"ותזכור, אני עוד לא מוכנה להיות סבתא", אני אומרת תמיד לבני המתבגר כשהוא יוצא לבלות עם חברים. הבדיחה הזו כבר הפכה למאוסה וברור שאין מצב שבגיל 42, בתור אמא לבן עוד רגע 16, אני מוכנה למשהו כזה. הרי אני עדיין יכולה להיות אמא בעצמי, אם אני ארצה. שלא תבינו לא נכון, אני סבבה עם להיות סבתא צעירה, אבל יש לי לפחות עוד עשור.

בפעם האחרונה שהמשפט הזה נזרק לחלל לחלל האוויר הרהרתי שוב בנושא חושבת על כמה זה רחוק ממני, ואז הסתבר לי שאביבה תבורי, סבתו של יורש העצר תו, היא בסך הכל בת 45. אם עושים סקר קצר, מבינים שהתופעה הזאת, של סבתות צעירות, היא בכלל לא נדירה, ולא - היא לא משתייכת אך ורק למגזר הרוסי (כידוע, אצלנו מתחתנים מוקדם ויולדים מוקדם, אז גם הופכים לסבים וסבתות מוקדם) או למגזר החרדי או הדתי. יש נשים שהפכו לסבתות לפני גיל 50, וביניהן יש גם כאלה שהיו אף קרובות יותר לארבעים. אז איך זה להיות סבתא צעירה? שאלתי שלוש נשים שונות וקיבלתי פרספקטיבה. זה מגניב, אבל עדיין לא השתכנעתי שזה הכיוון בשבילי. נראה אם אתם תשתכנעו.

 

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 

Happiness ?❤️ @beneltavori

A post shared by Aviva Tavori (@avivatavori) on

 

להיות סבתא, להרגיש חצי אמא

"בברית של אביר ניגש אלי המוהל, כי הוא חשב שאני האמא", מספרת מירב בוהדנה (42), סבתא גאה לנכד בן 4 חודשים ומורה ללשון שמכינה תלמידי תיכון לבגרות. "לפני שבתי (21) ילדה, בן זוגי אמר לי שבא לו בת (לו יש שני בנים). ואני עוד חשבתי שאולי זה יהיה מגניב. אבל אחרי שנולד אביר, הבנתי שאין סיכוי. בשלושת החודשים הראשונים, בתי גרה אצלי, והייתי בשביל אביר חצי אמא. עזרתי לה לחתל, לימדתי אותה להניק, היא לא ידעה כלום, אפילו פחדה להחזיק אותו בהתחלה. לא ישנתי בלילות ואז הייתי קמה בבוקר והולכת ללמד".

הבת הצעירה שלך בת 12, את בטח עדיין זוכרת הכל.

"זכרתי הרבה דברים אבל לא תיארתי לעצמי כמה קשה זה יהיה. בסופו של דבר הבנתי שאין ברירה. הייתי צריכה להיות איתה ולידה כי אין מישהו אחר. אם היא הייתה גרה רחוק, אין לי מושג איך היא הייתה מתמודדת".

 

מירב בוהדנה, מלכת היופי של הסבתות. צילום עצמי

מירב בוהדנה, מלכת היופי של הסבתות. צילום עצמי

 

איך הרגשת כשהיא באה וסיפרה לך שהיא בהריון?

"האמת שהיה הלם גדול דווקא כשבן זוגה הציע לה נישואין. לא הבנתי איך אני פתאום הולכת לחתן ילדה בת 21. הוא בחור חילוני בן 28, והיא עצמה לא מגדירה את עצמה כדתייה אבל שומרת. הוא כבר רצה ילדים, והיא מאד משפחתית, כך שהם התאימו אחד לשני. מיד אחרי החתונה, כשהיא סיפרה לי שהיא בהריון, ידעתי ישר שאני הולכת לעזור לה בהכל".

 

היום נשים רבות בגילך רק מביאות את הילד הראשון שלהן. את לא מרגישה זקנה לידן?

"אני מרגישה דווקא תחושת מסוגלות, כי בסופו של דבר, אני לא סבתא בת 65 ויש בי המון כוח. בלי קשר, תמיד הרגשתי שאיבדתי את הנעורים שלי. אפילו בחו"ל בכל השנים האלה לא הייתי. באיזשהו חלק הרגשתי, אני מודה, שזה לא הוגן. עד שסוף-סוף יש לי זוגיות ואני רוצה לצאת, לנסוע, אני מרגישה שאני לא יכולה. הבת שלי רוצה להגיע אליי כל שבת שניה ואני לא יכולה להגיד לה לא. היא רוצה שאשמור על הילד כשהם יוצאים או נוסעים לסוף שבוע ואני כמובן מסכימה. אני מקטרת, אבל בסופו של דבר, אין לי ברירה ואני הולכת כמעט כל יום לראות אותו. אין לי מציאות אחרת".

