אחרי שהפיטמה הסוררת של בן אל תבורי הצליחה לעורר מיני-סערה בזכות חולצה חשופה קצת יותר מדי, שברו מפיקי התוכנית "הכוכב הבא לאורוויזיון" את הראש כיצד לגרום לנו לזוז על הכורסה בחוסר נוחות גם הפעם. ולזכותם יאמר שלפחות במשימה הזו הם הצליחו.

לתוכנית ששודרה אתמול בערב, בדיוק כמו שהפרומו הבטיח, הגיעה אישה המכוסה מכף רגל ועד ראש בבדים שחורים וסיפרה שהיא בדואית מרהט. כמובן שמיד היא הוסיפה שהיא הגיעה לתוכנית למרות שזה "לא מקובל אצלנו", אבל שהיא עצמה סטודנטית בבן גוריון והמשפחה שלה "בסדר". בפרפזה על ההתכסות הדתית היא שרה את "ביוטיפול" של כריסטינה אגילרה, ותוך כדי הביצוע התברר שמדובר בשפיטה - אותה זמרת שבנתה קריירה מדמות פיקטיבית שעושה ניכוס לתרבות הערבית תוך שימוש בכל הסטראוטיפים הכי גזענים ושטחיים הקיימים.

שפיטה. צילום מסך מתוך הכוכב הבא לאירווזיון

במהלך העונה הקודמת, שבה שפיטה גם התמודדה, תומכיה אמרו שהיא מייצגת נשים שקיימות פה בינינו ועושה להן כבוד. אלא שטענה זו הופרכה די מהר - הרי בחייה האמתיים, שפיטה היא רותם שפי, והיא לא מתלבשת כמו ברווז, מדברת כמו ברווז, או מתנהגת כמו ברווז. היא עושה שימוש בהתנהגות ובדיבור הזה כסוג של גימיק, וברגע שמכריזים על משהו כעל "גימיק" כבר מורידים מהליגיטמיות שלו ומערכו. שפיטה אולי זמרת בעלת יכולות ווקליות מרשימות, אבל רגישות חברתית היא כנראה לא הצד החזק שלה. ורגישות גם אף פעם לא היתה הצד החזק של תוכניות הריאליטי. כך שלא ברור איך החיבור ביניהם עדיין לא הביא למשבר דיפלומטי מוצדק, בינתיים הספתקנו רק בפגיעה בציבור שלם, שגם ככה לא זוכה ליחס הכי שוויני במדינת ישראל. 

אבל הפעם אפילו הנשים הערביות מהמעמדות הגבוהים, כלומר אלו שיכולות להרשות לעצמן בגדים מפוארים ותכשיטים גדולים, לא הספיקו לשפיטה, והיא בחרה להתחפש לבדואית מרהט. אותה "התפשטות" מהדמות השמרנית והביישנית לדיווה היא באמת הטריק הכי נדוש בספר הגימיקים, ששוב מנצל את הפנטזיה המתנשאת - לחשוף מה יש להן "שם מתחת", כמו גם את הסיפורים שדוגמתם מבוסס הרייטינג של התוכנית: הזמיר מרהט שמתגלה במקרה והופכת בין לילה לכוכבת. הכל כל כך מוכר וידוע ומשמר את אותן הנחות ישנות על החברה הבדואית, ובייחוד על הנשים שחיות בה.

אין לי זכות לכתוב בשם אותן הנשים מה מפריע להן ומה לא, אני יכולה לכתוב רק את מה שמפריע לי: כששוב ושוב מוכרים לי את אותם גימיקים עלובים שמזלזלים ביכולת שלי לבנות מציאות מורכבת יותר, ברצון שלי לראות את החברה שבה אני חיה כפי שהיא ולא רק להסתפק בייצוגים חיצוניים מיושנים נוסח "מרוקאי סכין" או "בדואית ביישנית אך סוערת מבפנים", ובכמיהה שלי לראות אמנים אותנטיים, שמביאים את עצמם - כי הם עצמם מספיק מעניינים.

המיצג הרדוד שהגישו לנו אמש זלזל לא רק בנשים הבדואיות, אלא בכולנו, כחברה. משפיטה אני כבר לא מצפה לדעת מתי לעצור את העלבון הזה, ממפיקי תוכנית ריאליטי לאף אחד אין ציפיות. אם כך חבל רק שהשופטים, גם אלו שמאוד אוהבים לתפוס את עצמם כנאורים ומוסריים, לא יכולו לראות מבעד לשטיק, מבעד לכיסויים שהם בעצמם עוטים על עיניהם, ולהבין שאיפשהו צריך לעבור גבול בין "שואו" לבין כבוד בסיסי לבני אדם.