בסוף שנות ה-80, כמעט 20 שנה לאחר תחילתה של המהפכה הפמיניסטית, נוסד באקדמיה תחום המחקר של לימודי גבריות. עד אז, כל נושא המגדר התייחס בעיקרו לנשים, והתובנה שגם לגברים יש מגדר – לכאורה תובנה ברורה מאליה, התפתחה רק בשלהי הגל השני של הפמיניזם.

נראה שגם בימינו, יותר מתקבל על הדעת שנשים יכתבו על חוויית האמהות, ואכן הרשת מוצפת באתרים ובבלוגים רבים שעוסקים בה. התרחבותו של השיח המגדרי, הביקורת על מוסד המשפחה המסורתי ופריחתן של הבלוגוספירה ושל הרשתות החברתיות, הביאו כולם לתופעה חדשה – בלוגים על גברים שעוסקים בחוויית האבהות.

"הבלוג הנוכחי שלי, כמו גם פרוייקט 'פרלמנט האבות' של Xnet, עוסקים בקידום השיח האבהי בישראל", מספר עמרי אימבר חלפין, נשוי ואב ל-3, מנהל האתרים "אבהות ישראלית" ו-"Livit". "המטרה העיקרית של שניהם, היא לשמוע גם את הקול האבהי במרחב ההורי הציבורי, שעד לפני זמן לא רב הכיל בעיקר את המחשבות, הדעות והרעיונות של אמהות".

אימבר חלפין כותב בשלושה בלוגים בעלי אופי שונה זה מזה. הראשון הוא הבלוג "אבא", המתנהל באתר "אבהות ישראלית", ובו הוא מספר על ההורות הפרטית שלו "מהמקום האישי יותר". בלוג נוסף שלו נושא את השם "כאן הורים בכיף". "בבלוג הזה אני מביא את הפן ההומוריסטי של כל הסיפור הזה של גידול 3 טרוריסטים קטנים שלמראית עין, עיקר התעסוקה שלהם היא להחריב את הסביבה המיידית שלהם". הבלוג השלישי הוא "אב השעה", והוא מתעסק באבהות ברמה הלאומית-ציבורית. "הוא נכנס לזכויות של אבות בפרט והורים בכלל מול מוסדות, ארגונים, חברה וכו', תוך ניסיון לדחוף קדימה את הרעיון שלנו, כהורים, מגיע קצת יותר".

כמו אימבר חלפין, גם גיל קידרון, בן 35, קופירייטר שמתגורר בת"א, גרוש ואב לילדה בת 3 וחצי, חש שפתיחת בלוג של אבא תהיה מרעננת במרחב שבו ישנם בלוגים רבים של אמהות. "אין דבר שאני אוהב לעשות יותר מאשר לכתוב פוסטים לבלוג", מספר קידרון. הוא מספר כי מלאכת הכתיבה אינה חדשה לו, וכי הוא כותב הרבה מזה 15 שנים. "מאז שהילדה נולדה אני כותב על חוויות האבהות שלי בפייסבוק. ראיתי שזה תופס ואנשים אוהבים, אבל הרגשתי שפלטפורמה של בלוג תאפשר לי להעביר את החוויות בצורה יותר עמוקה, מרגשת, משעשעת ומתגמלת יותר, ולהגיע ליותר אנשים". בבלוג של קידרון, "תשאלי את אבא", הוא מספר סיפורים אישיים וקטנים, ומתוכם יוצא לאמירות או מחשבות כלליות על אבהות ועל הורות. "אני לא מחלק טיפים או מציג משנות סדורות, אלא לוקח אירועים ספציפיים שהיו לי עם הילדה (לפעמים משנה אותם ומתאים אותם לסיפור – אבל אל תגלו לאף אחד!), ובונה סביבם סיפור עם התחלה, אמצע וסוף. לרוב אני מוציא את עצמי טמבל".

