המלתחה שלי נחשבת למיוחדת. כאשר אני לא מתאמנת (ואני מתאמנת פעמיים ביום), היא משלבת פריטים ילדותיים במיוחד ובגדים סולידיים "של נשים בוגרות". לפעמים אני משלבת אותם – לדוגמא, שמלה שחורה מחויטת עם נעלי ד"ר מרטינס סגולות עם לבבות. או מעיל מפרווה סינטטית שדומה יותר לשמיכת כרבולית מאשר לפריט לבוש לגיטימי עם שמלה אלגנטית ותיק דמוי חד קרן כסוף. התגובות שאני מקבלת מעורבות ונעות אי שם בין "איזה סגנון מיוחד יש לך!" ועד "אין לך מודעות לממדי גופך ולגילך!". כמו תמיד הרגשתי פתות שלג יחיד ומיוחד, עד שגיליתי נשים אחרות שמתלבשות שונה מאחרות וגם סופגות לא מעט ביקורת מסביבתן הקרובה.

עושה מסיבות החלפת בגדים עם חברות של בתה

אף אחד לא מאמין שרויטל מאיה בת 43. פעמים רבות, כאשר בתה בת ה-23 או בנה בן ה-17 קוראים לה "אמא" לפני אחרים, זה מעורר פליאה. מצד שני, הסובבים אותה גם לא חוסכים את דעתם על הלבוש שלה, רק כי היא מתלבשת בבגדים צמודים וחושפניים.

"לשפוט אותי רק לפי איך שאני מתלבשת, בלי להכיר אותי באמת, זה ממש לא נכון", טוענת מאיה. "כמו שאני הייתי אומרת למישהי שהיא לא אדם טוב רק כי היא מוזנחת. לאף אחד אין זכות כזאת. מזל, שאחרי שמכירים אותי ויושבים איתי לשיחה של כמה דקות, הדעה משתנה".

רויטל מאיה

את מגיעה ככה גם לעבודה?

"ממש לא, לעבודה אני מתלבשת בצורה מאד מוקפדת, אבל בזמני הפנוי, כאשר אני יוצאת עם חברות, לקניון או לבילוי משפחתי, אני מרשה לעצמי ללבוש בגדים שאני באמת אוהבת – מכנסיים קצרים ושמלות צמודות".

מה אומרים הילדים?

"לפני כמה שנים, כשהם היו בגיל ההתבגרות, היה להם ממש קשה עם זה. במיוחד לבן שלי, שהחברים שלו, כדי להציק, היו אומרים לו דברים עלי ועל המראה שלי. אבל דיברנו על זה והסברתי לו שאני לא מתכוונת להשתנות. אני זו אני ואם זה מפריע לו, הוא מוזמן למחוק אותי מהפייסבוק. את אותו דבר בדיוק אמרתי לבתי. היום שניהם מאד גאים שיש להם אמא כזאת וכמובן בתי היא המרוויחה הגדולה כי היא תמיד יכולה להשאיל ממני בגדים".

רויטל מאיה

רויטל מאיה

ואת משאילה ממנה?

"ברור! גם החברות שלה באות להשאיל. אם אני מחפשת בגד כלשהו בארון שלי ולא מוצאת, אני יודעת בוודאות שאמצא אותו בארון שלה או אצל אחת החברות שלה. בסופו של דבר שתינו מרוויחות מזה".

רויטל מאיה ובתה

את נפגעת מההערות על המראה שלך?

"התרגלתי לזה ואני ממש לא נותנת לכל מיני אנשים זרים להשפיע עלי ועל חיי. שימשיכו לדבר. לפעמים אני פשוט מופתעת מהשאלות ששואלים אותי. למשל, 'את מבשלת לילדים שלך?' ברור, אני אמא כמו כל אמא – דואגת, מפנקת, מבשלת, מכבסת, אבל איך זה קשור למה שאני לובשת?"

