כבר יותר מידי זמן לא נקשרה שערורייה בשמו של ירון לונדון, והנה אמש זה קרה, והמגיש הוותיק הצליח לזעזע אותנו שוב. במהלך דיון על פוסט שפירסמה לוסי אהריש, ובו קראה לציבור "לצאת לה מהרחם", סיפר איש התקשורת בתוכניתו "גאולה ולונדון" בכאן 11 כי בעבר נגע בשד של אישה זרה במעלית בתגובה על כך שנגעה לו בכרס ללא רשות. לונדון סיפר לגאולה אבן-סער ההמומה: "פעם נסעתי במעלית בבניין רב קומות, ואישה שעל פי מדיה הבנתי שהיא עורכת דין. היינו שנינו במעלית לבד, ותוך כדי הנסיעה, היא עושה לי ככה (טופח על כרסו): 'לונדון, מה זה?', אז אני הנחתי את היד על השד שלה ואמרתי לה, 'גם זה כבר לא מה שהיה'".

האנקדוטה שחלק לונדון הצליחה להבעיר את המדינה. רבים קראו לפיטוריו של המגיש שהעז להציג את ההטרדה המינית כסיפור לגיטימי, ואחרים טענו שזכותו של לונדון להגן על כבודו הרמוס, ולהחזיר לגברת המדוברת באותו המטבע. גם אצלנו במערכת הדעות היו חלוקות והבוקר נפתח בוויכוח על הפרשה. למרות הפערים, החלטנו שחשוב להציג את שני הצדדים אז תמר שקולניק ואיה רז הרפו לרגע אחת מהשנייה, והוציאו את זעמן על המקלדת. תגובה לגיטימית או הטרדה מינית בוטה ומסוכנת? דיון חשוב.

תמר שקולניק/ "נגיעה בבטן מאדם זר היא הטרדה לכל דבר"

"אז היום עליתי במעלית עם עוד גבר זר. פתאום הוא נגע לי בבטן ואמר לי בזלזול 'מה זה?'. בתגובה תפסתי לו בביצים ואמרתי לו 'מה זה?'".

אמנם הסטטוס הזה לא נכתב, אבל סביר להניח שאם הוא היה נכתב, הוא היה גורר אחריו עשרות אם לא אלפי תגובות של נשים שמעודדות את הכותבת. היא בוודאי הייתה זוכה לקריאות בנוסח 'כל הכבוד לך!" או "מלכה שהגבת. אני תמיד משתתקת במצבים האלו". ובצדק.

טוב, בטח כבר הבנתם את האנלוגיה לווידוי התמוה שהעניק אתמול ירון לונדון בתוכניתו. הווידוי שהצליח להדהים לא רק את גאולה אבן שישבה לצדו, אלא את כל העיתונים ומגיבי הפייסבוק. באופן צפוי, מרבית התגובות קראו לגנות את לונדון על המעשה הזה, כולל מירי רגב שאף קראה לפיטוריו (כן, אותה אחת שמחזיקה את אייל גולן על ספיד דייל). היו גם כאלו שבאומץ רב שיתפו בהטרדות שהן עברו, וכיצד גברים זרים לגמרי הרשו לעצמם להגיח משום מקום ולנגוע להן באיברים האינטימיים. הכל נכון, הכל עצוב, אלא שבמקרה של לונדון אני מרגישה צורך להיות הילד המעצבן שמצביע לכיוון השני ואומר "אבל היא התחילה".

הסיפור שסיפר לונדון הוא מטריד, אבל לא רק התגובה שלו מטרידה. הוא מטריד כי גם מה שהוא סיפר – על כך שאישה זרה במעלית נגעה לו בבטן והעירה על גודלה - זו הטרדה לכל דבר. אבל הבוקר אף אחד לא מתייחס לכך, אלא רק עד כמה חמור היה המעשה לשלוח יד לשד. אבן מהרה להגיב לסיפור שלו בכך שדין בטן אינו דין של שד, אבל בעיניי זה תלוי בקונטקסט ותלוי בבן אדם.

