תמר רביניאן חזרה והיא עוצמתית מתמיד - יפה, חכמה, ציונית, לוחמת נחושה ואמיצה, אחת שלא תשאיר אף אחד מאחור, סקסית ומאוהבת. כולנו רוצות להיות תמר בגרסה של ניב סולטן. רוצות? כולנו גם רוצים להיות תמר. זו שהיא גם אלופה בסייבר וגם לוחמת שטח, גם מתוחכמת וגם יודעת להחזיק אקדחים אימתניים שלא מותאמים בשום צורה לגודל כף היד שלה. עובדה, משרד הפנים קורס ממספר הבקשות לשאת נשק בחודשיים האחרונים. מעל 10,000 בקשות לאקדחים שברור לכולנו שלא ישמשו רק נגד הרעים באמת אלא גם אלה המדומיינים ויותר גרוע מזה, המדומיינות.

כולנו רוצים לחיות בעולם של תמר בתקווה שהיא תציל גם אותנו כמו את הטייס ברק בן חיים שהיא מצליחה לגרום לחילוצו מתוך בית חולים שמור, אבל במציאות שלנו הצבא הכי חזק בעולם לא מצליח לעצור מחבלים שיוצאים שוב ושוב ושוב חמושים ברובה או סכין או גרזן ומגיעים לפגע בכל פעם בעיר אחרת והרולטה של חיינו הפכה אותם בחודשים האחרונים לבלתי נסבלים.  כאלו שמפגש כיתתי בגלידה השכונתית הופכת לדיון של עשרות וואסטאפים מודאגים בין הורים שמתלבטים אם לאפשר לילדיהם להסתכן ככה, מי ישמע.  

כולנו רוצות לחיות בעולם של תמר כי אצלה הגברים הם רק עזר כנגדם של הנשים, בין אם מולאד (השחקן שרבין אלנאבי)  שהוא עפר לרגליה של תמר, פראז כמאלי הלוא הוא שון טאוב המשובח שמצד אחד עומד על שלו במרדף אחרי תמר ומולאד אבל אשתו היא באמת הדבר שהוא הכי דואג לו בעולם, יוליה מגן ראשת המוסד בגילומה של השחקנית הנפלאה שרה פון שוורצה שמוצאת את עצמה מחלקת פקודות לא רק לסוכנים בשטח, או לתמר אלא גם לאחת והיחידה שלא ברור איך מי מהן הצליחה לשחק באותן סצנות יחד איתה - השחקנית גלן קלוז שלראות אותה מדברת פרסית או תכלס גם אנגלית עם הקולגות נראה כמו פטה מורגנה. אז בטהרן של תמר הנשים הם השולטות אבל במציאות שלנו רוחות רעות נושבות מאמריקה ובית המשפט העליון השמרני עומד לפסוק כי הזכות להפלה אינה זכות מוקנית לנשים, הזכות של אישה לגופה למעשה פגה והם טסים אחורה בזמן לתקופות אפלות וכמו שאנחנו יודעים, ישראלים מאוד אוהבים לאמץ כל דבר אמריקאי אז באדיבות שולחיהם בישראל, פורום קהלת המתועב על שלל ארגוניו, אנחנו עוד נשמע על זה. בינתיים השמרנים הרדיקליים פה כבר עובדים לסכל את הצטרפות ישראל לאמנת איסטנבול כי למה לדאוג למאות אלפי נשים וילדים שחיים במעגל האלימות אם אפשר במקום זה לדאוג לאלפי גברים מכים? 

העלילה כרגיל דומה יותר למקרמה מאשר לשטיח פרסי צפוף עם כמות החורים בה וטהרן של הבמאי דני סירקין (כלומר אתונה במציאות) כעורה ממש כמו תל אביב במציאות אבל זה לא משנה כי המתח והאקשן יעיל והדרמה מתפתחת וקצת גאווה ישראלית על אדמת אירן לא הזיקה לנו אף פעם. לא בבדיה ולא במציאות כשארכיון שלם מצא את דרכו פה אצלנו, או מדענים התעופפו לעולם שכולו טוב. זה גם ירכך במשהו את העובדה שהשבוע צפויה להיות ההכרעה בעניין הסכם הגרעין ועד כמה נהיה לא מרוצים פה לא תלויה בנו אלא באמריקאים. 

הממתק הטלוויזיוני הזה הוא בן 8 פרקים, כלומר נותרו עוד שישה וכדאי לכם להצטרף כי המציאות כאמור, לא משהו. 

לצפייה בשני הפרקים הראשונים באתר כאן 11 (ובאדיבות אפל וכאן) לחצו על הלינק הבא