רויטל מאיה

שיער ורוד ומחשופים נדיבים

"לפני כמה שבועות ישבתי באודישן לעונה הבאה של "האח הגדול" והמלהק שאל: "למה יש לך שיעור ורוד?" ואני לא חיכיתי רגע ושאלתי אותו בחזרה: "למה אתה גיי?". הוא ענה: "כי נולדתי ככה". אז גם אני נולדתי ככה. מאז ומעולם הייתי פרובוקטיבית, בעלת דעות לא פופולריות ומה שנקרא, מזמינה אש על עצמי. אבל מה? לא אהבתי להצטלם".

יוספה ברק, בת 47, אשת יחסי ציבור, בזוגיות 12 שנה ואמא לשניים, נראית הרבה יותר צעירה מכפי גילה, יש לה שיער ורוד בזוקה, היא מעלה סלפי כמעט כל יום בפרופיל הפייסבוק שלה, לפעמים אפילו כמה פעמים ביום, והיא בהחלט מתהדרת במלתחה מאד מיוחדת.

יוספה ברק

"אני יודעת טוב מאד שאני מאד מתעתעת", מעידה ברק על עצמה. "מצד אחד אני נראית כמו ברבי קלולסית, מצד שני - אני אדם נבון, אני מתראיינת לטלוויזיה, אני ורבלית ומדברת לעניין. הבעיה היא שאנשים מאד אוהבים לקטלג וברגע שאני נראית כמו יצור כלאיים של עירית לינור ואביבית בר זוהר, זה מעורר אצל אותם אנשים קושי. כשאישה אינטלקטואלית, אסורה עליה פרובוקציה ומוכתבים לה חוקי לבוש מסוימים, לעומת זו שנותנת לעצמה דרור וחופש".

לפני שנה וקצת ירדתי 17 ק"ג. באותו זמן גם שמתי לב שהבת שלי בת ה-7 לא אוהבת להצטלם כי אני לא מצטלמת. אמרתי לעצמי: "אני לא מוכנה שיהיו לה תסביכים בגללי" ועשיתי סשן צילומים ראשון. התאהבתי במצלמה. מבחינתי זה היה תהליך מאד טיפולי – לאהוב את עצמך ולהתאהב בעצמך מחדש".

יוספה ברק

ואז התחילו התגובות?

"אנשים משום מה חושבים שאני מתלבשת כפי שאני מתלבשת וצובעת את השיער בשביל לעצבן מישהו. אני לא צובעת את השיער למען אף אחד מלבדי. החלום שלי הוא לעבור ברחוב ולזכות בהתעלמות מוחלטת. למרבה הצער, מה שהיה מתאפשר בקלות, למשל בניו-יורק או לונדון, בלתי אפשרי בישראל, השלולית הפוריטנית הזאת. אגב לרוב, מי שמנסה לדכא אותי ולנזוף בי על המראה אלה נשים. ישבתי עם פאנליסטית אחת בתוכנית בוקר והיא הטיחה בי בשידור שאני שפנפנת פלייבוי ומתהדרת בסלפי של שדיי בקלוז אפ. באותו רגע הייתי מאד מאופקת והגבתי לה שהיא חשוכה. רק אחרי השידור הבנתי שמה שבעצם קרה שם באולפן היה הטרדה מינית. מה היה קורה לו גבר היה מתבטא כך?

לפעמים הדברים האלה מגיעים מאד רחוק. משום מה אנשים (גם גברים וגם נשים) חושבים שאם אני מצטלמת ונראית כפי שאני מצטלמת ונראית, מותר להציע לי סקס, למשל. פשוט לפנות באינבוקס ולהציע. אפרופו אינבוקס, הא מפוצץ במכתבי הערצה מנשים אחרות. הן מודות לי על היותי כפי שאני, על כך שאני מרשה לעצמי דברים, לא שמה קצוץ, שאני מחוברת למיניות שלי. נשים רבות רואות בי מודל ואני באותו זמן בוחנת את עצמי מול החברה, בוחנת את הגבולות שלי".

יוספה ברק

את מגיבה לאנשים שמקניטים אותך? האם התגובות המשמיצות קורות רק בחיים האמיתיים או גם בפייסבוק?

