"באחת מהשיחות הלא פשוטות שניהלתי בעבר עם אמי היא זרקה בהקשר כלשהו את הטיעון 'אבל את שלי'. הייתי כבר בשנות החמישים לחיי, אישה בוגרת שמבינה היטב שהיא ישות נפרדת ועצמאית. עצרתי לרגע, ומכיוון שלא רציתי להעליב אותה אמרתי: 'אני לא שלך ולא של אף אחד אחר, אני של עצמי...'" מספרת רויטל שירי- הורוביץ, מחברת הספר 'את מדמיינת-לגדול עם אמא נרקיסיסטית' על תופעת האימהות הנרקיסיסטיות.

"מאז היא חזרה על האמירה הזאת פעמים רבות, בכל פעם שחשה שאני לא מבינה שאני צריכה להיות איתה, לעשות עבורה או להיות כמותה. קשה לתאר את הרגש שעולה בי בכל פעם שהיא אומרת משפט כזה".

בספרה יוצאת הורוביץ למסע של גילוי ותובנות שהתחיל על ספת הפסיכולוגית שלה, שם בשלב מסוים אמרה לה המטפלת שלה: "את בת לאמא נרקיסיסטית". זו הייתה הפעם הראשונה בה הבינה שיש מונח מדויק לקשר המורכב שלה עם אמה. בנקודה זו היא התחילה לקרוא כל ספרות אפשרית בנושא ולתעד את המסע האישי שלה. המטפלת הפנתה אותה לקרול מקברייד, מחברת הספר Healing the daughters of Narcissistic mothers - Will I ever be good enough ופתאום הרבה דברים שישבו אצלה בראש ובלבלו אותה התחילו להסתדר בפאזל החיים שלה. בנוסף לטיפול שעברה היא מחליטה לנסוע לסדנה עם קריל מקברייד עצמה. כתיבת הספר היתה תרפיוטית ומרפאת מבחינתה.

"הספר 'את מדמיינת' נכתב מתוך כאב גדול. לקח לי שנה וחצי לכתוב אותו והכתיבה התנהלה תוך כדי טיפול בעצמי, כתבתי את השמחה והכאב שלי. זה היה מעין פורקן בשבילי לכתוב את התהליך שעברתי. היו לי שתי מטרות: לסדר את המחשבות שלי ולעזור לנשים אחרות במצבי".

המסע שלה סוחף, מערבל ומלא בתובנות שייקחו אתכם למקומות שבהם, בניגוד לאגדות, אימהות הן לאו דווקא מעצימות ומגוננות. אימהות פגועות מגדלות פעמים רבות ילדות פגועות.

מה זו בעצם אמהות נרקיסיסטית?

"נרקיסיזם זה לא משהו שאפשר לראות מבחוץ. כביכול, הילדים לבושים, אוכלים היטב, מתפקדים "נורמאלי", אבל בתוך המשפחה מתקיימת התעללות רגשית שבאה לידי ביטוי בערעור המציאות של הילד, בהעדר גבולות בוטה מאוד (ילדים במשפחות כאלה נחשפים למידע ולחוויות שאינן תואמות לגילן, אצלי זה התבטא לדוגמא בעובדה שאמא שלי שיתפה אותי מגיל צעיר ביחסיה עם אבי) ובעיקר בחוסר אמפתיה. אימהות נרקיסיסטיות לא מסוגלות להבין ולהתמודד עם הכאב של ילדיהן. אפילו כאבי גוף לא זוכים לאמפתיה, ובסופו של דבר ילדים לאימהות כאלה מבינים שהרגשות שלהם אינם קיימים או לא חשובים".

למי מאיתנו אין עניינים לא פתורים עם אימא?, אני תוהה ביני לבין עצמי אולם לפי קרול מקברייד, אמהות נרקיסיסטית שונה במהותה מאמהות "רגילה". הנה עשרה מאפיינים שלה:

  1. את מנסה באופן קבוע לזכות באהבתה של אמך, בתשומת לבה, באישור שלה למי שאת, אך לא מצליחה.
  2. אמא שלך מדגישה את "איך זה נראה?", הרבה יותר מאשר את "איך את מרגישה?" .
  3. אמך מקנאת בך.
  4. אמא שלך לא מכבדת את העצמיות שלך או את העצמאות שלך, בעיקר אם זה מנוגד לצרכיה או מאיים עליה באיזו שהיא דרך .
  5. במשפחה שלך כל דבר קשור באמא שלך.
  6. אמא שלך אינה מסוגלת לגלות אמפתיה.
  7.  אמא שלך לא מסוגלת להתמודד עם רגשותיה .
  8. אמך ביקורתית ושיפוטית .
  9. אמך מתייחסת אלייך כאל חברה ולא כאם לבתה.
  10. אין גבולות ותחושת פרטיות בינך ובין אמך.

