הסרט הדוקומנטרי "מחצית" שעלה בסוף השבוע האחרון בנטפליקס מלווה את הכוכבת הלטינית ג'ניפר לופז בשנה הסוערת בחייה, השנה בה נבחרה להופיע במופע הבידור הגדול ביותר בעולם- מחצית הסופרבול האמריקאי ובמקביל יצרה את אחד הסרטים החזקים בקריירה שלה. כמו הרבה דברים שג'יי לו עשתה, גם הסרט הזה הוא קשת רחבה של רגשות, שמעל כולם בולטת העובדה שנשים כמוה הן מצרך נדיר ביותר עבור נשים בעולם כולו.

לאורך הסרט כולו לופז מספרת את הסיפור שלה, כאישה לטינית בארה"ב, שהמציאה את עצמה מחדש כרקדנית, כשחקנית וכזמרת עד שהגיעה לבמות הגדולות בעולם. למרות העיסוק האובססיבי של צהובונים בחייה, למרות הבדיחות הרבות שהריצו על חשבונה, למרות כל הפעמים ששמעה 'לא' ושניסו להכניס אותה תחת כותרת ספציפית, היא פרצה את הגבולות של עצמה, של נשים בכלל וכן, גם של אמנים ויוצרים באשר הם. נהוג לחשוב שקים קרדשיאן היא זו ששינתה את מודל היופי והפכה את הקימורים לטרנד אך הרבה לפניה הייתה זו לופז שנשאלה באינספור ראיונות על הגוף שלה. כשצופים בבינג' הריאיונות בהן נשאלה על ידי גברים ונשים כאחד על הקימורים שלה, המשקל שלה, וגודל הישבן שלה מבינים שהיום זה בחיים לא היה עובר, אבל בעיקר נדהמים לאור התגובה המחוספסת שסיפקה בכל פעם שנשאלה בפולשניות על גופה, ולא נותר אלא להסיר בפניה את הכובע על האומץ והכוח הבלתי מתפשר לעמוד על כך שזאת שאלה לא ראויה בעליל, גם בזמנים בהם נשים נהגו לצחקק ולהעביר נושא במבוכה. בן זוגה, בן אפלק, היטיב לתאר זאת כשסיפר על הפעם ששאל אותה אם זה לא קשה לה והיא השיבה "אני אישה, אני לטינית. אני מצפה לזה. אתה לא, אתה מצפה שינהגו בך כראוי, אני יודעת שלי זה לא יקרה".

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by Netflix US (@netflix)

באחד הרגעים המרגשים בסרט היא מספרת על הפעמים בהם הייתה צריכה להשתיק את החושניות שלה כי חששה שאם תהיה סקסית מידי לא יקחו אותה ברצינות. היא אמרה כי "פעמים רבות אנחנו מרגישות צורך לבטל חלק מסוים מאיתנו, אבל זה לא צריך להיות ככה". הדברים של לופז הם שיעור חשוב לכל אישה שיושבת בבית ומרגישה שהיא צריכה להצניע חלקים מסוימים בעצמה כדי להיות יותר בסדר עם כולם, והם שיעור לכל מי שמרגיש צורך לבטל חלקים מסוימים במישהי רק כדי שהיא תבוא לו טוב יותר בעין.

הסרט נפתח ביציאת הסרט "Hustlers", או בתרגום המשמים לעברית "נוכלות בלי חשבון" בו ג'יי לו גם כיכבה וגם לקחה חלק בהפקתו. עלילת הסרט מגוללת את סיפורן של חשפניות, ובראשן לופז בתפקיד רמונה, שמחליטות לשכתב את סיפור חייהן ולשדוד את הלקוחות הכי עשירים שלהן. הסרט לא רק משדר עוצמה נשית, הוא גם מספק אותה בשטח, בצוות מאחורי הקלעים שכולו נשים מגוונות מרקעים אתניים שונים. "זו הפקה שכולה נשים, וזה מאוד נדיר בהוליווד" אומרת לופז, שעבור מי שלא ספר בעצמו, כיכבה בלמעלה מ-40 סרטים בקריירה שלה.

