אורלי וילנאי  עיתונאית, מגישה בטלוויזיה, דוקומנטריסטית וכותבת קבועה בעיתון הארץ התארחה השבוע ב'עושים זום'- סדרת ההרצאות של און לייף בשיתוף החמ"ל לסיוע לעצמאים של להב בחסות בנק הפועלים ודיברה עם המשתתפים על הרגע בו הבינה שמה שהיה לא יהיה עוד והיא לטלוויזיה המסחרית לא חוזרת. 

"עכשיו עם תום הקורונה אני יכולה להגיד שזו הייתה אחת התקופות המדהימות בחיי ובחיינו כמשפחה. זו אמנם פריבילגיה של אנשים שחיים בבית עם חצר עם כל החיות שאני מגדלת וחרדת הפרנסה אפשר היה להסתדר איתה אבל זו הייתה תקופה מדהימה בעיקר כשהחלטנו שהיא תקופה מדהימה. זה התחיל בזה שפרצה הקורונה והיינו אמורים , גיא (מרוז)  ואני, להגיש תכנית יומית שפותרת בעיות לאנשים או לפחות מנסה לפתור בעיות של אנשים מה שאנחנו עושים הרבה מאוד שנים. הכל היה מוכן לקראת עלייה ביום ראשון בבוקר ובמוצאי שבת הרופאה שמטפלת בי באיכילוב ומנכ"ל מד"א שניהם הודיעו לנו חד משמעית שאני לא יוצאת מהבית בסיטואציה הזו כי אני חולה במחלה אוטואימונית קשה מאוד ואני מה שנקרא קבוצות הסיכון ולכן בעצם הרעיון של לבוא כל יום לאולפן, עם אזניות ומיקרופון ואיפור והכל  - לא בא בחשבון. ונשארנו בבית. עכשיו זה מאוד מוזר למי שרגיל כל הזמן להיות בעניינים. בהתחלה היה מין דיכאון קל, ואח"כ הלם ואז פתאום התקשר חבר ואמר 'תגידו אתם השתגעתם? שניכם בבית, יש מחשב, יש פייסבוק, תשתמשו בזה, מה אתם עושים?' 

אורלי וילנאי וגיא מרוז

אורלי וילנאי וגיא מרוז

אמרנו אוקי, ננסה. והתחלנו לשדר מהסלון מהמחשב של גיא. תאורה נוראית, סאונד גרוע. הכל נפל ולא הסתדר, אז קנינו מיקרופון, ומיקסר, ולאט לאט גדלנו וגדלנו עד שזה הפך מבחינה טכנולוגית יותר טוב. ואז אמרנו, רגע, זה עובד, למה שלא נהפוך את זה למשהו שמשדרים בו עוד אנשים? נהפוך אותו למין ערוץ שידור. האדם הראשון שפנינו אליו בחיל ורעדה אני חייבת לומר היה ירון לונדון. איזה שלושה ימים הסתובבנו עם הרעיון הזה אבל אמרנו 'הוא בטוח יגיד לא' אבל נורא רצינו שהוא ישדר בערוץ שלנו. והוא הסכים מיד! והדבר הזה היה מבחינתנו איזה אישור שיש כאן דבר נכון. הקמנו ערוץ שנקרא 'אנחנו' בהתחלה קראנו לו 'אנחנו מהבית' אבל עכשיו הוא יכול להיות מכל מקום כי הקורונה נגמרה. ובערוץ הזה משדרים אנשים נפלאים, מירון לונדון, והערב עולות חן ליברמן ומיה זיו וולף, ונורמן עיסא וגדעונה רז, ד"ר אייל דורון ודן מרגלית, ואנחנו משדרים קבלות שבת חילוניות בכל יום שישי. עם יורם טהרלב והשבוע עם רחל שפירא. כל יום נוספות עוד ועוד תכניות.

זה פשוט מתגלגל?

