כולנו שקרנים. אנחנו מנסים להיות הורים מושלמים עד כמה שניתן ולחנך את הילדים שלנו לערכים שאנחנו מאמינים בהם. אנחנו רוצים להוות עבורם דוגמה היום כדי שבעתיד הם יצליחו להבדיל בין טוב לרע (כפי שאנחנו תופסים אותם כמובן) ויעשו תמיד מה שבריא ונכון. אבל אם נהיה כנים עם עצמנו נראה שאנחנו משקרים להם כמעט בכל רגע נתון, כי מה לעשות – למרות שאנחנו משתדלים להראות להם אחרת – אנחנו לא מושלמים. ואפילו רחוק מזה.

בזמן האחרון יצא לי לעשות חשבון נפש. הכל התחיל כשיצאתי לעשן במרפסת, מתחבאת כהרגלי מהבן הבכור שלי בן החמש. כשהוא יצא החוצה לבדוק מה איתי הסתרתי ממנו את הסיגריה. זאת הייתה בערך הפעם המיליון שזה קרה אבל פתאום, באותו יום, הגעתי למסקנה שאני פשוט מגוחכת. כשאבא שלו נכנס הביתה מסריח מסיגריות אני דואגת להגיד לו כמה זה נורא ולא בריא ושאסור לעשות את זה בחיים, אבל בכל זאת, כשנגמר היום ויש לי רגע של שקט אני בורחת לסיגריה בעצמי. גם בעלי דואג להגיד לילד מבוקר ועד ערב שעישון הוא לא בריא, אבל הוא לעומתי, לא מסתיר את העובדה שהוא מעשן ולא מתחמק כשהבן שלי מעלה את הנושא. אני פשוט מרגישה לא בנוח כי - איך אני יכולה להגיד לבן שלי לא לעשות משהו כשאני עושה אותו בעצמי ואפילו נהנית ממנו?

כל זה הוביל אותי לחשוב על ההורות שלי ועל ההורות של האנשים סביבי. אז ערכתי מחקר מדגמי בין קרוביי, והמסקנות היו מאכזבות. סקירה כללית העלתה שכולנו חיים חיים כפולים. החלטתי להיות הראשונה שמסירה את המסכות ואולי להוביל תנועה של הורים שמרגישים שהגיע הזמן להיחשף בלי פחד, והכנתי רשימה של שקרים שאני מספרת לילדים שלי. אם זה יעזור לאמא אחת להרגיש טוב יותר עם עצמה עשיתי את שלי:

חייבים למרוח קרם הגנה

בכל פעם שאנחנו הולכים לים או לבריכה אני דואגת למרוח את הילדים שלי בקרם הגנה מכף רגל ועד ראש, מכסה אותם בלבן הלבן הזה, לא מפספסת אף נקודה. כשהבכור שלי היה קטן והתעצבן מזה גרמתי לו להאמין שבסך הכל מדובר בעיסוי נעים, אבל היום זה כבר לא אמין אז אני אומרת את האמת, שחייבים למרוח קרם הגנה כי אם לא השמש שורפת והגוף כואב. אני פחות אומרת שאני בעצמי לא מקפידה למרוח קרם, בתקווה שהשמש קצת תשרוף לי את העור ותשזף אותי.

 

צילום: shutterstock

 

אסור לאכול הרבה ממתקים

אני מקפידה להגיד לבן שלי שאם הוא יאכל הרבה חטיפים תכאב לו הבטן, וזה לא טוב לשיניים וזה לא בריא וכו' וכו'. אני לא מרשה לילדים שלי לשתות משקאות מוגזים, פיצה הם מקבלים לעיתים רחוקות ושוקולד רק בקושי. בפועל, אני מכורה לזירו, מסתובבת עם חפיסות שוקולד בתיק ואלמלא הקלוריות המיותרות הייתי מזמינה פיצה בערך כל יום. שקרנית, כבר אמרתי?

חוצים רק במעבר חצייה ואלכסון זה אסון

השקר הזה הוא עם ערך עליון, וכאן אין אצלי פשרות. כשאני עם הילדים שלי אני חוצה רק במעבר חצייה כדי שבעתיד, כשהם יצטרכו לחצות לבד את הכביש, הם יידעו שחוצים רק במעבר חצייה ורק כשיש אור ירוק. בפועל אני מודה, כשהכביש ריק ואין אף ילד שצמוד אליי, אני מאפשרת לעצמי לעבור מפעם לפעם ברמזור אדום (כהולכת רגל) וגם לא בהכרח במעבר חצייה, כמעט כמו כולכם.