חבר טוב שלי שעלה בשנים האחרונות קצת במשקל, מאוד רגיש לבטנונת שלו. אין לי ספק שאם אישה זרה תיגע לו בבטן ותזרוק לו הערה שמנופובית ודוחה, זה יפגע בו עד עמקי נשמתו. זה ירגיש לו כחדירה נוראית לפרטיות, שתערער אותו ואולי אפילו תגרור אותו לשרשרת תגובות שליליות, כמו דיאטות מסוכנות. אז כן, גם לגברים יש רגשות ורגישויות, וגם להם כואב כשמרביצים להם. הגוף שלהם הוא פרטי שלהם לא פחות משלנו, והמסר שהחברה מעבירה שוב ושוב – כאילו הם משוחררים מדאגות ועכבות עם הגוף שלהם ורק אנחנו צנועות וחסודות, ממשיך להנציח את אותם סטראוטיפים שאנחנו נלחמות עליהם שוב ושוב. אם אנחנו דורשות שהגוף שלנו יישאר שלנו, איך אנחנו יכולות להתייחס בקלות ראש כשגבר חווה חדירה לפרטיות שלו? וכן, גם נגיעה בבטן היא חדירה לפרטיות, כי אם גבר זר היה נוגע לי בבטן, הייתי חווה את זה כהטרדה לכל דבר. מינית או לא מינית? זה תלוי סיטואציה וסביר להניח שאם זה היה במעלית עם גבר זר, הייתי בהחלט קוראת לזה הטרדה מינית, ואם הייתה לי מספיק תושייה הייתי גם מגיבה בהתאם – וכן, בעיטה בביצים לצורך העניין הייתה תגובה הולמת בעיני.

ועדיין - היא רק נגעה לו בבטן והוא הטריד אותה מינית. אז בעיניי לא. הכוונה שלו לא הייתה לחפון לה את השד, הכוונה שלו לא הייתה למזמז אותה, או להרגיש ריגוש מנגיעה אסורה ללא רשות באיבר מין, הכוונה שלו הייתה לגעת לה בבטן הרכה – תרתי משמע. כי יש גברים (ונשים) שרגישים לגודל הבטן שלהם באותו אופן שבו חלק מהנשים רגישות להשפעות של כוח הכבידה על השדיים שלהן. הכוונה של לונדון הייתה להוכיח בדיוק את זה – אף אחד לא רוצה שיגעו לו בגוף בלי רשות, ובטח שלא יזרקו הערות פוגעניות תוך כדי. בין אם בבטן ובין אם בשדיים.

אל תבינו לא נכון, אני לא בעד תגובות אלימות וילדותיות כמו זו של לונדון. בעולם מושלם הוא היה מעביר לה סדרת חינוך על "הגוף שלי הוא רק שלי". אבל בהתחשב בסיטואציה – מעלית מהירה, אישה זרה, תגובה אינסטינקטיבית - אני יכולה להבין איך זה קרה ואיך זה גם יכול לקרות לכל אחד ואחת מאתנו. אני לא יודעת איך האישה הזו חוותה את הסיטואציה, ומעניין לדעת האם היא הרגישה מוטרדת מינית או סתם מוטרדת. מה שבטוח – היא הפסיקה להטריד גברים זרים במעליות.   

 

 

איה רז/ "אסור להפוך את המשוואה הזאת של 'עין תחת עין' או 'בטן תחת שד' להגיונית"

כדי להתחיל את הדיון הזה (שבעיניי הוא מיותר ומסוכן) אני אתחיל בהבהרה. מה שאותה אישה, מהסיפור שחלק אתמול לונדון, עשתה - זה לא בסדר. לא בסדר לגעת בגופו של אדם זר (ובכלל, כל אדם) בלי רשות או לפחות בלי שתהיה בינכם הסכמה (אפילו מהסוג שלא נאמרת) לאינטימיות מהסוג הזה. יתרה מכך, לאותה אחת אסור היה לעשות כן. המגע הזה, בנוסף לאמירה "זה כבר לא מה שהיה", הוא אקט משפיל, שיש בו מין השמנופוביה ועל גבול ההטרדה. מסוג הדברים שכן נשארים איתך, בין אם אתה גבר ובין אם אתה אישה, ומצליחים לחדור ואסור שיקרו.