 

"עד גיל 48 לא הבנתי מה לא בסדר"

רויטל שירי-הורוביץ, נשואה ואם לארבעה בנים ומתגוררת בסיאטל. היא סופרת, בלוגרית ומשוררת ומכנה עצמה "כותבת סדרתית", כתבה ב- 2008 את 'בת עיראק', רומן היסטורי, שזכה בפרס עידוד מטעם מורשת יהדות בבל, ב- 2014 כתבה את ספרה השני 'להתראות בקרוב' עוסק במהגרים החצויים בין עולמות, 'את מדמיינת' הוא ספרה השלישי.

לא חששת? לא היו לך נקיפות מצפון בדרך?

"עד גיל 48 כמעט, לא הבנתי מה לא בסדר במערכת היחסים שלי עם אמא שלי", היא עונה, "היא הרי תמיד אמרה שאני 'החברה הכי טובה שלה' אז איך זה יכול להיות שבכל פעם ששמעתי את המשפט הזה חשתי בחילה? המון רגשי אשם יש ביחסים שבין אם נרקיסיסטית לילדיה. אימהות נרקיסיסטיות "מאמנות" את ילדיהן לספק את צרכיהן, ולא, זה לא בגלל שהן אימהות רעות, אלא בגלל העובדה שהן אימהות חולות. נרקיסיזם מוגדר כהפרעה רגשית גבולית, ואימא נרקיסיסטית, כמעט כל אם אחרת, תעשה עבור ילדיה את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב. נרקיסיזם היא תכונה אנושית, כזאת שיש בכולנו, אבל אני מדברת על נרקיסיזם קיצוני".

רויטל שירי- הורוביץ. צילום: דנה ברנסון

רויטל שירי- הורוביץ. צילום: דנה ברנסון

אימהות נרקיסיסטית לא מגיעה ביחד עם אימהות באשר היא?

"אמי נולדה לאם נרקיסיסטית בעצמה, ולא חוותה משהו אחר בחייה. אמא שלה מעולם לא ידעה מהי אהבה ולכן אמי גם כן מעולם לא הבינה מהי אהבה. ילדיה נועדו לשרת את רצונה, כפי שהיא נועדה לשרת את אמה. במשפחה נרקיסיסטית לא קיימים גבולות בין האם לילדיה – מה ששייך לילדים שייך לאם הזאת, אין גבולות ברורים בשום מקום".

האם זה נשלט? האם אפשר לטפל בזה? האם זה עובר הלאה?

"בנות לאימהות נרקיסיסטיות לא הופכות בהכרח לאימהות כאלה, אבל הן צריכות להבין שמשהו לא תקין. מודעות מאוד עוזרת".

האם אמך מודעת לספר, ואיך היא הגיבה לפרסום שלך?

"שם הספר נגזר מהתגובה שלה. היא מודעת לספר, ומבחינתה אני לגמרי מדמיינת, כי היא האמא הכי נפלאה בעולם. אני לא כועסת עליה או מאשימה אותה, היא עשתה כמיטב יכולתה.

רגשי אשם הם משהו שגדלתי עליו מגיל אפס – להוציא את הספר לאור בסופו של דבר הייתה החלטה שלקחתי על עצמי אחרי שנה וחצי של התלבטות. זאת האמת שלי, ולצערי הרב מאוד גיליתי שזאת האמת הכואבת של נשים וגברים רבים בחברה שלנו. הגיע הזמן להשמיע את הקול הזה ולהוציא לאור את מה שהיה מוחבא כל השנים.

בכל יום פונות אלי נשים רבות המבקשות להודות לי על הספר, פונים אלי גם גברים. נרקיסיסטים קיימים בחברה שלנו בכל מקום: במשפחה, בעבודה, במסגרות חברתיות. מודעות עוזרת לזהות ולסרב לקבל התנהגויות מהסוג זה".

"מרוכזת בעצמה ובצרכים שלה"

הנית בולקה היתה אחת הנשים היחידות שהסכימו להיחשף בעקבות הספר ולהתוודות שגם היא קורבן לחלב אם מורעל מנרקיסיזם. בולקה נולדה כבת אמצעית, 'ילדת סנדוויץ' מה שנקרא, מועדת לפורענות מעצם עיתוי ההולדה.

"מגיל ארבע בערך סבלתי בבית הורי. לא אהבתי להיות ילדה. אני זוכרת שרציתי לגדול מהר ולהיות עצמאית כדי לחיות בדרכי שלי. לאורך השנים הייתה לי תחושה שמשהו לא בסדר, לא כמו שאמור להיות. לא ידעתי בדיוק מה לא בסדר אבל הקונפליקט הפנימי ליווה אותי הרבה שנים. כלפי חוץ היינו משפחה יפה, זוג הורים ושלוש בנות. היו תקופות יותר קשות ופחות קשות כלכלית, אבל בסך הכל השתדלו לתת לנו כל מה שהיינו צריכות. לא גדלנו במחסור והיה לנו המון חופש בבית  ובכל זאת הייתה תמיד תחושה שמשהו לא בסדר.

