צפייה בכוכב הבא מוכיחה: החיים נגמרים בגיל 40
צופי הכוכב הבא לאירווזיון החווירו אתמול מול המסך יחד עם ניקי גולדשטיין, כאשר השופט אמדורסקי פסק שהוא מבוגר מידי לחלום על האירווזיון או על שינוי קריירה. זה מה שהיה לנו להגיד על זה
צפיתי אתמול בכוכב הבא לאירוויזיון ונשבר לי הלב. לראשונה בחיי הבנתי שבגיל 42 נגמרים החיים, מה שאומר שיש לי 7 שנים להתפקס על חלום, להגשים את עצמי ולצאת לגמלאות. ואם בדרך עשיתי פנייה לא נכונה, אין לי אפשרות לשנות כיוון ולהחליט על קריירה אחרת או סגנון חיים אחר, או חס וחלילה לשלב בין שתי דרכים. ובכלל באופן כללי זה ראוי להערכה שמנסים בגיל 42 עוד לעשות משהו עם החיים. ושמישהו יעביר לניקי גולדשטיין את המדליה שמגיעה לו יחד עם מקל ההליכה ומכשיר השמיעה שבדרך מהתיקון.
לאלו מכם שלא צפו אתמול ב"כוכב" או שכן צפו והצליחו לפספס כי הם עדיין לא בגיל שזה יכול להכאיב, תקציר: אחרי שלב האודישנים עם הקהל, הגיע אתמול השלב השני בדרך לבחירת הנציג הישראלי לאירוויזיון. בשלב הזה המתמודדים שהצליחו להרים את המסך היו צריכים להרשים את השופטים קרן פלס, שירי מימון, סטטיק ובן אל, איתי לוי, אסף אמדורסקי והשופטת האורחת נועה קירל. מי שעבר את הסינון הקפדני הבטיח את מקומו בעונה ונכנס לנבחרת.
בין שלל המתמודדים המוכשרים שעלו בזה אחר זה לבמה בלט ניקי גולדשטיין, שחקן, סטאנדאפיסט וכוכב מחזות זמר ותוכניות ילדים. גולדשטיין בחר לשיר את "Million Reasons" של ליידי גאגא. הביצוע שלו הצליח להרשים את קרן פלס, שירי מימון וסטטיק ובן אל. את לוי ואמדורסקי קצת פחות, הכל לגיטימי לכל הדעות אלמלא ההערה האכזרית של השופט הקשוח בחבורה. "אתה כמעט בגיל שלי, הטיח אמדורסקי לעברו של המתמודד הנרגש, "אז אני מרשה לעצמי להגיד - יש אנשים בגיל מסוים ומעלה שאשליות לגבי גדולה על במות ופריצה זה קצת מתחיל להיות לא לגילנו. יש לך את המסלול שלך. עושה רושם שכבר בחרת את הנתיב שלך בחיים ואתה רוצה לנסוע בשני נתיבים".
קרן פלס ושירי מימון התקוממו אל מול דבריו של אמדורסקי, סטטיק ביקש לאזן את הדברים אבל דווקא נועה קירל, שניסתה להחמיא לגולדשטיין הפכה את כל המעמד לצורם אפילו יותר. "ראוי להערכה שאתה פה", אמרה קירל הצעירה במתיקות, "כיף לראות שיש לך איזשהו חלום, שעשית מלא דברים ויש משהו שלא נגעת בו, ולא אכפת לך מה יגידו ואתה פשוט עושה את זה". כאילו נותנת לו אישור בשם הצופים הצעירים להמשיך לקוות.
בסופו של דבר ניקי גולדשטיין נכנס לנבחרת והוא יתחרה על מקומו לייצג את ישראל באירוויזיון אבל הטעם הרע נשאר - לגולדשטיין עצמו, אני מניחה, ולעוד כמה אלפי צופים שהרגישו באותו רגע לא רלוונטים. לא ברור למה יש מישהו שחושב שבגיל 40 או 50 או 60 או אפילו יותר, גברים ונשים צריכים להפסיק לחלום. ג'יי קיי רולינס, מורגן פרימן, מרתה סטיוארט, בטי וויט, אוולין הגואל, מרגלית צנעני, ריקי גל ועוד הרבה אחרים וטובים – הם דוגמאות בולטות לכאלו ש"פרחו" מאוחר יחסית לאחרים או עשו שינוי קריירה מוצלח ביותר באמצע החיים. ולמה לא בעצם?
אנחנו חיים בעידן כל כך מתפתח ומלא אפשרויות. אם ההורים שלנו היו נמצאים באותה עבודה מגיל 20 ועד הפנסיה, היום זה כבר כמעט ולא קורה. אנשי העולם החדש קוראים לזה, אנשים שבוחרים כיוון ואז מגלים שזה לא מתאים להם ובוחרים כיוון אחר, ומגשימים את עצמם. כי הם יכולים, כי יש כמה דברים שמעניינים אותם או כי הם סוף סוף העזו לנסות. זה מותר וזה אפילו מרענן.
העשור האחרון אופיין ככזה בו אנשים מאסו בגבולות ובהגדרות, מאסו בכך שהם מוגבלים לשטנץ אחד, לאהבה אחת ולמגדר אחד ובצדק. עכשיו הגיע גם הזמן להפסיק לשים אנשים בקופסה בגלל הגיל שלהם. גולדשטיין, בן 42 בסך הכל, הוא אושיית תרבות נוטפת כישרון. מסוג הכוכבים שכולם מזהים את הפנים שלהם כי היו בכל מקום, אבל עדיין לא קיבלו את התפקיד שגרם להם להתפוצץ ולקבל את ההכרה שהם ראויים לה. גיל 42 הוא הזמן הטוב ביותר לעשות את זה.