״גולדה היא לא האישה הנכונה להעריץ״, אמרה לי אמא כשהייתי בת תשע - ילדה קטנה עם ניצנים של תודעה פמיניסטית, שמביטה סביב ומחפשת מודלים נשיים. לא היו הרבה. גולדה מאיר,האישה שזיהיתי משטרות הכסף אבל גם מהספר ההוא שישב על המדף בבית, "המחדל" - גירתה את סקרנותי. הייתי אמנם קטנה, אבל הבנתי שהיא איכשהו קשורה למלחמה הנוראה ההיא, זאת שפרצה היום לפני 46 שנה. וידעתי שאם אמא אומרת, היא בטח יודעת.

צילום: טדי ברונר, לע"מ

צילום: טדי ברונר, לע"מ

כמעט 30 שנים חלפו לפני שחזרתי שוב אל האישה שדיוקנה נחרט בזיכרוני. בסתיו 2016, הילארי קלינטון הובילה בסקרים במרוץ לנשיאות ארה"ב, ואיתה החלומות על ניפוץ תקרת הזכוכית הסימבולית ביותר בעולם. סופו של אותו קמפיין היה גם תחילתו של המסע שלי אל קורותיה של גולדה: האישה הראשונה בעולם שזכתה לעמוד בראש מדינה, ללא קשרי משפחה לקודמיה. המנהיגה שדווקא בישראל הקטנה הצליחה לעשות היסטוריה, עוד לפני שהביטוי "תקרת הזכוכית" הוטבע.

היא הייתה פורצת דרך, ראשונה מבין מעטות מדי שיבואו בעקבותיה. אבל כשנכנסה לתפקידה - כמעט במקרה – נחשב מינויה לפשרה. שום התרגשות לא נרשמה, איש לא חגג את נקודת הציון בהיסטוריה הפמיניסטית. התדמית האפרורית הזאת מלווה אותה עד היום, והיא זאת בדיוק שמשכה אותי אליה. הייתי חייבת ללמוד ולהבין יותר על האישה שהייתה, על מה שעשתה, ועל מה שאנחנו כחברה עשינו לה ולזכרה מאז.

תמונה: פריץ כהן, לע"מ

תמונה: פריץ כהן, לע"מ

שנתיים וחצי צללתי עם שותפיי לעשייה שגיא בורנשטיין ואודי ניר עמוק אל תוך גולדה. ביוגרפיות, מאמרים, ראיונות, ארכיונים. גילינו אישה מרתקת. כריזמטית, חדה ונחושה. שלא מתנצלת ולא מהססת, לא מתפשרת ולא מתנחמדת- לטוב ולרע. פוליטיקאית מהדור הישן. כנה עד כאב. כשהייתה ילדה אמרו לה הוריה ש"לא כדאי להיות פקחית יותר מדי-  אנשים אינם אוהבים נשים חכמות", אבל היא הייתה חכמה ופקחית מספיק כדי להתעלם.

שנותיה בראשות הממשלה הכניסו את גולדה לדפי ההיסטוריה, אבל היו גם הקשות בחייה. במהלכן החברה הישראלית העלתה אותה על נס, ואחר-כך על המוקד. ארבעים ואחת שנים אחרי מותה, מעט מדי ידוע בישראל על ראש הממשלה הרביעית. דמותה מתקיימת בעיקר בין דימויים שטחיים ומנוגדים – מצד אחד אייקון פמיניסטי, מצד שני סמל המחדל של מלחמת יום הכיפורים.

גולדה מאיר ויצחק רבין. תמונה:  משה מילנר, לע"מ

גולדה מאיר ויצחק רבין ז"ל. תמונה: משה מילנר, לע"מ

סיפורה של גולדה, הוא במידה רבה סיפורה של הציונות כולה: מהפוגרומים דרך הגשמה חלומית, עצמאות מדינית, ואתגרים ביטחוניים. זהו סיפור על תעוזה וחרדה, על חדשנות ושמרנות, על כוונות טובות וטעויות קשות. ועל הצלחה גדולה שהובילה לנפילה כואבת. בחינה מחודשת של דמותה של גולדה היא גם הזדמנות להסתכל שוב עלינו כחברה - איך היינו, איך השתנינו? איך אנחנו זוכרים אנשים ובמיוחד נשים? מה היכולת שלנו לעסוק בשיח מורכב שמתגבר על קלישאות ועל טראומות?

גולדה לא הגדירה עצמה כפמיניסטית ולא השקיעה מאמץ מיוחד בקידום נשים. יש אומרים שאפילו להפך. ובכל זאת, אני כבר מזמן למדתי שאין דבר כזה מודל מושלם של "אישה נכונה להעריץ". נשים, אנשים, כולנו - מורכבים מסובכים ופגומים. ובכל זאת, ראויים, מעניינים, וחשובים. גולדה היא אישה כזאת - פורצת דרך, יוצאת דופן, וכמו כל האנשים המעניינים באמת - שנויה במחלוקת. 

הסרט "גולדה" המציג בימים אלה בסינמטק תל אביב וירושלים.