ועכשיו משזה נאמר, אני רוצה להתייחס לתגובה הלא פרופורציונלית של לונדון, ולמסנגרים עליו. במידה והסיפור הישן, שיש הסבורים שהמגיש הוותיק המציא, אכן קרה - אסור, אסור, אסור היה ללונדון לגעת בשדיים של אותה אישה.

לא ברור לי בכלל איך אפשר לעשות את ההשוואה הזאת ולהגיד ש"היא נגעה לו בבטן אז זה בסדר שהוא ייגע לה בשד". הלוואי שזה היה נכון, הלוואי שהיינו חיים בעולם תמים, שבו נגיעה בשד דומה לנגיעה באף או בבטן או במצח ואין לה משמעות, אבל זה לא המקרה. הזוי שהדיון הזה בכלל צריך להתקיים, אבל שדיים הם איבריים מיניים. פרטיים. וכשאדם אחר נוגע בהם בלי רשות זאת הטרדה מינית. זה משפיל, זה מחלל וברור מאליו שזאת חדירה מזעזעת למרחב האישי, חוק כתוב ולא כתוב לכל מי שחי בחברה מתוקנת. כמו שאסור שגבר או אישה יגעו אחד לשנייה בישבן או באיבר המין גם בשדיה של אישה אסור לגעת – וכן יש הבדל בן גברים לנשים.

בעולם שבו גם ככה נשים חוות הטרדות מיניות כמעט על בסיס יומי, ועדיין מפחדות ללכת לבד ברחוב, ועדיין לא מרגישות בטוחות לחלוטין בחברת גברים, או מפחדות לענות לבוס על הערה מינית שזרק - אנחנו לא יכולים לתת למקרה לונדון להפוך ללגיטימי. לא יכולים להפוך את המשוואה הזאת של 'עין תחת עין' או 'בטן תחת שד' להגיונית - להפוך את זה ללגיטימי שגברים ירגישו חופשיים "להחזיר לנו" על משהו שעשינו בהטרדה מינית.

ירון לונדון באולפני התוכנית לונדון את קירשנבאום, צילום מתוך ויקיפדיה

ירון לונדון באולפני התוכנית לונדון את קירשנבאום, צילום מתוך ויקיפדיה

קראתי הבוקר את התגובות ברשתות ל"אנקדוטה המשעשעת" שחלק ירון לונדון. חלק מהן היו חורצות נגד המעשה, אבל רבות מהן – רבות מידי בעיניי – הקלו במה שעשה. והתגובות האלה מפחידות אותי, וגם הטיעונים שפה מעליי מפחידים אותי. כאחת שהטרידו אותה מינית כילדה ואחר כך כאישה בוגרת, גם אם לא נגעו בי ב"איברים מיניים" תודה לאל, אני יכולה להגיד שאני סוחבת איתי את הפחד הזה כל החיים. עד היום. וקשה לי אפילו לשאת את המחשבה שאם אני אריב עם מישהו או אומר מילה לא במקום או אפילו אם אגע בו – בטעות או שלא בטעות – הוא ירגיש בנוח לגעת בי איפה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה.

אנחנו חיים בחברה פתוחה ובעידן שמותר להגיד הכל, אבל בכל זאת יש דברים שצריך שיהיו ברורים ואסור להפוך לעניין של אולי מותר ואולי אסור. לגבר אסור לגעת באיבריה הפרטיים/המוצנעים/המיניים (תקראו לזה איך שתרצו) של אישה, אם היא לא רוצה בכך. לא משנה מי היא, לא משנה מי הוא, ולא משנה מה היא עשתה. פשוט כך. אסור!