לרוב, אני מוציא את עצמי טמבל. גיל קדרון ובתו

הצורך במרחב שיח על הורות אחרת הוא גם מה שהניע את דרור כהנוביץ', עורך דין בן 41 המתגורר באבן יהודה, אלמן ואב לדר בת ה-5, לפתוח את הבלוג שלו. "הרגשתי שיש לי מה להגיד כאב לתינוקת, המתמודד עם שינוי בחיים שלו, עם מודל של אבהות חדשה, מעורב יותר בחיי בתי".  הבלוג של כהנוביץ', "אב במשרה מלאה", עוסק בעיקר באבהות, קרי בקשר שלו עם בתו דר. הוא מספר כי בשנת 2010 אובחנה בת זוגו דאז, איריס, כחולה בסרטן השד. הבלוג ליווה את המחלה שלה במשך שנתיים, עד פטירתה ב-2012. "הסרטן וההתמודדות עם האובדן קיבלו מקום רחב בבלוג, כתרפיה שלי להבעת הרגשות שלי, המועקות, התסכולים, החששות וגם הרגעים היפים שהיו לנו ביחד", מתאר כהנוביץ'.

חוויית האובדן מתקשרת גם לפתיחת הבלוג של תומר ברנד, בן 32 מגבעתיים, עיתונאי, עורך תוכן, סופר ילדים ועוסק בקידום אתרים, נשוי ואב לילד בן שנתיים וחצי בשם אופק. במקרה של ברנד, הולדת בנו הגיעה שנתיים לאחר שהתייתם מאביו. "כשאופק נולד הוא הביא איתו המון אושר. הוא הפך אותי מסתם עוד איש לאבא של מישהו, לאבא שלו". אביו של ברנד נפטר בפתאומיות מהתקף לב בגיל 54. "הלידה של אופק הביאה איתה נחמה. היא השיבה למשפחה שלי את החיוך ואיחתה המון שברים. בלילה שהוא נולד כתבתי משהו שעסק באבל על אבא שלי ובלידה של הילד שלי ושלחתי לכמה חברים. כתבתי כבר בעבר בעיתונים ובאתרים, אבל זו הייתה הכתיבה הכי מיוחדת שחוויתי. זה תהליך משחרר, סוג של תרפיה".

ברנד מספר כי כתב לבנו אופק מכתב כאשר משפחתו עברה דירה והוא זכה לחדר משלו. "במהלך הכתיבה הבנתי שאני לא כותב רק לו, אני כותב גם לעצמי. וגם קצת לאבא שלי. אני מתכתב עם עצמי על מה שאני מרגיש. הכול היה בהומור, אבל איפשהו, באמת לא רציתי להעביר אותו חדר. לא רציתי לשחרר אותו". הוא העלה את המכתב לפייסבוק, וקיבל ביקורות נהדרות. "החלטתי שהגיע הזמן לפתוח בלוג שיעסוק בהורות ובאבהות, בכל מיני אספקטים אז פתחתי את 'אבטיפוס', ומאז אני מדבר עם עצמי דרך הכתיבה ולעתים קרובות גם עוזר לקוראים שלי למצוא בתוך הטקסטים תשובות עבור עצמם". הבלוג של ברנד מחולק לשלושה מדורים – "סיפורים מבית אבא" המורכב מאנקדוטות ומקטעים קצרים מחיי המשפחה וההורות, "דברים שהורים צריכים לדעת" שנוגע בעיקר לשפה העברית, ו"עשרה משפטים ש..." אשר נוגע בכל חודש לנושא אחר הקשור בהורות.

הורות שוויונית – יש דבר כזה בכלל?

ארבעה אבות, ארבע נקודות מבט. לכל אחד מהם תפישה מעט אחרת על אבהות, על הורות ועל גידול ילדים. המשותף ביניהם הוא שכולם רואים חשיבות גדולה בשיח האבהי, ומקווים שחוויותיהם ותובנות החיים שלהם יוכלו לשנות תודעה בקרב הקוראות והקוראים.

במה גבריות ואבהות בעידן הנוכחי שונות מבעבר?

אימבר חלפין: "יחד עם המעבר לעולם קריירה המורכב בעיקר ממידע ופחות משרירים, לצד המהפכה הפמיניסטית, הגבר המאצ'ו הולך ומאבד מהאטרקטיביות שלו. פשוט מאחר שסט הכישורים שהוא מציג לטובת החיים האמיתיים כבר לא רלוונטי – אנחנו כבר לא מפרנסים או מגנים על משפחתנו לפי איכויותינו כציידים. לעומת זאת, גבר שהוא אבא טוב, שמתפקד במשק הבית תוך כדי הקריירה שלו הופך להיות מוצר יותר ויותר נדרש על מדף הגברים האופציונליים. גברים עם פוטנציאל להפוך לכאלו בהמשך חייהם הופכים אטרקטיביים, וכך גם גבריים יותר ויותר".

