אחד המונחים השגורים ביותר בעולם האופנה הוא "אתני". אנחנו שומעים לא מעט על מעצבים שמסבירים כי הקיץ הם הלכו על מראות "אתניים", ובאותו משפט או מעט אחריו מגיע גם העניין ה"שבטי", שבעולם האופנה מדווחים כי השתלט על הבגדים והתכשיטים בעונה הקרובה. אבל האם תהיתם אי פעם מהו אותו שבט עליו כולם מדברים? או היכן ממוקמת גיאוגרפית אותה קבוצה "אתנית"? האם אלו המסאי באפריקה, הנבאחו האינדיאניים, או אולי שבט הצופים הקרוב למקום מגוריכם? אותם פריטים "אתניים" מגיעים מהמסלול אל ארון הבגדים שלנו, עם תווית לוגו והוראות כביסה, אבל ללא קרדיט - ולו הקטן ביותר, למקור ממנו נשאבה אותה דוגמה או אלמנט מסורתי. וזה לא צריך להיות בטיקט, כי אם בתודעה. זה נקרא "ניכוס תרבותי", ואם נרצה בכך או לא – הוא תמיד באופנה.

עוד באון לייף:

 

ניכוס אתני איזבל מארה

מעצבי על לוקחים דוגמאות משבטים נידחים, בלי קרדיט. צילום: Shutterstock

 

"זוהי למעשה דרך שקטה ואכזרית להוציא את התרבות מהקונטקסט שלה, לרוקן את התוכן", אומרת טלי קושניר: מעצבת, אספנית וינטג' ובעלת ארכיון לאופנה ישראלית – במסגרתו היא חוקרת את השימוש האופנתי באלמנטים של תרבויות יהודיות ממקומות שונים. "משחר האנושות סחרו תרבויות ושבטים בחומרי הגלם ובטכניקות היצירה השונות שלהם. הבעיה הגדולה החלה עם צמיחת הקולוניאליזם, לצד תופעות מזעזעות כמו עבדות ורצח עם של תרבויות 'שונות', כלומר, שונות מאירופאיות. האדם הלבן לקח בעלות על אותם סממנים תרבותיים של הקבוצות הללו. מה שהיה אמצעי סחר עבורם, הפך פשוט לחסר ערך. והיום אותה תופעה ממשיכה: בעלי ההון - הם מעצבי העל, עושים את הכסף שלהם על גבם של אנשים שאין להם את האופציה הזו. אם היו מעניקים להם את הקרדיט הראוי, וכסף בתמורה לאותן יצירות, יכול להיות שהקבוצות הללו היו מפתחות את היצירה ומשקיעות בתרבות שלהן".

פעמים רבות הבעיה היא לא רק הקרדיט על היצירה, אלא גם המשמעות שהיא מקבלת בקונטקסט אחר. "לכל פרח ומיקום של תפר יש מאחוריו סיפור, בין אם הוא מגן מפני עין הרע או מסמל על מעמדות שונים או על נשים נשואות או רווקות. הם לוקחים בכובד ראש את האלמנטים שעובדים איתם. אנחנו רק חושבים שזה יפה".

צילום: Shutterstock

בשנים האחרונות, עם התפתחות הרשתות החברתיות והעולם הפך כפר גלובלי קטן – אותן קבוצות, שהיצירה היומיומית היו מה שהוביל אותן, החליטו שנמאס להן לשתוק. יותר ויותר קולקציות וקמפיינים שחצו את הגבול בין השראה להעתקה הגיעו לבית המשפט, כאשר הקבוצות הללו דרשו לקבל את ההכרה הראויה. "זוהי אחת הבעיות הקשות של עולם האופנה, כי היא חוזרת על עצמה כבר שנים. אבל כיום האנשים האלה מבינים שעליהם לתבוע את מקומם הראוי".

