בעיניים קרועות לרווחה התבוננה במוצאי שבת האחרונה אישה כלשהי באיריס קול חושפת בפני רעות ברזילי בחדשות סוף השבוע (קשת 12)  את סיפורה המטלטל. ייתכן שהיה זה מישהו או מי מקרובי משפחתם - ׳זה אני׳ הם רצו לצעוק אל המסך, ׳אלו החיים שלי!׳
בגיל 46 שדרנית הרדיו והמשוררת איריס קול לקתה בחוסר איזון הורמונלי שגרם להפרעה דילוזיונית - שם מורכב לתחושת רדיפה מסויטת, חשדנות כלפי כל הסובבים אותה כולל הקרובים ביותר בעלה וילדיה, ופחד שהנורא מכל עומד לקרות - שבסופו של מה שהיא מכנה ׳הניסוי׳ מצפים ממנה להתאבד. היא הייתה משוכנעת שהמפיקים, המרואיינים, ואנשים זרים ברחוב- כולם נשלחו לעקוב אחריה, אפילו בנשיקות של בנה או בשיר תמים שקראה היא ראתה מסרים. 'לא שמעתי קולות' היא ממהרת להסביר, אבל המחשבות האלה לא הרפו ממנה. 

לפי המומחה שרואיין לכתבה בחדשות סוף השבוע ד״ר חן אבני מקופת חולים כללית, הפרעה כזו היא נדירה ויכולה לפגוע באחד לאלף או אלפיים אנשים. אם כך זה לא כל כך נדיר דוקטור- לרבים מאיתנו יש לפחות אלף חברים ברשתות החברתיות, אחד או אחת מהם כנראה לקו בזה.

המומחיות של קול זה לדובב אנשים לפתוח את סגור ליבם. " הראיונות ברדיו נמשכים כשמונה דקות, וכל האתגר שלי הוא להוריד את הפאסדה ולקדוח פנימה מבעד למה שהמרואיין בא למכור," סיפרה לשי פוגלמן וינאי יחיאל לפני חודשיים בענייני פנים בהארץ אבל היא עצמה ספק הסתירה מעצמה, בוודאות הסתירה מפני יקיריה. משך שנה תמימה נשאה קול, את סוד המחשבות האיומות האלה לבדה ולא שיתפה איש ממשיכה לשדר ולנסות להילחם לבדה בשדים מבפנים. ׳סיוט, פחד, בדידות איומה׳ היא מודה ומתארת חיים בטירוף של עצב עמוק ובכי אינסופי.
צריך אומץ רב כדי לשתף במחשבות האלה את הקרובים לך, לקול זה לקח יותר משנה, צריך אומץ רב עוד יותר לשתף מדינה שלמה כפי שעשתה בחשיפה הזו בסוף השבוע. 

איריס קול צילום מתוך חדשות השבת קשת 12 

באינסטגרם שלנו כבר ביקרתם? לחצו כאן לעמוד שלנו

להבדיל מהתיאורים שנהגו לטשטש פעם את המציאות בדמות ׳מתמודדת עם מחלה קשה׳ ושאר דימויים ציוריים שלא קשורים כלל למציאות, קול ובן זוגה דרור חליבה מספרים בגילוי לב על הרגע שבו הפסיכיאטר אליו הגיעו אמר שאיריס חולה מאוד וזקוקה לטיפול דחוף, על הרגע שהפסיקה לשדר וקיבלה טיפול באשפוז יום משך שלושה חודשים ועל כך שהמשיכה לקחת תרופות מאזנות שנתיים נוספות כדי לצאת מזה. צריך לזכור שרבים לא יוצאים מזה אף פעם, מתמודדים עם מוגבלות נפשית שאינה נראית לעין אבל חורטת את פצעיה בנשמתם יום יום שעה שעה. הם חיים בינינו, הם חלק מאיתנו ויותר מדי מהם מסתירים את ההתמודדות הזו שלהם בגלל הסטיגמות בחברה הישראלית שאוהבת להתהדר ב׳ישראלי היפה׳ אבל בפועל דוחה את מי ששונה ומאויימת תדיר על ידי בעלי מוגבלות כאילו זה מדבק או מסוכן למישהו.

לקול היה ברור שאת הסיפור הזה היא רוצה לספר. גם אם חלפו שש שנים מאז שהכל התחיל. היה חשוב לה
׳להראות לעולם מי אנחנו המתמודדים. אנחנו נראים כמו כל אחד אחר. ובעיקר להראות שיש מחלות נפשיות שאפשר לצאת מהן,׳ היא הסבירה.
בשם האלמונית או האלמוני שקיבלו פתאום הצצה לחייהם תודה על הקול החשוב שהשמעת איריס, צריך רק לקוות שהמסר נקלט גם אצל מי שאלו לא חייו, אצל כל אחד ואחת מאיתנו בפעם הבאה שנפגוש מתמודדי נפש, שנזכור שהם נראים כמו כל אחד אחר, שהם בדיוק כמונו.