"אם הייתי מגיעה לרופאה שלי והייתי אומרת לה 'ד"ר אני בריאה ואני רוצה לדעת למה' או אם הייתי מגיעה לפסיכולוג ואומרת לו שאני רוצה לדבר על החיים המלאים, השלמים המאושרים שלי, אני חושבת שבשני המקרים הייתי מקבלת הפניה לפסיכיאטר. וזאת מכיוון שכיום הגישה הרווחת ברפואה ובפסיכולוגיה היא לטפל בחולה, בסובל, בגוף ובנפש.  ולמרות שרבים עוד נאחזים בגישה הישנה, בשנים האחרונות יש שינוי, ענף חדש בפסיכולוגיה שקיים 20 שנה בסה"כ, והוא מדבר על פסיכולוגיה חיובית ועל התמודדות תוך הסתכלות וחיזוק החיובי, היש והאור.

אושר ללא תלות בגורמים חיצוניים

כהורים אנחנו נוטים לחשוב שרק אם נספק רצונותינו ורצונות ילדינו אז נהיה כל הזמן מאושרים. מקסימום הנאה, מינימום סבל, זו הסיסמה. עם ילדים זה נכון בעיקר בתחילת חייהם אחרת הם לא יכולים לשרוד. תינוק בוכה כי הוא רעב או עייף, אני מספקת את רצונו והוא נרגע. הוא רוצה את חום גופנו, רוצה שנערסל אותו וזה מסב הנאה גם לנו וגם לו - אנחנו נרגעים והוא נרגע, וזה נהדר. הבעיה היא שהמצבים האלה מתקבעים לנו בראש, והתפיסה שנוצרת אצלנו היא שרק אם נמשיך לספק את רצון ילדינו הוא יהיה מאושר וגם אנחנו.  

כששואלים הורים מה הם מאחלים לילדיהם, הם עונים בדרך כלל 'שיהיה מאושר', הם רוצים ילד מחייך, מרוצה ושמח, אבל זו ציפייה שלא יכולה להתקיים לאורך זמן. גם הילד מפרש את העולם כסופר מרקט ענק שצריך למלא את צרכיו ומה שהוא רוצה שיהיה כאן ועכשיו. כשמשעמם לו הוא רוצה שנהיה צוות הווי ובידור, ואם צרכיו לא מתמלאים הוא מרגיש אומלל. ככל שהוא גדל אנחנו לא יכולים לספק הכל והאומללות שלו גדלה.

הילד לא יודע להתעסק עם הקושי בתסכול, אכזבה והפסד כי אנחנו כל הזמן דאגנו למנוע ממנו את ההתמודדות. זה נעשה ממקום טוב ואוהב והכי מחבק, ואומנם יש לנו כוונות טובות אבל זה מונע צמיחה אישית. זה בסדר לספק לילד הנאה, אבל צריך גם שהוא ילמד למצוא זאת מתוך עצמו, ללא תלות בגורמים חיצוניים שיספקו לו זאת.

גילית אבטליון מנהלת המרכז להורות משמעותית בכנס אשדוד חושבת הורים. צילום יובל יוסף

7 דרכים לשפר את איכות חיי ילדכם:

דחיית סיפוקים:

טולסטוי אמר "אם אתה רוצה להיות מאושר תהיה", הוא אמר שזה בידיים שלנו. הרבה שנים לפני כן הרמב"ם אמר כי "סוד האושר והסיפוק נמצא בליבו של אדם", גם זה בידיים שלנו. מחקר שנערך ע"י ד"ר מרטין זלינגמן, אבי הפסיכולוגיה החיובית, בדק מתבגרים משתי קבוצות. האחת - "נערי/נערות הקניונים", כאלו שהרבו לצפות בטלוויזיה ונהגו לבלות בקניונים. אז לא היו רשתות חברתיות, היום היינו קוראים להם ילדי המסכים, אלו שנמצאים רוב היום מול המסך. הקבוצה השנייה מנתה מתבגרים שעשו שיעורי בית והלכו לתנועות נוער, חוגים, תחביבים וספורט. בכל קבוצה בדקו מדדים של בריאות נפשית והצלחה ומצאו שלקבוצה השנייה היו פחות הנאות ועינוגים, אבל המשתתפים בה פיתחו בהמשך חיי משפחה וחברה טובים יותר והגיעו בהסתברות גבוהה יותר לאוניברסיטה ולמקצוע ותפקידים מספקים. כלומר, לדחיית סיפוקים יש ערך רב לעתיד. אנחנו צריכים ללמד את הילדים לדחות סיפוקים אבל קודם כל זה תלוי בנו, ואנחנו צריכים ללמוד בעצמנו לעשות את זה. בשביל להבין איך עושים את זה אנחנו צריכים להבין מה משפיע על האושר.