ואולי דווקא בגלל זה הסרט, שזכה להצלחה מסחררת בקופות ואצל המבקרים, לא קיבל את הכבוד הראוי לו במוסדות היוקרתיים של הקולנוע בהוליווד. בטקס פרסי "גלובוס הזהב" לופז הייתה מועמדת לפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר, 20 שנים לאחר המועמדות הקודמת שלה על תפקידה כ"סלינה" בסרט על חייה, אך מי שזכתה בפרס הייתה לורה דרן, השחקנית הבלונדינית והלבנה על תפקידה בסרט "סיפור נישואים". אחרי שהביקורות על הזכייה של לורן על פני לופז דעכו, כולם דיברו על זה שהיא תהיה מועמדת לאוסקר על התפקיד הזה, אך כאמור, המועמדות היו כולן- לבנות ובלונדיניות.

בנקודה הזו נוגע הסרט הדוקומנטרי בין היתר גם בקווים העדינים שבתוך נבכי הפמיניזם, ומתייחס לפמיניזם השחור שאתגריו רבים מאלו של הפמיניזם הפריבילגי של נשים לבנות, מרביתם לא מוחלשות כמו נושאות הדגל של הפמיניזם השחור. נושא המועמדות לפרס שחקנית המשנה באוסקר של שנת 2020 היה טעון לא רק על בשל הבחירה המוחלטת במועמדות לבנות, על פני שורה ארוכה של שחקניות ממוצאים שונים שהיו ראויות למועמדות אלא התרחש על רקע נשיאותו של דונלד טראמפ, התבטאויותיו הגזעניות כנגד אזרחים ממוצא היספני ופועלו סביב נושא המהגרים. לופז, בשונה מהרבה כוכבות ממוצאים אתניים אחרים, בחרה לא לשתוק ולהשמיע את קולה כאישה פורטוריקנית בארה"ב ולזעוק את זעקתם של המהגרים שנעצרו במרכזי הכליאה והופרדו מילדיהם. כשטראמפ קרא 'לבנות את החומה', לופז השיבה שמדובר בזכויות אדם, והשמיעה אמירות שיכלו לעלות לה בקריירה שלמה.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by Jennifer Lopez (@jlo)

מה שמוביל באופן ישיר להכנות למופע הסופרבול אליו נבחרה יחד עם הזמרת שאקירה. לופז אומרת כעקיצה שזה 'קצת מוזר שלקחו שתי נשים למופע. לו היו זמר זכר, היו נבחרות כל אחת כשלעצמה', התחושה הזו מתגברת לאור העובדה כי בהפקה בחרו לא להאריך את המופע אלא לתת להן להתחלק בדקות. למרות ההשפלה ניכר לאורך הסרט כולו שלא הייתה לה שום כוונה לספק מופע חושפני שבו הן רק "יזיזו את הישבנים שלהן". לופז רצתה להעביר מסר, ולהעניק משמעות. היא רצתה לנצל את הבמה הגדולה שניתנה לה ולתת הצהרה עבור כל הנשים והנערות הלטיניות בעולם כולו. וכך היה. לופז הגתה את התפאורה שהכילה כלובי אור כמחאה על כליאת המהגרים הלטיניים ועל מדיניות טראמפ כלפי מהגרים, ואפילו יום לפני המופע הדרגים הגבוהים בNFL רצו להסיר אותם לגמרי, לופז נלחמה ולא ויתרה על הביקורת שרצתה להשמיע במופע הזה. לופז גם שילבה ילדות היספניות שרקדו ריקודים לטיניים, ואת הבת שלה בשיר האחרון. ברגע שלפני עלייתן לבמה היא הסתכלה בפניהן של הילדות ואמרה להן שהן הקול של כל הילדות הלטיניות בעולם, והנחתה אותן "להביט למצלמה ולשיר לכל ילדה ואישה שם בבית ''let's get loud, ולעולם לא לשתוק". העיניים הנוצצות של הילדות שהופיעו איתה היו הוכחה לכמה חשובה לופז בתרבות העולמית, והיה ברור לכל מי שצפה בקטע הזה שאף אחת מהן, אלו שעל הבמה ואלו שצופות בה מהבית, לא תשתוק בחיים.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by Jennifer Lopez (@jlo)