ניסחנו חזון, אנחנו בעצם ארבעה שותפים, רוני לבנה המפיקה שלנו, שמנהלת גם את הקו המיוחד שלנו ויובל הולנדר שהוא בעצם אחראי גם על כל הצד הטכני, הוא אשף פייסבוק, אין שקל פה עדיין, אבל יהיה אולי, וחיברנו זום ופייסבוק ומצלמה יותר טובה. גיא ואני מגישים בכל בוקר תכנית בוקר בשעה 0830 ואחרינו זה מתגלגל, יש לומדים ערבית ויש משוררים שמקריאים שירה, ותיאטרון אל מינא משדר הצגות, רן שריג ודנה ספקטור עושים תכנית בלילה, הגענו כבר לריץ' של חצי מיליון איש 

יש הוצאות אני מניחה? 

כן, אבל לא המון, עשינו קידומים וגם מצלמה והסאונד, קנינו מיקסר, כל פעם שידרגנו טכני. אנחנו חשבנו בהתחלה לבקש מכל צופה שקל בחודש. אחר כך אמרנו לא צריך אנחנו רוצים לספק תכנים בחינם. עכשיו אנחנו מנסים לעשות שותפויות. שוב אנחנו יכולים לבחור. אני חושבת שהמילה 'בחירה' היא המילה המרכזית בכלל בחיים שלנו, ולקח לי הרבה זמן עד שהבנתי אותה.

אני חייבת להגיד שהדבר הזה הגיע בעיצומו של משבר קריירה גדול שלי, אני כבר הרבה זמן לא נהנית בעבודה שלי. אנחנו אוהבים להיות ביחד, טפו טפו, ואנחנו יוצאים לעבוד ביחד וחוזרים מהעבודה ביחד אבל היינו כל הזמן לחוצי בית. 'יו מתי יגמר היום צילום הזה, מתי חוזרים הביתה' ופתאום את הדבר הזה אנחנו עושים מהבית ביחד ואולי גם הדבר הזה נוכל לעשות עכשיו ביחד, נורא כיף. 

לרגע לא שמעתי אצלך 'פחדנו', 'היססנו', 'לא היינו בטוחים' - מהו הדבר שמונע מאיתנו לעשות בדיוק את זה? 

הדבר שבדרך כלל מונע מאיתנו הוא חרדה כלכלית. וכאן היו שני אלמנטים: זה גם היה עניין שהתגלגל, לא אמרנו 'בוא נפתח ערוץ ונשקיע בו את כספנו, נפתח עסק ונהמר על הכל', אלא הדבר הזה התגלגל לאט לאט, והפך להיות משהו שאנחנו גם נהנים ממנו ואני מקווה שבקרוב גם נתפרנס ממנו, וגם אני מודה שאני אדם ששם כסף בצד ליום סגריר, הרווחנו יפה כל השנים, הפיתוי לבזבז את הכל ולחיות ברמת חיים נורא גבוה הוא גדול ואני תמיד כן יודעת שצריך לשמור ולחסוך ולהשקיע והדבר הזה מאפשר היום לקחת את הזמן ולהשקיע כדי להקים משהו מחדש או יותר נכון למצוא את עצמך מחדש. 

אני 21 שנים עיתונאים ועבדתי בטורבו מטורף באמת. מתכניות בוקר ותכניות ערב, ותחקירים ורבתי עם כל העולם, זה דבר שאחר כך מקשה על הנשימה ולא סתם אני חולה, אני חושבת, אני קושרת בין הדברים האלה. וצריך לדעת מתי גם לעצור, ליהנות מהדרך, לעצור גם ולא לעשות כלום.

ועדיין אני חייבת לשאול - מה המודל הכלכלי שלכם? 

