השיר "ככלות הקול והתמונה" של דני בסן, עם השורה האלמותית "מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו", הצליח לעשות קאמבק לא רע לאחרונה, הודות למשחקי הכס של הפוליטיקאים שלנו. אבל כל אמא יודעת שלפחות עבורה השאלה האמיתית צריכה להיות "מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל עצמך". ובכן, אם הייתם שואלים אותי את השאלה הזו לפני שבוע, כנראה שהתשובה היתה "מתישהו ב-2015" - וזו בדיוק הסיבה שבגללה החלטתי להקשיב להפצרות ולהצפין ללילה עם עצמי ביערות הכרמל. אחרי חודשים לחוצים ומלאים בבדיקות ובתי חולים, החלטתי לקחת לי פאוזה מהחיים ולהתנתק באחד המקומות הכי מנותקים בישראל - או לפחות כך על פי נהג המונית שלקח אותו במעלה רכסי ההרים. 

מלון יערות הכרמל. תמונה: אסף פינצ'וק

מלון יערות הכרמל. תמונה: אסף פינצ'וק

מדי כמה שבועות, עורכים ביערות הכרמל יומיים מרוכזים בנושאים משתנים. כך, למשל, בתחילת פברואר יתקיים סופ"ש של מפגשים ושיחות עם סופרים ועיתונאים (ובהם רם אורן, דורית רביניאן, יוכי ברנדס) ובסוף פברואר יערך אירוע "רי-פרש", שיכלול יומיים של סדנאות בריאות ותזונה. אני הגעתי להתארח ביומיים של Carmel Fitness, שכללו, בנוסף לשיעורי הכושר הרגילים, גם שיעורים נוספים המשלבים בין גוף לנפש, בשיטת NIA. 

נוכח הכושר הגופני האומלל שלי, מדד הלחץ שלי מהנסיעה היה גבוה. אבל אחרי שהובהר לי שאין צורך להיות אושיית פיטנס כדי לצלוח את השיעורים, החלטתי שאני לוקחת את הסיכון לעשות מעצמי צחוק גמור (או לסיים במיון) והולכת על זה בכל הכוח - תרתי משמע. 

צילום: דידייה בודין

צילום: דידייה בודין

החזרה אל הגוף, אל ההקשבה אליו, אחרי שנים שהוא היה על מיוט - היא לא קלה. היא מצריכה איזשהו התעמתות עם ההווה, עם השינויים שהגוף עבר בשנים האחרונות, ועם השינויים שהנפש עברה גם כן. אבל דווקא היכולת לעשות את זה במקום שהוא מנותק וללא קשר לחיי היומיום, עוזרת לתהליך הזה לקרות מהר יותר ונעים יותר - פשוט כי אין ברירה אלא להיטמע במקום ולאמץ את אורח החיים ואת האנרגיה שלו. 

מהר מאוד השלווה מצליחה לחדור פנימה, הריאות מתחילות שוב להתרחב נוכח הנוף ההררי והירוק. הלב מתחיל שוב לעשות קולות של התרגשות ושל חידוש פנימי. פתאום אפשר לשמוע שוב את המחשבות. כמובן שטיפול אירוודה בספא הענק והמפנק של המקום גרם לי לרחף והצליח להאיץ את התהליך הזה. אבל כאמור, הגעתי גם כדי להזיז את הגוף אחרי תקופה קשה של התנוונות. 

צילום: דידייה בודין

צילום: דידייה בודין

אני חשבתי שיהיה "אגדו-דו" בבריכה, אבל במקום קיבלתי שיעור פילאטיס על סאפ שצף במים, שיעור תנועה הוליסטי וגולת הכותרת מבחינתי: שיעור מתיחות בתוך החמאם התורכי המושקע. שיעור של כמעט חצי שעה שלא האמנתי על עצמי שאשרוד אותו, אבל לא רק ששרדתי - הגוף שלי כאילו קיבל בדיוק את המתיחה שהוא היה זקוק לה, עד שהצטערתי שאין כזה שיעור ליד הבית שלי, כדי שאוכל לממש את ההתמכרות החדשה שלי. כל השיעורים היו תחת הדרכה מקצועית ועם אפשרות להתאים לכל רמות הכושר הגופני, כדי שאף אחד לא יצא מקופח.  

בין כל אלו הספקתי להצטרף לסיור מאלף אותו הוציא הגנן של המקום. את ההסברים על העצים והשיחים הוא תיבל בהרבה ידע על צמחי מרפא ותרופות טבעיות אותן ירש מהסבתא שלו. וכמובן לאכול. ועוד לאכול. כי למרות שחשבתי שאני הולכת להיות ניזונה בעיקר מנבטוטים ומצי פירות, הסתבר לי שביערות הכרמל אוכלים טוב. מאוד (אל תבנו על דיאטה).  

תמונה: אסף פינצ'וק

תמונה: אסף פינצ'וק

אחרי 24 השעות האלו, שהיו עמוסות, הרגשתי כאילו מישהו השאיר אותי בטעינה לילה שלם וכעת אני עומדת על 100 אחוז בטרייה. אמנם לא היה קל לנחות בחזרה לחיים האמתיים, אבל הבריחה הקטנה הזו הצליחה להניע תזוזה קלה בגוף, שהאדוות שלה נמשכות עד עכשיו.