לצחצח שיניים פעמיים ביום

כן, זה חשוב. לא, אני לא תמיד עושה את זה.

חשוב לעשות ספורט ולהשתתף בחוגים

לא מתאמנת בכלל. שום ספורט, שום חוג. כלום.

צריך לחלוק ולשתף 

אני מחנכת את הילדים שלי להיות נדיבים ולשתף אחרים, בין אם מדובר בחלוקת עוגיות להמונים בגן השעשועים או בשיתוף בכדור שכולם חושקים בו בדיוק באותו רגע. אבל למרות שאני מאוד מאמינה באהבת הזולת, בכל מה שקשור באוכל שלי אני מאוד רכושנית. אם מישהו לוקח לי מהצלחת אני הופכת בשניה לאיש זאב ואין לי יכולת לשלוט על עצמי ועל התגובה שלי (במיוחד אם מעורב בעניין תפוח אדמה על צורותיו השונות).

 

חשוב להקשיב לחברים בסבלנות

אני מנסה להקשיב לסיפורים של הבן שלי אבל חצי מהזמן אני פשוט מתנתקת ובוהה. הייתי רוצה להיות בקשב מלא אבל כשהוא מדבר איתי על מפלצות, תולעי משי וכוח פי ג'יי, נושא השיחה,  איך לומר? לא תמיד מרגיש לי ברומו של עולם. כשהוא רוצה לקבל ממני תגובה אני פשוט מתייחסת למילה האחרונה שהוא אמר ומתפללת שהתשובה שלי תהיה איכשהו הגיונית ורלוונטית לשיחה. מודה, זה קורה לי לפעמים גם בחברת אנשים בוגרים.

אומרת שהזמנתי חבר מהגן אבל הוא לא יכול להגיע

מביך, אבל לא תמיד יש לי חשק לארח. לפעמים מספיקים לי הבלגן וכאב הראש מהילדים שלי ולא בא לי על עוד זאטוט שיבלגן את הבית ויגיד לי שבא לו לאכול פסטה במקום חביתה. במקרים מסוימים, אם הבן שלי לוחץ במיוחד ומבקש שאזמין חבר אני אומרת לו ששלחתי הודעה לאמא של החבר והם לא פנויים. כבר אמרתי שאני לא מושלמת?

מנסה להתחמק מההרדמה

כשהבנים שלי הולכים לישון חשוב להם מאוד שאני אשב לידם. הם צריכים לדעת שאני שם כדי שהם יוכלו להירדם בשלווה. אממה, כאמא שקמה בחמש וחצי בבוקר ועושה הרבה דברים במהלך היום, לא תמיד יש לי כוח לשבת בחושך, ללטף להם את הראש ולחכות שהם יירדמו. אני מודה: לפעמים, אני משכיבה אותם במיטה, אומרת שכבר אחזור ופשוט נעלמת. אם הולך לי, הם נרדמים ואני חופשיה לעשות לביתי. במקרה הזה, כבר קרה כמה פעמים שניסיתי להתחמק מהרדמה, חשבתי שהשטח פנוי ונתפסתי על חם מתיישבת מול הטלוויזיה על ידי שוטר בן 4.5.

****

אני בטוחה שאם אני אמשיך לחפור יצופו עוד כמה שקרים לבנים אבל אני מעדיפה לעצור את הרשימה בשלב הזה, כשאני עדיין מרגישה יחסית טוב עם עצמי. סביר להניח שיהיו כאלו שיצקצקו בלשון בעקבות הווידוי הנוראי הזה, להם יש לי להגיד רק דבר אחד – תהיו כנים עם עצמכם. אני עושה הכל כדי לגדל ילדים מאושרים, מלקה את עצמי כשלא הכל מושלם, מסתובבת בעולם מלאה ברגשות אשם מעצם היותי אמא. לפעמים, כשמדובר בילדים, עדיף לשמור עליהם ולהראות להם את הגרסה הטובה יותר של העולם. כשהם יתבגרו הם יהיו מספיק נבונים כדי להחליט מה נכון יותר בשבילם.

ואחרי שזה נאמר, אני קוראת מכאן לכל האימהות השקרניות לצעוד קדימה אל האור ולהיחשף. אם גם את משקרת, אל תתביישי. תשתפי.