עליה איזה חומר ירוק, מה שהפך אותה לילדה בעלת כוחות על. אני לקחתי את הדברים גם מטפורית, כי בכולנו יש כוחות על ורק צריך לדעת למצוא אותם". (ליליה, 28)

"בתור ילדה ממש תפסתי משרה קונור ב-"שליחות קטלנית" ופחות או יותר רציתי להיות היא". (לודה, 30)

"שלהיות לסבית זו בעיה. לסביות תמיד נשארות בשוליים. הן גסות רוח, פושעות וגם מתאבדות בסופו של דבר. הייתי בת 15 או 16, שכבר הבינה שהיא לא אוהבת גברים ולא היה לה אף מודל חיובי לחיקוי". (ליאור, 36)

"מכרו לי אשליות של נסיכה שזקוקה לגבר שיציל אותה. אחת שתלויה לו ומחכה לו ועיוותו לי את כל התפיסה על זוגיות בריאה ומערכת יחסים אמיתית. ולחלופין - שאישה חזקה, עוצמתית, סופרוומן או וונדרוומן, היא לוחמת קשוחה שנועלת את רגשותיה בפנים, לא תלויה באף גבר ולא צריכה אותו". (שירן, 34)

"שלהיות זונה זה כנראה ממש משתלם. בעקבות הסרט "אישה יפה" שאני מדקלמת בעל פה". (מירה, 50)

"שכדי שבנים יבחינו בך, את צריכה להיות עם שיער אדום, כמו אנג'לה צ'ייס, הדמות הראשית מ-'אלו הם חיי'". (עדי, 38)

 

 

על פניו נראה לי שכולנו ספגנו לא מעט הסללה מטלוויזיה וקולנוע, גם אם היום אנחנו יודעות להתבונן על כך בצורה ביקורתית. צריך גם לקחת בחשבון שהקולנוע והטלוויזיה היום אחרים לחלוטין. הכללים השתנו גם כאן והדמויות הנשיות על המסך כבר נראות אחרת לחלוטין. הנה כמה קולות של בנות עשרה, מפתיעים ומשמחים.

"למדתי מטלוויזיה וקולנוע שאישה צריכה להיות חזקה ולא כנועה למרות שיש כמה סרטים שעדיין מציגים את האישה כחלשה ושהגבר הוא זה שמחליט עליה אבל מי שם עליהם עושים מה שבראש שלנו וזהו". (שלי, 15)

"האישה היחידה שאני רוצה להיות כמוה היא וונדר-וומן, כי היא חזקה ושום דבר לא מפריע לה. בסדרות וסרטים שאני רואה בנות תמיד מוצגות כחזקות והרבה פעמים בהשוואה לבנים הן מוצגות חזקות במידה שווה, אבל מבחינת רגשות יש להן תמיד יתרון על פני גברים". (אלה, 12)

 

וונדר וומן. צילום מתוך הסרט

וונדר וומן. צילום מתוך הסרט

 

"למדנו שנשים תמיד מאופרות ועל עקבים וזה לא ככה בחיים האמיתיים. שנשים הכי חזקות כשהן משתפות פעולה ותומכות זו בזו. למשל בסדרה 'כדברא' - שם הכוח הנשי בשיאו. ושאפשר להיות נסיכה עדינה ועדיין לעשות הכל: ספורט, להגן על עצמך ולהוביל. כמו, למשל, סופיה הנסיכה". (לילה ותמר, 11)

אף אחת מאיתנו, אותן נשים שגרמו לקלטות וידאו להישחק, למכשירי DVD להישרף ול-VOD להגיע לשיא של צפיות ב-"אישה יפה", "חברים" ו-"ברידג'ט ג'ונס", היא לא ג'וליה רוברטס, ג'ניפר אניסטון ואפילו לא רנה זלווגר. ולפעמים פשוט צריך להבין שניסים קורים רק בסרטים וסדרות. בחיים האמיתיים, את כנראה יכולה לעבוד כזונה בשדרות הוליווד עד סוף ימיך כי ריצ'רד גיר לא יציע לך טרמפ, ואף אחד לא ירדוף אחרייך לשדה התעופה ולא ינשק אותך באמצע רחוב חורפי כשאת רק בתחתונים וקרדיגן. אנחנו מבינות את זה עם הראש, אבל בלב אנחנו בכל זאת מתרגשות עד דמעות כשאנחנו רואות את פארוק מעניק לסורייה כינור חדש במקום זה שנשבר. כי אין מה לעשות, זה חזק מאיתנו.

אז מצד אחד, יש עוד הרבה עבודה. מצד שני – יש תקווה, כי הנערות והילדות של היום, אותן נשים של מחר ומחרתיים, כבר בוחנות את הדמויות הנשיות אחרת. ואם כך, לא אכפת לי אישית, להיות "דור המדבר". יבוא יום ותעשיית הטלוויזיה והקולנוע תהיה שוויונית לחלוטין. היום הזה עוד רחוק, אבל אנחנו כבר עושות צעדים בטוחים בכיוון הנכון.