תרפיה של הבעת רגשות. דרור כהנביץ ובתו, דר

כהנוביץ': "זה לא שרואים יותר מדי גברים נשארים בבית לגדל ילדים, אבל גברים מעורבים יותר בגידול הילדים, מתחלקים בטיפול בהם אחרי הצהרים, ורוצים להיות חלק משמעותי בחיי הילדים".

קידרון: "פעם גברים ידעו מה זה להיות גברים, כי זה היה פשוט. היום להיות גבר זה כמו לעשות סלטות לאחור מבלי לזוז".

מהי אבהות ישראלית? במה היא שונה לדעתך מאבהות בחלקים אחרים של העולם?

ברנד: "אבהות ישראלית מעניינת בפני עצמה כי כולם כאן היו חיילים, חצי מאיתנו ביטחוניסטים והשיח כאן מאוד גברי וצבאי. לכן אפשר לראות אבות שמנסים לשמור על פאסון מול ילד בן שנתיים שרוצה ארטיק, כאילו הם עדיין מפקדים בסיירת".

מהם ההבדלים בין אמהות לבין אבהות?

כהנוביץ': "מהאב מצפים שיפרנס, שיספק בטחון כלכלי. מהאם מצפים יותר לטפל, להאכיל, להניק, לגונן. אני כיום מתפקד גם כאמא וגם כאבא, כך שלדעתי בבסיס אין הרבה הבדלים. הדאגה התמידית לילד מאפיינת את שני ההורים".

קידרון: "אני מקבל מדליה בכל פעם שאני מתייחס לילדה שלי, בעוד שאמהות תמיד חשודות בהזנחה ואכולות רגשות אשם אם לא הצליחו לעשות הכל מושלם מיום הלידה ועד יומן האחרון. אין לי ספק שהרבה הרבה יותר כיף להיות אבא מאשר אמא".

ברנד: "אופק נולד בניתוח קיסרי, ולכן אני הייתי הראשון שטיפל בו, בזמן שתפרו את אימא שלו. אחרי כמה שעות, כשהיא התאוששה, הבאתי אותו אליה והנחתי אותו על הבטן שלה. ההרגשה שלי, לאור העובדה שביליתי איתו את ארבע השעות הראשונות שלו בעולם, הייתה שאני אחראי להיכרות ביניהם – כמו באירוע מינגלינג. אבל ברגע שהנחתי אותו עליה, והיא התחילה לדבר איתו, הבנתי כמה אני לא מבין כלום. כמה עמוק ומופלא הקשר שכבר היה ביניהם. תשעה חודשים היא בילתה איתו בבטן. בזמן שאני התכוננתי להיות אבא, היא כבר הפכה לאימא שלו. זה משהו שלקח לי חודשים רבים להגיע אליו. וזה כנראה ההבדל בין אבהות לאמהות – הקשר הראשוני של נשים חזק יותר משל גברים, ולא משנה מה נעשה. אחר כך הפער מצטמצם, בעיקר אצל מי שבאמת מעוניין לצמצם אותו".

בלי הורות שוויונית. תומר ברנד ובנו, אופק

מהי עמדתך ביחס להורות שוויונית? מהי משמעות המושג מבחינתך?

ברנד: "אין דבר כזה הורות שוויונית. יש שני אנשים שאחראים לגדל את הילדים שלהם. ביחד. זו ההגדרה של הורות. המילה שהצמידו לה – שוויונית – הופכת את זה ממשהו מדהים למשהו פוליטי, עם אג'נדה ומשמעויות נסתרות. וחבל. הורות זה משהו נדיר, ויפה, ומתיש, ומעיק, ומעייף, ונפלא. זה משהו שצריך לעבוד עליו יחד. מתוך שותפות. יש לנו חלוקת תפקידים בבית שבה כל אחד עושה מה שהוא יכול, אבל ברגע שאתה מחפש איך להגדיר את זה, אתה רומז שזה לא מצב נורמלי, אלא משהו שצריך לשאוף לשוויון בו. זה בסדר לשאוף לשוויון במקום העבודה, אבל בבית אין טעם לעסוק בהגדרות מגדריות, כי אז מפספסים את הדבר העיקרי – גידול הילד".