כדי לחקור את התופעה, קפצנו (רק מנטלית, לצערנו) לצידו השני של האוקיינוס: לאמריקה הלטינית הססגונית והיפהפייה. מצאנו אלמנטים רבים שנראו על המסלול בשנים האחרונות שהם העתקה מדויקת של סממנים תרבותיים, חלקם בני מאות ואלפי שנים, ממקסיקו, פרו וברזיל.

רקמת המריבה

המעצבת הצרפתיה איזבל מארה עומדת בחודשים האחרונים במרכז פרשה לא נעימה: קבוצת נשים רוקמות מסנטה מריה טלאוויטולטפק שבמחוז וואחקה, האשימו את מארה בהעתקה של רקמה מסורתית בת מאות שנים בפריטים שונים בקולקציית קיץ 2015. הרקמה מיוצרת בעבודת יד בחברה עתיקה זו למעלה מ-600 שנה, ומשמרת כך את הטכניקה המסורתית, כמו גם את הסיפור – הנרטיב ההיסטורי של בני האזור. הן התאגדו ודרשו פיצויים, וכן שהמעצבת תסיר את הרקמה מהמדפים. הסיפור הפך ויראלי יחד עם האשטג שהציג דוגמאות לרקמה: miblusadetlahui#  (בספרדית: החולצה של טלאווי).

מארה הופמן ניכוס אתני

הניכוס האתני של איזבל מארה לעומת המקור. צילום: Instagram / האתר של מארה

מהיכן מלכת הבוהו-שיק מקבלת השראה?

האמנות והיצירה במקסיקו משתנות ממקום למקום, גם בגלל התנאים הגיאוגרפיים של המדינה הגדולה וגם בגלל היותה כור היתוך של תרבויות ילידיות מיובאות. ואכן,  תמצאו רקמות ועבודות חריזה ותפירה שונות לחלוטין ברחבי מקסיקו, שכוללות את הסממנים והסמלים הספציפיים לכל שבט ואזור – בנות סנטה מריה שהסתכסכו עם איזבל מארה יוצרות רקמה מסוג מסויים, ובמקומות אחרים יוצרים רקמות אחרות לחלוטין. למשל בני שבט אוטומי (Otomi) מטנאנגו דל דוריה שבהידלגו (מזרח מקסיקו), שיוצרים רקמה בסגנון ייחודי להם המציגה חיות, צמחים ואת כוחות הטבע, ודומים בסמליהם וסגנונם לציורי קיר שנמצאו במערות סמוכות לשבט.

המעצבת מארה הופמן ידועה בסגנון בוהמייני, ובין פריטיה ניתן למצוא בגדי ים, שמלות ערב ובגדי קז'ואל יפהפיים, מעוטרים ברקמות והדפסים צבעוניים שובי עין. אך בקיץ 2012 הופמן בחרה בסדרת הדפסים שהיתה רחוקה מלהיות רעיון מקורי: הפרינטים היו העתק מובהק של רקמת האוטומי. אמנם הפרזנטציה וההייפ סביב הקולקציה מוסגר בזמנו תחת הכותרת "מארה מקסיקנה", אבל לא היה שום קרדיט או תמורה ליצירתם של בני האוטומי, אלו שבאופן מסוים עיצבו עבורה את הקולקציה.

מארה הופמן ניכוס אתני

הקולקצייה הבעייתית של מארה הופמן. צילום: Shutterstock

יום המתים

על אף שמו המורבידי, יום המתים הוא חגיגה מיוחדת לזכרם של אבות משפחה שהלכו לעולמם, בהם חוגגים עבורם את החיים. הוא נחוג ביומיים הראשונים של נובמבר באמריקה הלטינית ובעיקר במקסיקו וגוואטמלה, שם רוח של פסטיבל שוררת ברחובות ובתי הקברות מתמלאים בחוגגים שמביאים מתנות למתים. האלמנט המוכר ביותר מיום זה הוא הקלאוורס (Calaveras): גולגולות סוכר מעוטרות שגם מופיעות כאיפור על פני החוגגים. ההדפסים בסגנון "יום המתים" אולי יזכירו לכם פרינטים פופיים מערביים, אבל המוטיבים האלו שאובים מהתרבות הלטינית. אז בפעם הבאה שתמצאו פריט מעוטר גולגולות פרחוניות וצבעוניות, תזכרו איפה ראיתם אותם קודם.