לפני למעלה מ-35 שנים עזבתי את הארץ ועברתי לחיות בארה"ב. התחתנתי ונולדו לי שני בנים. הורי, ובמיוחד אימי, המשיכו לשמור על קשר תכוף ביותר שכלל המון שיחות ארוכות בטלפון, חבילות, מתנות וכו' וביקורים של אמי, בני חודש וחצי- חודשיים, אחת לשנה. כל ביקור כזה כלל מריבות וויכוחים. גם הביקורים שלי בארץ היו מלאי לא נעימות. עם השנים, כשעברתי משברים אישיים והלכתי לייעוץ, התחלתי להבין עד כמה היחסים במשפחה הזו לא בריאים.

הנית בולקה

הנית בולקה

את נושא הנרקיסיזם "גיליתי" בעצמי בשנים האחרונות. התחלתי לחקור את הנושא ודברים שלא היו מובנים התחילו להתבהר. אז בעצם הבנתי שגדלתי עם אמא נרקיסיסטית.

המשבר הגדול באמת התרחש לפני 5 שנים כשהגעתי לארץ לחודשיים וחצי כדי להיות עם אבי בשבועות האחרונים של חייו. ידענו שלא נשאר לו זמן רב ולצערי, שבועיים לאחר שהגעתי, הוא נפטר, מוקדם משחשבנו. מיד לאחר מותו אמי הודיעה שהיא רוצה להיות לבד. לא ענין אותה מה איתי. לא עניין אותה שהרגע איבדתי אבא, לא ענין אותה שקניתי כרטיס לעוד חודשיים. אף אחד לא עניין אותה חוץ מאשר היא עצמה. עברתי לאחותי והקדמתי את תאריך החזרה.

חזרתי הבית עם עוגמת נפש גדולה. כעסתי ונפגעתי אוד מהתנהגות שלה. בהמשך שמתי לב יותר ויותר שבעצם בכל שיחת טלפון היא דיברה בעיקר על עצמה. כשדיברתי על הסבל שלי היא עברה לעניינים שלא קשורים לכך. ממש כמו שרויטל כתבה בספר 'את מדמיינת', היא מסוגלת לדבר בפרטי פרטים על היומיום שלה, על החיים שלה, על הצרכים שלה, ולקראת סוף השיחה לפעמים נזכרת לשאול לשלומי ולשלום הילדים. הכל מתחיל ומסתיים בה וכל שיחה כזו משאירה אותי בתחושת תסכול נוראית".

כיצד בא לידי ביטוי הנרקיסיזם שלה?

"היא פשוט מרוכזת בצרכיה בלבד ולא מצריכה להבחין בצורך של הצד השני. כשהיא הגיעה לבקר היא דאגה לספר שהיא חסכה כל השנה כדי לבוא לראות אותנו אבל במציאות היא הייתה לגמרי מרוכזת בעצמה ובצרכים שלה.

אני זוכרת פעם אחת שהיא הגיעה ללידת בני. הייתי אז בחודש התשיעי, ממש לפני לידה. החתול הפך את העציץ וכל תכולתו נשפכה על הרצפה. היא עמדה שם והצהירה שהיא לא מתכוונת לטאטא את זה כי היא לא באה אלינו לנקות. זה היה מאוד מעליב.

שנים אחרי כשהגיעה לבר המצווה של בני היא אמרה שהיא לוקחת איתה ספר לקרוא כי ייקח זמן עד שיעלה לתורה בבית הכנסת והחגיגה עצמה תתחיל והיא לא רוצה להשתעמם. ביקשתי ממנה לא לעשות את זה אבל היא לא התחשבה. אני הרגשתי כל כך לבד".

מה ההשלכות של הנרקיסיזם הזה היום על חייך?

"לגדול עם אמא נרקיסיסטית זה מבלבל. אף פעם אי אפשר לדעת למה לצפות בדיוק. אמא אמורה לאהוב ללא תנאי, לתמוך, לתת חום, אבל במקום זה יש הרגשה תמידית של חרדה, של חוסר אמון. תמיד יש אשליה ותקווה שבמפגש הבא זה יהיה אחרת. זה יכול להמשך ככה שנים. קשה מאד להתמודד עם הפצעים. למרות הרצון העז לקרבה, לאינטימיות וליחסים טובים אני תמיד רציתי להיות רחוקה פיזית כדי שהילדים שלי לא יושפעו וכדי שתהיה לי את היכולת לגדל אותם אחרת. הצלחתי לעשות זאת, אבל שלמתי מחיר של בדידות וחיים ללא משפחה מורחבת".

אמך מודעת לכך שהיא אם נרקיסיסטית?

"כשהגעתי לביקור בארץ לפני חודשיים (אחרי חמש שנים שלא הייתי פה), שמעתי על ספרה של רויטל והרגשתי שזוהי מתנה משמיים. קניתי את הספר גם לאמא שלי והיא קוראת אותו. בהתחלה היא אמרה שזו מחלה ודיברה על נרקסיזם כאילו זה לא קשור אליה. בהמשך היא הבינה שבעצם מדובר בה. היום היא כבר שאלה אותי אם אני חושבת שהיא אם נרקיסיסטית ואני מרגישה מבינה יותר. היא היום בת 94 היום והפגיעה שלי עמוקה וקשה, אבל עצם העובדה ששמתי את הכל פתוח על השולחן מקלה. חשיפת ה"סודות" במשפחה מנקה ומשחררת".