בשנת 2018 ביונסה כבשה את הבמה של פסטיבל קואצ'לה בקליפורניה, אחד הפסטיבלים הגדולים בעולם, כשהפכה לאישה השחורה הראשונה שהייתה המופע המרכזי של הפסטיבל והוכיחה שהיא מצדיקה את מעמדה כאמנית הגדולה של דורנו. כפי מצופה ממי שכבר למעלה משני עשורים מעלה את הרף, ההופעה הייתה שואו מטורף עמוס בצבעים וכישרון, וקואוצ'לה של אותה שנה לנצח יזכר בתור "ביי-צ'לה". שנה לאחר הפסטיבל, היא שיחררה לנטפליקס את Homecoming - סרט באורך שעתיים שמתעד את המופע, וכן נותן הצצה לחודשי ההכנות שקדמו לו, עם הצצה לחיים הפרטיים של ביונסה באותה התקופה.

בסרט אנחנו זוכות לראות אישה חרוצה ברמות בלתי רגילות, עם נחישות ומוסר עבודה, לצד חזון אומנותי שלחלוטין מצדיקים את המוניטין והמורשת המפוארים שיצרה. כל פרט קטן במופע היה תוצר של מחשבה ותכנון - החל מהפרטים הקטנים בעיצוב התלבושות ועד התפאורה שעל הבמה. הכישרון שלה בא לידי ביטוי בכל תנועה וצעד על הבמה והיא שרה ברמה כל כך גבוהה, שלרגעים תהיתי אם מדובר בפליי-בק. בפעם המי-יודע-כמה הוכיחה ביונסה נואלס-קרטר שהיא הפרפורמית המרשימה ביותר בדורנו ורשמה עוד הישג היסטורי לרשימת ההישגים הגם-ככה אינסופית שלה.

הסרט מתעד את המופע עצמו, כשבמהלכו משולבים קטעי וידאו שונים שמתעדים את ההכנה לפסטיבל ונותנים הצצה, אפילו אם קטנה ביותר, אל החיים הפרטיים של ביונסה, אותם היא חושפת בצורה מאוד מינימלית ומבוקרת במספר השנים האחרונות. באחד מקטעי הוידאו, מספרת ביונסה שהייתה אמורה להופיע בקואוצ'לה של 2017 אך נאלצה לדחות את הופעתה בשנה מכיוון שנכנסה להיריון בלתי צפוי עם תאומים. היא מספרת שההיריון היה רווי סיבוכים ובסופו היא הגיעה למשקל של 99 קילוגרמים, מה שהצריך ממנה לדבוק במתכונת קפדנית של כושר ותזונה. כדי להיות מסוגלת להופיע בפסטיבל של 2018 ולהעמיד מופע שעומד בסטנדרטים שהיא הציבה לעצמה, היא הייתה צריכה לדחוף את עצמה לקצה בכל מובן אפשרי, ולהקריב הרבה- כולל זמן עם התאומים שנולדו חודשים בודדים לפני. רגע אחד אפילו מתעד שיחת וידאו שלה עם בעלה ג'יי זי, בו היא מראה לו בגאווה שהיא סוף סוף הצליחה להיכנס לתלבושת שלה מסיבוב ההופעות שקדם להיריון. הרגעים הללו הם בודדים, כי ביונסה לעתים נדירות מאוד נותנת לעולם לדעת מה קורה מאחורי דלתותיה הסגורות.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by Beyoncé (@beyonce) on

ביונסה שמה לעצמה למטרה להפוך את המופע הזה לחגיגה של תרבות שחורה, כשהתמה המרכזית של המופע עצמו היא התרבות שהייתה באוניברסיטאות השחורות בארצות הברית - בימים בהן הייתה נהוגה הפרדה גזעית ואוניברסיטאות היו מופרדות בין לבנים ושחורים. הסיפור שהיא מספרת דרך המופע והבימוי האומנותי - תלבושות, במה, כוריאוגרפיה - הוא ניסיון לתת ייצוג לתרבות שלרוב לא זוכה לו, ולהראות את הקסם שבה. מעבר לכך, היא מצליחה להעביר דרך המופע - וגם דרך קטעי הוידאו הנוספים - את כל המרכיבים המגוונים בזהות שלה. היא אישה שעברה חוויית לידה קשה וטראומטית וצריכה להשיב לעצמה את הכוחות הפיזיים שלה, אשת קריירה שמציבה לעצמה יעדים ועובדת קשה כדי לעמוד בהם, אמא שרוצה להיות האמא הכי טובה שהיא יכולה להיות ואישה שחורה שרוצה שהעולם ייחשף ליופי שבתרבות שלה.