ניכוס אתני יום המתים מקסיקו

הגולגולת מוכרת לכם מאיפשהו? חפשו אותה בארון שלכם. צילום: Shutterstock

בני שבט הלובוטין

בקיץ 2012 בית האופנה לובוטין הוציא נעלי עקב מעוטרות חרוזים, שההשראה אליהן נשאבה בבירור מבני שבט ההויצ'ול. הזוג הצבעוני הזה נקרא "Maxibeads" – אזכור למלאכת החריזה המסורתית של השבט השוכן בלב הרי סיירה מדרה במקסיקו, אשר במשך מאות שנים השתמש בחריזה ככלי לביטוי אמונותיהם הרוחניות העמוקות ביותר.   הם עיטרו בו מסכות, גולגולות וקערות שמשמשות בטקסים שונים ובפסטיבלים. ספק אם בני השבט היו מסכימים לעשות שימוש באמנות הכל כך ייחודית הזו כדי לעטר את רגליהן של כל המרבות במחיר.

לובוטין נעלי הויצ'ל

הן ללא ספק יפות, אבל על מי תדרכו בדרך ללוק המושלם? צילום: אתר לובוטין

הברזילאי שעשה את זה נכון

"הניכוס התרבותי הוא אחת הבעיות הקשות ביותר של עולם האופנה, משום שהוא חוזר על עצמו פעם אחר פעם במשך שנים", מסכמת קושניר. "מה שמעסיק את המעצבים ובתי האופנה הגדולים הוא כסף, כוח ויצירה. הדרך הכי נכונה, בעיניי, לקשר בין תרבויות שונות לאופנה היא בדרך של כבוד, של מתן קרדיט ותמורה. לממן את הצרכים של בני השבט עבור הזכות להשתתף בתרבות שלהם".

אוסקר מצווט שבט האשנינקה

לקח, אבל גם נתן. הקולקציה של אוסקלן, צילום: Shutterstock

בעונה זו נחשפנו לדוגמה נהדרת למהלך שכזה. אוסקר מצווט, שגריר אונסק"ו לרצון טוב ובעל המותג הברזילאי "אוסקלן", שתומך בשנים האחרונות בשבטים מקומיים במדינתו תוך קנייה של תוצרתם. מצווט פועל במישור של אופנה אתנית, כאשר המטרה היא גם חברתית – שימור התרבות, וגם סביבתית – מניעת צמצום המשאבים הטבעיים של המדינה. בקולקציית הקיץ של אוסקלן (שאגב, נחשב למותג היוקרה העולמי הראשון של ברזיל), מצווט מקבל את השראתו מיערות הגשם של המדינה האקזוטית. אך בשונה מבתי האופנה השונים, מצווט באמת ביקר שם וקיבל השראה ממקור ראשון משבט האשנינקה: הוא השתמש בבדים המקוריים שלהם, את הקעקועים שלהם הוא הפך לפרינטים על בד והתמה הכללית שלו עסקה ביערות הגשם. בתמורה, מצווט העניק להם כסף, איתו בני השבט החליטו לבצע שיפורים שונים בחייהם, לבנות בית ספר, למשל. אבל מעבר לכסף, מה שחשוב מעל לכל הוא שמצווט נתן להם שם, קרדיט של ממש. לא עוד "קולקציה בהשראה שבטית", הפעם העיצוב הופך את הקבוצה חסרת הקול לשווה, בעלת מעמד. קבוצה שמגיע לה שיכירו אותה.