בוהדנה גדלה במשפחה שומרת מסורת, למדה בתיכון חילוני ושרתה בחיל תותחנים. בצבא, אחרי שהוריה החליטו להתגרש, היא התקרבה בהדרגה לדת. "הגעתי לירושלים ללמוד ראיית חשבון והגעתי למדרשה. במהלך השבת שהעברתי שם, הרבנית שכנעה אותי להישאר. משם הכל היה מאד מהיר. הדייט השלישי שלי היה מתחת לחופה. גרנו שנים  בקהילה סגורה וכשכבר נמאס לי, לא יכולתי לעזוב – קודם כל, בגלל שהילדים היו עדיין קטנים וגם לא רציתי שישפטו אותי. בקהילה חרדית כל סטייה קטנה שלך הופכת לרעתך. פעם רציתי לגוון ולחבוש פאה, אז החברות שלי באו אליי ונזפו בי". בגיל 38 בוהדנה, אם לחמישה, הרגישה סוף סוף שהגיע הזמן ועזבה את בעלה יחד עם ילדיה. בהתחלה רוצים לקחת אותם ממנה, אבל היא נלחמת ומצליחה לברוח. "נעלמתי מעל פני השטח. מחקתי את הזהות שלי. לא רציתי שידעו איפה אני. יום אחד חברה שלי הגיעה אליי וראיתי איך היא בוחנת אותי – במבט מרחם. לא הרגשתי נעים".

נראה שהחיים שלך הם רק הילדים ועכשיו גם הנכד. את עושה משהו למען עצמך?

"בדיוק אחרי שהבת שלי ילדה זכיתי במקום הראשון בתחרות יופי לסבתות שארגן צלם האופנה והעיתונות אורי קריספין. זה היה מטורף מצדי לעזוב את הבית בימים כאלה - להגיע מצפת לאשדוד, שם נערכות ההכנות והתחרות. הייתי קמה בארבע בבוקר, מבשלת, מכינה את הילדים והבית ויוצאת. אבל אמרתי לעצמי - 'אני לא מוותרת. אני עושה משהו לעצמי, גם אם זה הכי רדוד שיש'".

לפנק, לפנק, לפנק

"אהבה של סבתא שונה לגמרי מאהבה של אמא", טוענת אביגל רוזנברג (50), סבתא של רונאל (בת 5) וטוהר (בן 2.5) ומורה לאנגלית במשרה מלאה. "אמא מחנכת וסבתא מפנקת. אני כל הזמן קונה להם משהו, כשאנחנו בסופר, העגלה שלי מלאה בשטויות עבורם. מצד שני, אני לא מתמסרת לחלוטין, כי אני בעצמי עובדת הרבה מאד שעות".

כלומר את לא מהסבתות האלה שמתייצבות עם כל קריאה לטפל בנכד?

"לא. אני מאמינה שצריך גבולות. לפעמים אני אומרת לבת שלי שתיקח בייביסיטר, כי אני עובדת או שאין לי זמן".

 

אביגל רוזנברג עם הנכדים. צילום: אלון אנקונינה

אביגל רוזנברג עם הנכדים. צילום: אלון אנקונינה

 

אבל זה אומר גם שיש לך יכולת לשחרר, כי יש סבתות שיהרגו את עצמן, רק שהבייביסיטר לא תתקרב לנכדים היקרים שלה.

"שיחררתי גם כשהילדים שלי היו קטנים, גם איתם הייתי לוקחת בייביסיטר".

איך הגבת כשהבת שלך סיפרה לך בפעם הראשונה שהיא בהריון? היית רק בת 45!

"אנחנו גרים בעתניאל, יישוב דתי-לאומי, כך שיש כאן לא מעט סבתות בגילי, אבל הבת שלי סיפרה לנו בצורה ממש מרגשת. היא הביאה מעטפה ואמרה לי לפתוח אותה. פתחתי ובפנים הייתה בדיקת הריון חיובית. התחלתי לשמוח ולצרוח כמו מטורפת".

הלכת איתה לבדיקות? נכנסת לחדר לידה?

"הייתי באולטרסאונד וכמובן נורא התרגשתי. לחדר לידה הגענו בחמישי בערב והיה לילה מאד קשה, הלידה לא התקדמה וממש לקראת שבת היא שלחה אותי הביתה. בסוף עד צאת שבת אפילו לא ידעתי שנולדה לי הנכדה, אבל אחרי זה סיפרו לי, שכשהיא נולדה בעשר וחצי בלילה בשבת, אבא שלה לקח אותה על הידיים ושר לה 'שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן. מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא', וכך קיבל אותה לעולם הזה. זה מאד ריגש אותי".

בתה של רוזנברג ובעלה מכירים מגיל אפס, אבל אף פעם לא ראו אחד את השני כבני זוג פוטנציאליים, עד שהיא הייתה בקומונה בשירות לאומי והוא היה בצבא. הם התקרבו והחליטו להתחתן. היום הם הורים לשניים.

את נהנית מהנכדים?

"אוהבת את שניהם מאד, הם ילדים מדהימים, עם שניהם אפשר לנהל שיחות עומק, שניהם ורבליים ומתוקים וגם הם אוהבים אותי מאד".

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים? כמה נכדים יהיו לך?

