ירושלים של הלילה יפה לא פחות מזו של היום
טיול לילי בשוק מחנה יהודה, מוזיקה בכיכר המוזיקה ובפאתי הרחובות וגם המלצות לטיול במהלך היום – קפצנו ליממה לירושלים והתקשנו לבחור בין ירושלים של הלילה לזו של היום
זו הפכה כבר למסורת, כשחם מדי ומהביל בשפלת החוף, זה הזמן לעלות לירושלים. נכון, חם שם לא פחות מתל אביב אבל אין לחות וכשהערב יורד והרחובות מתמלאים תיירים יש קסם לירושלים שאין לשום מקום אחר בעולם. ירושלים היא אמנם העיר הגדולה בישראל, אבל מוקדי העניין בה די קרובים זה לזה ואפשר בהחלט ללכת ברגל, לספוג אווירה, להיעצר על הדרך בבית קפה נחמד או לקחת את הרכבת הקלה (לא לשכוח את כרטיס הרב-קו!) שתקצר לכם את ההליכה.
איפה ישנים?
אנחנו בחרנו ללון במלון מונטיפיורי, מלון אינטימי ובו 56 חדרים בלבד שממוקם במרכז כל העניינים. אפשר ללכת ממנו בקלות לשוק מחנה יהודה, לנחלת שבעה, למדרחוב, לגן העצמאות או לבית אביחי, הכל נגיש וקרוב. צוות המלון קיבל את פנינו בשמחה והיו שם לכל עניין שרצינו. הפטיו רחב הידיים בכניסה התמלא בשעת ערב בשלל צעירים שהבינו כמונו שלוקיישן הוא הכל כשבאים לעיר הזו, בטח ללילה אחד. ארוחת הבוקר הייתה ארוחה ישראלית נהדרת והאווירה במקום הייתה בול מה שהיינו צריכות.
ראשית פסענו לעבר שוק מחנה יהודה. מצד אחד אפשר לראות את מוכרי השוק מנסים למכור את מרכולתם בפעם האחרונה ליום הזה ומהצד השני כבר אפשר לראות את הצעירים שבאים לאסוף את מה שלא נמכר, לארוז יפה בארגזים כדי לתת מעשר לעניים והמראה הזה מרחיב את הלב. בפינת הרחוב ישבו שלושה צעירים וניגנו על גיטרות וסביבם התקבצו תיירים ומקומיים כאחד.
איפה אוכלים?
אנחנו בחרנו לאכול בסמל של השוק - מסעדת מחניודה שהקסם שלה נותר כשהיה גם בפעם השנייה, השלישית או השמינית שמגיעים למקום. הרעש מחריש אזניים אבל כל הסועדים יושבים עם חיוך גדול על פניהם, גם מהמוזיקה, גם מהשירה של צוות המטבח ואולי יותר מהכל מהאוכל המשובח. אנחנו בחרנו להתחיל בסלט השוק, תאווה לכל חיך, המשכנו עם פולנטה עם פטריות וקלמארי עם עגבניות ולמנה העיקרית נבחרה מנת הכבד על פירה - קלאסיקה מקומית ששווה לחזור אליה.
אופציה אחרת היא לבקר אצל דוויני - חנות האוכל הזו אמנם צפופה אבל האווירה בה נהדרת והפיתות של דוויני לא רק מפיצות ריח למרחוק אלא הם תאווה לחיך.
תוכלו גם לקחת סיור טעימות בשוק שיאפשר לטעות גם מהחלבה, הפיצוחים, והבורקס שיש רק פה. מה שבטוח השוק מספק חוויה קולינרית וססגונית כאחד.
אם רק חשקה נפשכם בקפה, אפשר להישאר באזור רחוב שץ ורחוב בצלאל ולשבת לקפה משובח באחד מבתי הקפה שפזורים ברחוב הזה.
במרחק הליכה משם אפשר לעבור דרך שדרה של חנויות מוצלחות בואכה רחוב נחלת שבעה הקסום ובו מתנופפות בעליצות מעל ראשיכם שלל מיצגים - רחוב אחד עם עשרות מטריות צבעוניות, רחוב אחר עם כדורים גדולים ובשלישי מיצג בגדים תלויים. לרחוב הזה מגיעים לספוג אווירה, להביט בפסלים הפזורים ברחוב, לשבת בבית קפה או מסעדה, להיכנס לחנויות ולדבר עם המוכרות והמוכרים. הנקודה שבה בחרנו לשבת היה בכיכר המוזיקה - מפתח סול גדול מואר על הקירות, ועל הבמה טריו ג'אז של צעירים דוברי אנגלית. כל בתי הקפה בכיכר היו מלאים במבלים שהגיעו לשמוע קצת מוזיקה טובה בערבו של יום. קצת הלאה משם ישב צעיר חובש כיפה וניגן בפסנתר כשסביבו עומדים צעירים ומבוגרים, זוגות ובודדים, נשים, גברים וילדים, שרים יחד.
מה עושים?
בירושלים מרוכזים כמה מהיפים במוזיאונים שיש בישראל. בלינק הזה סקירה של המוזיאונים שהיינו בהם בשנה שעברה. השנה בחרנו ללכת לבית האמנים שם מוצגת עכשיו תערוכה שנקראת חד גדיא: מעגל האימה ומתבססת על שירה של חוה אלברשטיין שנושא את השם הזה עם שלל מיצגים ועבודות אומנות מעוררות מחשבה. עגל הזהב שמקבל את פני הבאים נותר חרוט בנו גם אחרי שעזבנו את המקום וכמוהו גם עבודת הוידאו המרשימה של חיילי השחמט המציגים את מעגל האימה שבסופו אבדון. (התערוכה תיסגר ב13 לאוגוסט אז כדאי למהר.)
מי שמגיע לעיר ראוי שיתכבד גם בסיור מאורגן יותר. כזה לקחנו יחד עם דורית גרייבר, הירושלמית, מדריכת הטיולים המושלמת תדריך אותנו במשכנות שאננים. רעינו מערות קבורה שמעולם לא ידעתי על קיומם בין הכנסייה הסקוטית למרכ בגין, ביקרנו בטחנת הרוח שהקים מונטיפיורי שמשמשת היום מוקד בילוי ואתר תיירות פופולרי. דורית הקריאה לנו מתוך עיתון 'המגיד' את הדיווחים הראשונים על חלקי הטחנה שעושים את דרכם דרך הים, עולים משך 4 ירחים לעיר הבירה ומונחים לאחר כבוד על גג התחנה. סיפור הטחנה, המרכבה ושיפוצם הוא סיפור מרתק שכדאי לשמוע גם אם אתם כבר לא בכיתה ה' במהלך טיול שנתי. ואם הגעתם עד למשכנות שאננים, אך טבעי לסור למתחם התחנה על שלל דוכניו ושכיות החמדה שלו. לידו משתרע פארק ירושלים על שטח של כ-15,000 דונם ומקיף למעשה את העיר. אם לא באמת חשקה נפשכם לצאת אל הטבע, אפשר להישאר במתחם, לשתות סחלב או לאכול צהריים במסעדת אדום שכל מנה בה היא תאווה לחיך.
כל ביקור בירושלים עושה חשק לביקור נוסף אז אם בחרתם לבקר בעיר במהלך חודש יולי, כדי לחזור לפה שוב גם בחודש אוגוסט אז נפתחים חוצות היוצר ולעושר של העיר מתווספות שלל הופעות ופעילויות שלא כדאי להחמיץ.
הכותבת הייתה אורחת מלון מונטפיורי מרשת מלונות סמארט הוטלס.
React to WordPress