כבר שנים שביונסה מזוהה עם פמיניזם ועם מסרים של העצמה נשית, ובמהלך המופע היא מצליחה, עד כמה שניתן, לדבר בצורה אוניברסלית לכל הנשים - היא פונה לנשים החזקות שבקהל (שזה בעצם, כל הנשים בקהל), קוראת לנשים לעבוד קשה כדי להגשים את החלומות שלהן, ושרה בגאווה "Boy Bye" בהמנון הפמיניסטי שלה, "Sorry".

הצפייה הייתה תענוג והרמה של המופע הייתה לא פחות ממה שהיינו מצפים מהמלכה. היא הפתיעה אותנו עם הופעת אורח של בן הזוג ג'יי זי וכן של שתי החברות הכי טובות שלה - הלא הן קלי ומישל מדסטיניז צ'יילד. הביקורות מהללות את ביונסה על כך שהצליחה פעם נוספת לייצר אירוע אומנותי מרגש ומקצועי, ואפילו באגרטור הביקורות Rotten Tomatoes, שבדרך כלל מציג משפט שמסכם את הביקורות השונות, כתבו בפשטות ובשתי מילים - "ביי-צ'לה לנצח". היא זכתה לאהבה רבה על כך שיצרה ייצוג לקהילה השחורה וחלק מהאוניברסיטאות שבעבר היו לסטודנטים שחורים בלבד אפילו עשו ערב הקרנה מיוחד של הסרט.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by Beyoncé (@beyonce) on

כשחבר סיפר שהוא די השתעמם מהספיישל ואף נרדם ברבע השעה הראשונה, לא הצלחתי להבין איך אפשר להגיד דבר כזה - שעתיים של צפייה בפרפורמרית הטובה בעולם נותנת את הנשמה שלה צריכות להיות מספיקות כדי לפחות להחזיק את העיניים פקוחות. אבל כשעשיתי בחינה מחודשת של הסרט וחווית הצפייה בו, הצלחתי להבין למה הוא אומר את זה - רואים שם את ביונסה שאנחנו כבר מכירים. הספיישל מציג את הרמה הכי גבוהה של ביונסה ואת אחד הרגעים המשגעים ביותר בקריירה שלה: מעמידה מופע מרכזי באחד מהפסטיבלים הגדולים בארה"ב, האישה השחורה הראשונה בהיסטוריה שזוכה לכבוד זה - ונותנת שואו שלא נופל מהסטנדרט שהקריירה המפוארת שלה הציבה. היא מעולה, חזקה, מדהימה, עוצמתית ומציגה את עצמה מתגברת על קשיים שהמון נשים מתמודדות איתם - היריון מפרך, ניהול קריירה לצד חיי משפחה, דיאטה (!) - ולמרות שהיא לרגע לא אומרת שמשהו מזה היה קל, אנחנו רואות פה סיפור הצלחה, ללא הכישלונות שכנראה היו בדרך.

הרי אנחנו כבר יודעות שביונסה היא מעולה, חזקה, מדהימה ועוצמתית - אבל היופי שבה הוא ברגעים שהיא פחות מזה. ביונסה של "לימונייד" סיפרה לנו על ההשפלה שעברה, כיבסה את הכביסה המלוכלכת לעיני מאות מיליונים ולקחה אותנו למסע אומנותי שכלל קנאה, זעם, שברון לב ומחילה - והעולם כולו נפעם. האנושיות וחוסר השלמות האלה בחווייה שלה הוא מה שהפך את הסיפור של לימונייד לכזה משמעותי והם אולי היו מה שהיה חסר ב-Homecoming.

ביונסה כבר הוכיחה לנו עשרות פעמים שהיא אמנית חרוצה ומוכשרת שלנצח תיזכר כאחת מהגדולות בכל הזמנים. Homecoming חיזק את מה שכבר ידענו מזמן - המלכה בי תמיד תגנוב את ההצגה וכנראה תמשיך להתעלות על עצמה גם בהמשך הקריירה שלה. ובכל זאת, אם היא הייתה מספרת לנו את הצדדים הפחות מושלמים, ייתכן שהיה מתווסף מימד אנושי ומרגש לצפייה, שהיו הופכים את הסרט לא רק לעוד מונומנט לפועלה של ביונסה, אלא גם לכזה בעל משמעות עמוקה יותר.