"בני התחתן ממש עכשיו כך שאני מאמינה שעוד מעט יהיה לי עוד נכד או נכדה. גם בתי בטח תלד שוב. בסופו של דבר, אני מאמינה שאהיה סבתא לאיזה 5-6 נכדים, אבל זה בקטנה, יש כאן סבתות הרבה יותר 'עשירות' ממני".

לצאת לדייט עם סבתא זה מגניב

"ילדתי את בני בגיל 21 והנכד הראשון שלי נולד כשבני היה בן 19 ואני הייתי בת 40 ושבוע", מספרת סיגל משה (48), סבתא לנכד בן 8 ושתי נכדות בנות 5 ו-2.5, ומנהלת משרד במשרה מלאה.

איך ילד בן 19 ממשפחה חילונית לחלוטין הופך לאבא צעיר?

"את אשתו העתידית הוא הכיר דרך חברה משותפת בגיל 15 וחצי. הם התחילו לצאת, ובגיל 17 בערך הוא התחיל לחזור בתשובה והיא אחריו. אנחנו גרים ברמת השרון ובאותה שנה הייתה שביתה של כמה שבועות בתיכונים וכל הנוער הסתובב בחוץ. הגיעו חבר'ה צעירים דתיים והזמינו אותם להצטרף לשחק איתם פינג-פונג או ביליארד במקלטים ועל הדרך סיפרו להם על המצוות ועל התורה. זה דיבר אליו ואני מכירה לפחות עוד ילד אחד מהשכבה שלו שגם חזר בתשובה. היום אפשר להגדיר אותם כדתיים-לייט, לא חרדים".

 

סיגל משה עם הנכד הבכור. צילום ביתי

סיגל משה עם הנכד הבכור. צילום ביתי

 

ואז הם מחליטים להתחתן.

"החתונה הייתה במקביל לגיוס לצה"ל. ניסו לשכנע אותו לא להתגייס, אבל התעקשתי שיעשה זאת. לא הסכמתי לקבל את זה שהוא לא יתגייס".

התנגדת לחתונה?

"אני תמיד אומרת שמה שטוב לילדים טוב לי. בהתחלה הייתי נגד, אבל ראיתי שהם אוהבים אחד את השנייה ונרגעתי. אגב, אני רואה את זה עד היום".

איך הגבת כשסיפרו לך על ההריון?

"זה היה לי מאד קשה. הרגשתי שהזדקנתי ברגע. אגב, אימא של אשתו הגיבה עוד יותר קשה ממני. לא רציתי שיביאו ילדים בגיל כל כך מוקדם כי אני בעצמי עשיתי את זה. אמרתי לו שאני יודעת כמה זה קשה ואני לא רוצה שגם הם יעברו את אותו הדבר. אבל זה היה מתוכנן מצידם".

לקחת קשה את העובדה שאת עומדת להפוך ל'סבתא'.

"דווקא לחשוב על עצמי פתאום כעל סבתא זה הצחיק אותי. יותר דאגתי לו. רציתי שישתחרר מהצבא, יטייל, יחרוש את העולם, ילמד, ירכוש מקצוע, משהו שהוא אוהב לעשות. לא שיתחיל את חייו הבוגרים מטיפול בתינוקות".

הבן שלך שהפך לאבא בגיל 19, עדיין ילד בעצמו. איך מסתדרים?

"בעיקר הסבתות שלהם עזרו, כלומר האימהות שלנו. אני לא ממש יכולתי לפנות זמן, אני עובדת במשרה מלאה וגם לא ממש התחשק לי להכניס את עצמי לזה. עזרתי, אבל ממש קצת".

יש לך היום 3 נכדים. איך זה?

"זה כיף לא נורמלי וזה מצחיק מאד לפעמים. אני גרושה וכשאני יוצאת לדייט, אני פתאום מספרת שאני סבתא".

איך אנשים מגיבים?

"יש כאלה שזה מגניב בעיניהם ויש כאלה שזה לא מזיז להם. לא יצא לי לקבל תגובות שליליות. חוץ מזה, לא נראה שזה מרתיע מישהו. כשהנכד הראשון שלי נולד, הייתי מטיילת בערב לפעמים עם העגלה והיו מברכים אותי במזל טוב, כי היו בטוחים שזה התינוק שלי. גם היום, כשאני אוספת את הנכדים מהגן, שואלים אותי מי אני בשבילם".

לדעתך הבן שלך ובת הזוג שלו מרגישים פספוס שהם הורים לשלושה בזמן שכל בני גילם עדיין מחפשים את עצמם?

"הם עצמם אומרים שלא. הם עובדים בעבודה מסודרת, מנהלים משפחה, עוד מעט מתכננים לטוס לחו"ל כולם יחד. כרגע הם לא מרגישים שהם החמיצו משהו. מצד שני, אורח חיים דתי הוא שונה מאד מאורח חיים חילוני, בגלל הפרספקטיבה. הם שלמים יותר עם הדרך שהם בחרו בגלל האמונה וזו לדעתי נקודה מאד חשובה לזכותם".