קודם כל ניסחנו את החזון, מה בעצם אנחנו רוצים לעשות פה. במה זה שונה מערוצים אחרים שקיימים היום בין אם זה בטלוויזיה ובין אם בשידור האינטרנטי. והחזון הוא מנוסח היטב והרעיון הוא 'חופש'. חופש ואפשרות להעמיק. כשירון לונדון מראיין בן אדם במשך שעה שלמה, והוא עושה את זה בצורה מרתקת, ובמשך שעה שלמה הוא מוציא ממנו את הדברים שאת לא תראי היום לא בטלוויזיה המסחרית וגם לא בטלוויזיה הלא מסחרית. זה מבחינתי חופש בחירה. המודל הכלכלי כפי שאנחנו רואים אותו עכשיו מבוסס על כך שאנחנו נציע לחברות שאנחנו נבחר ואנחנו פונים קודם לחברות עם קונוטציה חברתית יותר, אנחנו נציע להם בסכומים מאוד קטנים 'התכנית הזאת מובאת לכם בעזרת כך וכך'. אנחנו לא נסתיר, ולא נכניס תוכן שיווקי שיעבוד על הצופים בבית. אנחנו גם מבקשים מהצופים שיגידו לנו מה הם רוצים לראות, מה הם רוצים לשמוע. הערוץ הזה הוא 'אנחנו' לא רק כי אנחנו משדרים אלא כי 'אנחנו' הצופים מחליטים על התכנים ביחד. 

שואלים פה בצ'אט אם אתם תחזרו אחרי הקורונה לשידור הרגיל, לטלוויזיה? 

לא. אנחנו נשארים בבית, אמרו כבר לפניי. אני לא חוזרת. לשידורים בערוצים המסחריים I had enough. אנחנו כן מפיקים סרטים, יש עוד כמה פרוייקטים שהתחייבנו לרשת ואנחנו נסיים אותם ונביא אותם לשידור אבל אני לא רוצה לחזור למה שהיה קודם. תשע שנים שאנחנו משדרים, גם תכנית בוקר, גם תכנית ערב, גם בערוץ הראשון, גם בעובדה, כמעט בכל מקום - לא רוצה יותר. אני רוצה משהו חדש ואני רוצה לעשות את זה כאן ביחד בזוגיות הזו ובבית הזה, ועם אנשים שמעניין אותי לשמוע אותם. 

ספרי לנו על הפרוייקט שאת חולמת עליו

אני מאוד רוצה לשלב את אהבתי לבעלי חיים עם מה שקורה עם האקלים היום בעולם. והרעיון שלי הוא כזה: אני מתנדבת לא מעט שנים בחווה שנקראת 'להתחיל מחדש' של שרון כהן, אישה מדהימה שמצילה בעלי חיים מתעשיית המזון, יש לה המון בעלי חיים והיא עוברת עכשיו למקום חדש ובחזוני מוקם בלב המקום הזה מרכז לימודי, בניין שקוף כדי שמי שלומד בתוכו יוכל גם לראות ולעבוד בשטח ולעדור ולטפל בחיות. בעצם ימציאו שם בתוך אותו מבנה שקוף פתרונות לבעיות הקיימות שנמצאות היום. למשל יש בין החיות שהיא אוספת שם לא מעט חמורים בלי גפיים, יצרו שם גפיים בתלת מימד עבורם. יגדלו סוגי מזון שיכולים להציל מרעב. אפשר לפתח שם המון דברים עם מדענים שיעבדו עם מלגות. יגיעו ילדים לשם. בפעם הראשונה שהגעתי לחווה שאלתי מה עושים, רציתי להתחיל מיד לנקות או לעזור והם שלחו אותי ללטף פרה משך 20 דקות. חשבתי שהם צוחקים עליי אבל אחרי עשר דקות שליטפתי אותה וראיתי את העיניים שלה הבנתי מה זה אומר להתחבר לשטח, עם אוכלוסיות מיוחדות, עם תיירים, עם פרויקט תגלית שיגיעו להתחבר לאדמה, להתחבר לבעלי החיים, להבין מה זה המקום שאנחנו נמצאים בו וגם להפיק ממנו תועלת חינוכית.  

**

האירוע 'עושים זום' הבא היום בערב 24.05 בשעה 20:30:  זום טרנס אטלנטי. לרישום לחצו על הלינק הבא

 

חיה בזוגיות אלימה? מחפשת אזן קשבת? מתלבטת אם זה גם מצבך ואם מסוכן לך בבית? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת