חתונה ממבט ראשון: אז למה התמכרנו לתכנית הזו בכלל?
מה היה בה ב'חתונמי' שגרם לכולנו לפתוח את הטלוויזיה? גם אלו שלא צופים בכלל בריאליטי מצאו זמן לצפות בה כי לא היה בה שום דבר מהמציאות שלנו- לא פוליטיקה, לא בריאות, לא משכנתא וגם לא ילדים. זה הספיק
אי אז לפני דורות שלמים או שלושה חודשים תלוי מי סופר, הצהרתי בפומבי שהתמכרתי ל'חתונה ממבט ראשון'. הימים היו ימי סגר קורונה אבל האמת שהמשכתי לצפות בתכנית הזו גם אחרי שהבליינים חזרו לרקוד באומן 17, הילדים חזרו לבית הספר ואני חזרתי ללכת לסופרפארם ולהפגנות נשים. עכשיו מששודר הפרק האחרון (לא בהחלט, כי בשלישי אחד נוסף), ניסיתי לנסח לעצמי ועבור אחרים מה היה בה בתכנית הזו שגרמה לרבות ורבים כל כך לשבת מולה, גם כאמור שהמשבר הראשוני נגמר.
נדמה לי שהתשובה נעוצה בעולם ה'כאילו' שהציבו בפנינו. זה היה סוג של הישרדות אבל לא על אי בודד אלא בתל אביב ולא היה צריך למצוא קוקוסים או לבשל לחבורה של זרים בבית הכלא של האח הגדול אלא סתם להכין סלט טעים במטבח או לנגב חומוס בצוותא. הם היו שם, במקומות שאנחנו היינו בהם לא מכבר, אבל רק הם המשיכו להיות בהם. ויותר מזה - הם אמנם דיברו עברית והתייחסו שוב ושוב ושוב לייסורי הזוגיות שלהם אבל הם הצליחו לא לדבר בכלל על שום דבר שקשור לחיים שלנו. לא פוליטיקה (גם כשהתכנית הזו צולמה לפני שנה ועוד לא היה ראש ממשלה חליפי, עדיין הייתה פה מערכת בחירות), לא על בריאות (כי אז באמת שלא היה משבר), לא על משכנתא או על חוסר היכולת לרכוש דירה גם כשחלקם נושקים לארבעים, ובטח לא על ילדים הגם שבטוח שלדובי ואריק יש כאלה. הילדים שהפכו מרכז החיים באמת של כל מי שיש לו כאלה, של אלו מהלמידה מרחוק, מעולמות היצירה או מהכנה לבגרויות - כל הילדים האלה לפחות לשעה וחצי בשבוע נעלמו מהמסך ואנחנו לרגע חזרנו להיות נורמליים. אסקפיזם מושלם.
אני תוהה אם צעירים ורווקים בכלל צפו בסדרה הזו. כלומר ברור לי שכן אבל בתחושת בטן היו לה יותר צופים נשואים וגרושים מכאלה שבאמת מחפשים זוגיות כי אם יש עוד משהו שלא דובר בו בכלל בתכנית הזו זה סקס ומיניות ואינטימיות (לא רגשית, על כזו אכלתם לנו את הראש). תכלס זו הייתה תכנית של 'דודות' ממין נקבה וממין זכר. חסודים וחסודות ואני לא מתכוונת רק לצילומי חדרי השינה, אין לי באלו שום צורך, אבל לדבר על זה כמו ששני אנשים בוגרים אמורים לעשות? אולי הדיבורים האלה נשארו גם הם על רצפת חדר העריכה.
אני מודה שבאותו טור ראשוני לא נתתי צ'אנס לאף אחד מהזוגות חוץ מהדר ודניס. אני מודה שגם היום, אחרי שארבעה זוגות בחרו להמשיך יחד (אי אז לפני כשנה, כן?), אני משערת שעד יום שלישי נגלה שאולי זוג אחד נותר ביחד וזה בטח לא יהיו אמיר ודנית שמן הסתם נפרדו כבר שבוע אחר כך, ובכל אופן כן נכון להביא ציטוט אחד של הדר מהסדרה הזו כי הוא נכון לכולנו, בכל גיל, ובכל מצב (גם עם ילדים שחזרו ללמוד מרחוק כי בית הספר הושבת): "בחרתי להיות מאושרת," היא אמרה ודייקה. צריך הרבה מזל ולפגוש את הפרטנר הנכון אבל גם צריך לבחור להיות מאושרת. גם הגר ברגע האחרון, אולי מאוחר מדי, הבינה את זה ונתנה לה ולניר צ'אנס. לא בטוח שזה יספיק כדי לשרוד את השריטות שכבר חרטה בקשר הזה.
אז עכשיו הגיע הזמן להיפרד מכם, אני בספק אם אצפה בעונה הבאה אבל זו הנוכחית נפלה לנו בול בזמן. עכשיו נחזור לריאלטי האמיתי של חיינו, להתמודדויות עם פוליטיקה, בריאות, משכנתא וגם עם ילדים כי בתכלס הם חשובים הרבה יותר.
***
לא מעט נשים חשות כלואות בביתן היום יותר מתמיד. לקריאת תמרורי האזהרה שכתבו בפורום מיכל סלה כנסי ללינק הבא