שרשור קשה מאוד לקריאה הופיעה בפורום 'רדיט' ועורר סערה. את השרשור פתחה אמא נואשת שביקשה עצה מהורים אחרים לאחר שהודתה שהיא שונאת את הילד השלישי שלה ואף היו תקופות בהן היא ייחלה למותו בשנתו.

 

האם האנונימית שכתבה את הפוסט תחת הכינוי 'dislikemythird' (לא אוהבת את השלישי שלי) התחננה בפני הגולשים שלא ישפטו אותה על חוסר היכולת שלה לאהוב את בנה בן השלוש בכלל, לדבריה, בעוד שאת בנותיה הגדולות בנות 6 ו-8 היא אוהבת מאוד.

איך הכל התחיל? איך מגיעים למצב בו את מתעבת את הבן שלך? האישה סיפרה כי בנה הוא תוצאה של הריון לא מתוכנן. אחרי שהביאו לעולם שתי בנות, היא ובעלה החליטו שהם לא מעוניינים בילדים נוספים והשתמשו באמצעי מניעה.האם לא ידעה שהיא בהיריון עד לשבוע ה-16, אז הרגישה תזוזה בבטן.

 

 

כשגילתה, כבר היה מאוחר מדי להפלה. היא מודה שהיא שפשפה את עיניה בחוסר אמון מוחלט למראה הבדיקה היא שנאה את העובר שהתפתח אצלה בבטן ולא רצתה בשום פנים ואופן לעבור שוב את החוויה הזו. "אני מרגישה נורא לומר את זה, אבל מצאתי את עצמי מתפללת שיהיה לעובר איזו בעיה רצינית, כי זה מה שהחוק מחייב כדי לעבור הפלה בשלב כזה", סיפרה.

 

"אבל העובר היה בריא. הייתי צריך לזייף שמחה כשכולם בירכו אותי. הרגשתי שדוחקים אותי להביא תינוק נוסף ולשלוח אותו לאימוץ זו לא באמת אופציה, שאנחנו לא יכולים לגדל שני תינוקות ואז לוותר על השלישי. גם לא ידעתי איך אוכל להסביר את זה לילדות שלי שהיו מבוגרות מספיק כדי להבין שאמא בהיריון, איך לומר להן שהיה תינוק ועכשיו אין כי מסרתי אותו". המצב נעשה גרוע יותר כאשר האם פוטרה מעבודתה בשבוע ה-36. לדבריה, היא יודעת שההיריון המתקדם הוא הסיבה לפיטורין למרות שברור לכל שמדובר בהליך לא חוקי. "הקריירה שלי בטוח הייתה משגשגת לולא לידתו", כתבה, "אני עובדת עכשיו באיזה מקום זבל בתפקיד מחורבן שאני שונאת".

 

האם הודתה שבנותיה היו תינוקות "חלומיים", אולם בנה היה קשה מאוד, סיוט מתמשך, תינוק ערני וצווחני שלא ישן בלילה במשך 15 חודשים ברצף. "בשנה וחצי הראשונים לחייו באמת שנאתי אותו", היא חושפת, "אני לא רוצה להיות חסרת רגישות עבור כל מי שמי שחוותה אובדן של ילד, אבל אני חייבת להיות כנה, לבעלי ולי היתה תקופה שבה אם היה מת בשינה שלו, היינו מרגישים הקלה. בכיתי כל כך הרבה. מה שהייתי רוצה יותר מכל הוא לגלות מוקדם יותר שאני בהיריון ולבצע הפלה כפי שרציתי".

 

בשלב זה התינוק הפך לילד קטן והדברים התחילו להשתפר אט אט עבור המשפחה אולם האם מודה שעד היום היא אוהבת את בנותיה יותר מבנה.

 

 

"אני מרגישה שאני אוהבת את הבנות שלי ומטפלת בהן כי אני באמת אוהבת אותן, ושאני דואגת לבן שלי כי זו המחויבות שלי לעשות זאת", היא כותבת, "תמיד רציתי אותן, מעולם לא רציתי אותו. הנחתי שהאהבה והרגשות האימהיים יבואו אחרי הלידה, אבל זה מעולם לא קרה ... כנראה בגלל שהוא היה תינוק מאוד קשה".

 

"היום, אם אחת הבנות שלי מבקשת ממני להקריא לה ספר, אני עושה את זה כי אני באמת רוצה, אם הוא מבקש ממני להקריא לו ספר, אני אומרת כן, אבל זאת מטלה מבחינתי. אני מרגישה כאילו כשאני מחבקת את הבנות שלי ואומרת להן שאני אוהבת אותן, אני מתכוונת לזה, בזמן שאני עושה את זה עם הבן שלי אני עושה את זה על אוטומט, כי כך צריך.

 

"כשהוא רוצה לדבר איתי, אני לא ממש מעוניינת, אבל כשהבנות שלי רוצות לדבר איתי אני מאוד מעוניינת. כשהוא בא לחבק אותי, אני לא מרגישה כלום, אבל אני מרגישה מאושרת ואהובה כאשר הבנות שלי עושות את זה. מה הכי הייתי רוצה? שהוא לא היה נולד מלכתחילה".

 

האישה כבר שוחחה עם שני מטפלים אך, לדבריה, אף אחד מהם לא באמת עזר לה.

"אני מרגישה אשמה בקשר לזה ואני לא רוצה להרגיש אשמה כל הזמן, ולכן אני כאן. אני לא רוצה מכם הרצאה, אני רוצה קצת עזרה כדי לנסות לא להרגיש ככה, אני שונאת להרגיש ככה. אני לא רוצה להרגיש ככה, אני פשוט ... לא יודעת. אני כן יודעת שהוא לא ביקש שיביאו אותו לעולם הזה ומגיע לו יותר, אבל אני לא יודעת איך לגרום לעצמי להרגיש אחרת".

 

באופן מפתיע, הגולשים דווקא לא ירדו לחייה. בתגובות הציעו לה הורים למצוא מטפלת אחרת, שכן ברור שהטיפולים שהיא עברה עד כה לא עבדו. אחרים, למרבה הצער, טענו כי הם הרגישו בדיוק אותו דבר לגבי הילדים שלהם ואף הזהירו אותה שרגשותיה לעולם לא ישתנו. גולשת אחת כתבה לה: "בכנות, זה כנראה לעולם לא ייעלם". אחרת כתבה: "אני במצב דומה, התינוקת שלי הגיע לעולם בטעות. היום היא כבר בן 14. הפלה הייתה חוקית באותה תקופה במדינה שלי. אני עדיין לא אוהבת אותה ורק דואגת לה כי זה חובתי, אני מרחמת עליה, אבל גם מרחמת על עצמי לפעמים, נמנעה ממני הבחירה האמיתית שרציתי לעשות".