הכרת תודה:

מחקרים בדקו וראו שלושה גורמים שמשפיעים על האושר: 50% זה גנטיקה, 10% נסיבות חיים, ו-40% זה פעולות מכוונות, וזה מה שאנחנו יכולים לעשות ונמצא בידינו. דחיית סיפוקים זה מרחב השינוי שלנו, יחד עם הכרת תודה והוקרת הטוב. בעבר, כשילדיי היו קטנים, רגע לפני שהייתי נרדמת הייתי עושה חשבון נפש – 'לא הספקתי לעשות את זה עם הילדים ולא הספקתי כביסות, ולא הספקתי לדבר עם אימא שלי ולא ולא ולא', עד שעשיתי שינוי קטן והתחלתי לעשות חשבון נפש על מה כן עשיתי. ואז גיליתי שהרשימה ארוכה מאוד. בשני המקרים הייתי כל כך עייפה שהייתי נרדמת, רק שאחרי שעשיתי את החשבון של מה כן עשיתי, איכות השינה הייתה משתנה לטובה. על זה הפסיכולוגיה החיובית מדברת, על איכות החיים. לראות את החיובי והטוב בנו ובילדים שלנו. לראות את חצי הכוס המלאה זו לא סיסמה, זו פעולה מכוונת. הלחץ שהופעל על המשפחות בזמן הסגרים היה אדיר, בכלל כל אירוע לא צפוי עם המשפחה מערער את האיזון, ודווקא במצבים כאלה חשוב שנגייס כוחות ונוקיר תודה על מה שיש, נעודד את עצמנו ואת הילדים. אנחנו צריכים באופן טבעי לעודד מידי יום את הילדים. הדבר הטוב ביותר הוא לעשות כל יום רשימה של חמישה דברים שעליהם אני מוקיר תודה ומוקיר את הטוב יחד עם הילדים.

פעילות גופניות

עוד פעולה מכוונת שאנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את איכות חיינו היא פעילות גופנית. הרמב"ם אמר "גוף ונפש אחד הם". כדי להזין את הנפש עלינו לשמור על הגוף בתזונה נכונה ופעילות גופנית. הרבה מחקרים מאששים שזה משפיע גם על מצב הרוח.

שינה טובה:

הגוף שלנו זקוק לשינה מספקת של 7 שעות, והילדים ובני הנוער צריכים הרבה יותר מזה.

לחייך:

לחייך לזה שבאנו ליהנות, לחייך לאלה שנמצאים במעלית, ובעיקר לא לקבור את הפנים בסאמרטפון. הילדים מבלים שעות מול המסכים, במקום שנקפיץ אותם כל פעם ממקום למקום אפשר לדוגמה לצאת איתם להליכה וטיולים. לכו ביחד, תרכבו על אופנים, תשוחחו.

בזמן הסגרים היו הורים שניצלו את הזמן הזה ועשו זאת. אלו באמת היו רגעי אושר, רגעים של יחד וטוב. תמשיכו עם זה גם בלי סגר.

עשייה משמעותית:

אנחנו לא עוצרים, לא נושמים ולא מתבוננים על הדרך אלא רק רצים אל עבר המטרה להשיג עוד ועוד. המודלים שלנו הם שחקנים, זמרים, הייטקיסטים שמרוויחים מיליונים, ספורטאים מצטיינים, שזה טוב ויפה, אבל לא רק אלו צריכים להיות המודלים שלנו. ובכלל, איך מודדים הצלחה?

מעבר לכך, מחקרים מראים ש"הצלחה", הצטיינות ומצוינות לא אלה שמובילים לאושר, כי זה הרבה פעמים מתפוגג מהר. מה שמחזיק את האושר זו העשייה, הדרך. אושר הוא מכלול של רגשות - עצב, כעס, קנאה ועוד. לכל הרגשות יש מקום, וחשוב שכולנו נחווה זאת וניתן לילדים לחוות זאת, כי רק מתוך כך נוכל להבין מה זה רגש של שמחה, עדנה, אושר והנאה. מהסיבה הזאת, אנחנו לא צריכים לפתור לילד את הבעיה ולסלק את הרגש הלא נעים אלא לעזור לו להחזיק את הרגש, להחזיק את העלבון, להחזיק את האומללות ולהיות לצידו.

מערכות יחסים:

"לא טוב היות האדם לבדו", נכתב בספר בראשית פרק ב'. אדם אינו יכול לגדול לבד ולהיות לבד, לכן יחסים במשפחה, במשפחה המורחבת ועם חברים זה מתכון לבריאות נפשית ואושר. זאת למעשה אחת הסיבות לכך שבמדדי האושר ישראל נמצאת במקום גבוה. יש לנו תרבות של משפחה מסורתית, קרובה ותומכת, ותרבות של חבר'ה וסחבקיות.

לסיכום, בואו ניתן מקום לדחיית סיפוקים, להעריך את מערכות היחסים שלנו, את המשפחה, נאמר להם שאנחנו אוהבים אותם. ליהנות מהעשייה, הדרך, לעשות פעילות גופנית, לשיר ולהיות בהוקרת תודה. אם נעשה את זה יום יום זה יוטמע בנו ובילדים שלנו ואז אם תגיע שוב מציאות לא צפויה נוכל לצלוח את זה."

לצפייה בהרצאה המלאה מכנס אשדוד חושבת הורים:

גילית אבטליון-כנס אשדוד חושבת הורים from onlife on Vimeo.