מאת: נועם ברדין

כשהולי ברוקוול היתה בת 26, היא הבינה שהיא לא רוצה להביא ילדים לעולם ושזה לא הולך להשתנות. היא קיבלה החלטה בלתי הפיכה, לעבור עיקור, ופנתה אל שירותי הבריאות הבריטיים עם הבקשה יוצאת הדופן. אולם ההשלמה המלאה של אישה בוגרת עם החלטה גורלית ואישית כל כך לא הספיקה עבורם. "היא צעירה מדי", הם אמרו. בסוף השבוע היא חתמה ארבע שנות מאבק ציבורי על ההליך הפרטי שלה, ועברה את העיקור עליו נלחמה. כעת, היא מספרת על התהליך הזה – שהרבה יותר מהצד הבריאותי שלו, דרש מאבק חברתי בלתי מתפשר.

עוד באון לייף:

"בזמן שתקראו את דברים אלו, אני בדיוק אתעורר – עדיין קצת כואבת ומותשת, אבל בתחושת אופוריה", כותבת ברוקוול, כיום בת 30, ביום שלאחר הניתוח. "וזאת בזכות שבפעם הראשונה בחיי, אני יודעת בוודאות שלעולם לא יהיו לי ילדים. אולי זה נשמע כמו משהו מוזר להתרגש ממנו, עבור רבים אלו יהיו חדשות נוראיות. אבל עבורי, זה כל מה שנלחמתי עליו בארבע השנים החולפות. התנשאו עליי, התעלמו ממני, התעללו בי, שפטו אותי והפכו אותי למפלצת – אבל בשום שלב לא התערערתי או נסוגתי מהנחישות שלי לעבור עיקור".

הולי ברוקבק נלחמה על זכותה לעבור עיקור

הולי ברוקוול מדברת על המלחמה שלה על זכותה לעבור עיקור בתוכנית בוקר בריטית (צילום מסך)

"זה יכול להיראות כצעד דרסטי עבור אישה בת 30", היא מודה. "הייתי בת 26 כשהתחלתי עם הבקשות להליך, ורבים אמרו לי בתגובה: 'את הרבה יותר מדי צעירה אפילו מכדי לחשוב על זה'. ברצינות? בגיל 26 הייתי כבר בוגרת מספיק כדי ליצור חיים חדשים במשך עשור. אז למה נחשבתי לצעירה מדי מכדי לקבל החלטה אלטרנטיבית ששווה במשקלה ותוקפה? אני מבינה את החששות, אבל חוסר הנכונות לתת לי את האוטונומיה על גופי שלי היא חלק מדיון ציבורי. כמה אמירה יש לפציינטים על מה שקורה לגופם? ובמיוחד כשזה מגיע לנשים, שגופן והרחם שלהן מקבלים יחס של רכוש ציבורי".

בזבוז של רחם בריא

"אנשים שואלים אותך לעיתים קרובות באופן מפתיע על התוכניות שלך לילודה אם את אישה, ואני מעולם לא הרגשתי צורך לשקר", היא אומרת. אך כשהשיבו לה כגמולה את דעתם הכנה, השואלים חשפו בעיה חברתית ותודעתית עמוקה. "אמרו לי – 'את תשני את דעתך יום אחד. השעון הביולוגי שלך ייכנס לפעולה ואת תתחרטי על זה. את תפגשי את גבר חלומותיך ותרצי להביא לו ילדים'. ואלו היו התגובות הנעימות יותר. כשלא הסכמתי להתכופף לפי הראיה שלהם, התגובות נהיו קשות יותר. 'את אנוכית, את נאיבית, את תמותי לבד. איך את לא נותנת להורים שלך את הזכות לקבל נכדים, איך את יכולה להיות כל כך כפויית טובה שהם ילדו אותך? מה הטעם בך, אם כך?'".

"אמרו לי שאני בזבוז של רחם בריא, שאני מעליבה אנשים שלא יכולים לעשות ילדים, שאני לא צריכה לעשות סקס לעולם אם אני לא רוצה תינוקות. וכשכתבתי שאני רוצה לעבור עיקור באינטרנט, התגובות הפכו להעלבות דוחות. 'את שבורה מבפנים, את לא מסוגלת לאהוב, תודה לאל שלא יהיו עוד כמותך'. סבלתי מתקיפות דוחות על אישיותי, המראה שלי, הקריירה שלי ואפילו בן זוגי. קראו לי בשמות שאני לא יכולה לחזור עליהם, וכל זה – כי אני לא רוצה להיות אמא".

נלחמה על זכותה לעבור עיקור. הולי ברוקוול עם בן זוגה

הציעו לה שבן הזוג יעבור סירוס זמני - עשו הכל כדי שלא תוותר על הרחם שלה. צילום ביתי

"מה שמצער זה שנשים ללא ילדים מקבלות תגובות כאלה כבר מהמשפחות שלהן, כשהמשפחה שלי היתה מאוד תומכת", ברוקוול אמרה. היא מספרת על אמה, שילדה אותה כבת שניה לאב שהתאבד כשהיתה בת 5, והולידה שלושה ילדים נוספים בנישואים שניים שנכשלו. "אני לא יכולה להודות לה מספיק על שלא המתיקה בפניי את האמת – שלגדל משפחה זה כל כך קשה, שאת צריכה לרצות את זה ב-110%. אני יודעת שהיו לה חלומות ושאיפות שהיא לא תגשים לעולם. היא לא מרירה, היא לא מתחרטת עלינו או מאחלת שלעולם לא היינו נולדים. אבל היא אומרת שהיא היתה דואגת לזכויותיה אם היה לה זמן אז, ואני לוקחת את העצה הזו לעצמי". אחותה, לעומת זאת, כן רצתה ילדים מאז ומתמיד.

"אני מקווה שהמלחמה שלי עזרה לשנות גישה כלפי נשים שמרגישות כמוני, ספציפית כלפי כל הנשים הרבות שאין להן ילדים ונלחמות על שייקחו אותן ברצינות מול המשפחות שלהן, החברים שלהן והרופאים שלהן. ניצחתי בקרב שלי, אבל עד שלא נבין שלא כל הנשים נולדו כדי להפוך לאמהות בעצמן, לא ניצחנו במלחמה".

הולי ברוקוול נלחמת על זכותה לעבור עיקור

אחרי 4 שנים היא ניצחה בקרב שלה - אבל מה עם הנשים שלא זוכות לתמיכת המשפחה? צילום מסך

ההחלטה הלא שגרתית והפרטית של הולי ברוקוול בהחלט חושפת מוסר כפול בעייתי בחברה. האם התגובות היו דומות אם גבר היה מחליט לעבור סירוס? האם היינו שומעים בכלל על החלטה כזו, או מרימים בעקבותיה גבה? בשני המקרים מדובר בהחלטה קיצונית וגורלית – אך כפי שברוקוול שואלת, "עד כמה אנחנו חופשיים להחליט מה קורה לגוף שלנו"? האם זו לא זכותה לקבל החלטה כזו כלפי עצמה? ובסופו של דבר - מה זה עניינו של הציבור, או של שירותי הרפואה, אם היא השלימה וגמלה בליבה שלעולם לא תרצה להיות אמא?

תגיות