כהנוביץ': "אני תומך בהורות שוויונית - גם כשאיריס חיה ועבדה, היו לה שני ימים בשבוע שבהם היא יצאה מוקדם יותר מהעבודה כדי לאסוף את דר מהגן, ואני הייתי יוצא מוקדם שלושה ימים בשבוע. היה ברור לי שאני מתחלק בנטל כדי ששנינו נוכל להתקדם בעבודה ולבנות קריירות. אני חש שעדיין כחברה, המעסיקים והחברות לא פתוחים לענין הזה. גבר שיבקש לצאת כמה ימים בשבוע מוקדם יקבל פרצופים מהבוס, אשה בכלל לא תתקבל לתפקיד כי האמהות שלה נחשבת נכות בשוק העבודה".

קידרון: "ברגע שהילדה כבר לא תלויה באמא שלה בשביל לשרוד, לאף אחד מההורים אין יתרון מובנה על פני השני בגידול הילדה. אני חושב שזה צריך לבוא לידי ביטוי בחוקי מדינת ישראל ובנורמות המקובלות. אנחנו נהיה קרובים יותר לשם כשנשים יפסיקו לברך ולפאר אותי כי אני עם הילדה בימים שני, רביעי וכל סופ"ש שני. כשהן יתייחסו להורות שלי כמו שהן מתייחסות להורות שלהן, זה יהיה השלב הראשון בדרך למנוחה ולנחלה".

אימבר חלפין: "הורות שוויונית היא מונח שאני מתרגל ביום יום. המשמעות של זה בעיניי היא לאו דווקא חלוקה שווה של עומס העבודה או הטיפול בבית אלא קבלת החלטות בנוגע לאלו ממקום שוויוני, כאשר הקביעה הסופית בנוגע לחלוקת העבודה אינה נובעת מהמין של כל אחד מבני הזוג אלא מהרצונות והכישורים שלהם".

הגבר המאצ'ו מאבד מהאטרקטיביות שלו. עמרי אימבר חלפין ומשפחתו

לסיום, האם ישנם דברים שצריכים להשתנות לדעתכם ביחס להורות בחברה שלנו על מנת שלילדיה ולמבוגריה יהיה טוב יותר?

כהנוביץ': "אני חושב שיש מקום לשינוי חברתי ושינוי בשוק העבודה, בעיקר בקשר לתפקידים המגדריים המסורתיים. החברה שלנו עדיין מסורתית מאוד ביחס לתפקידים המגדריים, ולמרות הפתיחות הרבה, עדיין הנשים הן אלה שנושאות בנטל גידול הילדים. הגברים ?עוזרים? לפעמים. אני חושב שיש מקום לשינוי".

קידרון: "בתוך המוסדות הקיימים קשה לבצע את השינוי, אבל נראה לי שמתישהו בעתיד לא תהיה להם ברירה אלא להתאים את עצמם למגמה הברורה הזו בה אבות לוקחים אחריות על ההורות שלהם, גם מול המעסיקים וגם מול האמהות".

אימבר חלפין: "80% מהגברים הישראליים מעידים על כך שהם רוצים להיות אבות פעילים. בדרך לשם הם נתקלים ב-3 מכשולים עיקריים: הראשון הוא שוק העבודה, בזה אנחנו מנסים לטפל מהבחינה המדינית. השנייה היא תדמית המאצ'ו עליה אנחנו מתקשים לוותר, בזה אנחנו מטפלים בעזרת יצירת שיח אבהי ברשת. ולבסוף, המכשול האחרון הוא התפיסה של הנשים אליהן הם נשואים. זה בכוח שלכן לעזור לגבר שלכן לבטל ברמה האישית, לא אחד - אלא את כל שלושת המכשולים האלו, אם הוא מעוניין בכך. תנו לו יד, ביחד תצליחו יותר".