"לרוב אלה תגובות ברשת חברתית. אנשים לא מעיזים להגיב לי בפנים, אז הם מתחבאים מאחורי המקלדת. אני מאמינה שנשים שמעירות לי בטוחות שהן לטובתי אבל אני יודעת שהן חצופות ואין להן שום זכות לפלוש למרחב שלי. נשים זרות שלא מכירות אותך, מגיעות אליך לפרופיל וכותבות את דעתן עליך? הן חצופות כי זה בדיוק כמו להיכנס לסלון של אדם זר ולהתחיל להתפרע. אני לא מתלבשת בביקיני בפרהסיה, אני מעלה דברים בפרופיל שלי ומי שרוצה שיעקוב, ומי שלא – שיחסום אותי. פעם עוד הייתי מגיבה לחוצפה, אבל בשלב מסוים הבנתי שאין בזה טעם. מי שאיתי – איתי. מי שנגדי – יישאר נגדי".

ומה אומרים הילדים?

"זו בדיוק השאלה ששואלים אותי כאשר רוצים לפגוע לי בבטן הרכה. ובכן, הילדים שלי הכי שלמים עם הדמות שלי. אני זוכה ליחס מועדף בכל מקום אליו אני הולכת. אמהות בבית הספר מאד אוהבות אותי, הן יודעות שאני לא איום מבחינתן. אני מאד ערכית ומוסרית".

אובססיבית למיקי מאוס

"יש לי עשרות חולצות עם מיקי מאוס", מספרת הקונדיטורית ומעצבת העוגות לילך שיפמן, בת 46, נשואה ואם לשתיים, בנות 17 ו-16. "האובססיה למיקי מאוס הייתה אצלי תמיד, אבל עד לפני שנתיים הייתי מאד שמנה ולכן היה פשוט בלתי אפשרי למצוא בגדים כאלה במידות ענקיות. לפני 4 שנים הייתי באורלנדו, דיסנילנד והבאתי לעצמי משם בובת מיקי מאוס גדולה ושתי חולצות עם מיקי מאוס (במידה XXXL של גברים!)".

"אגב החיבה שלי היא רק לציורי מיקי מאוס. תמיד הייתי מתעצבנת שכל הבגדים של נשים במידות גדולות בישראל נמכרים עם אפליקציות גדולות צבעוניות. זה היה ממש לא במקום. בגלל העבודה שלי אני מגיעה לא מעט לאזור חנויות העודפים בהרצלייה ובכל פעם הייתי נכנסת, עושה סיבוב עם העיניים ובוחרת משם לפני שהמוכרת תגיע ותעיר לי שאין לה בגדים במידות שלי. אחת הסיבות העיקריות שלי להרזיה הייתה התסכול שאני פשוט לא מוצאת בגדים יפים לעצמי. כבר לא היה לי כיף לעשות שופינג. לפני שנה קצת עשיתי ניתוח מיני-מעקף והשלתי בדיוק חצי מהמשקל שלי – מ-116 ק"ג ל-58 ק"ג, ככה אני שוקלת היום".

ואחרי שרזית? הסתערת על שופינג חסר מעצורים?

"גם אחרי שרזיתי לקח לי זמן לאזור אומץ ולהיכנס לחנות "רגילה". התביישתי. עד שיום אחד נכנסתי לחנות של רשת ידוע ומפורסמת, בחרתי לי כמה פריטים למדוד (הסתבר שבחרתי מידות גדולות מדי!) ובסופו של דבר יצאתי משם עם ג'ינס במידה 42. הייתי כל כך מאושרת ששלחתי את התמונה שלי לכל החברות, כדי שיראו שאני סוף סוף קונה בחנות רגילה! ואז התחלתי לקנות לעצמי פריטי מיקי מאוס בכמויות. הפסקתי להתבייש".

לילך שיפמן

מה הפריט האחרון שקנית?

"סווטשרט עם אוזניים של מיקי, כמובן. לפני שבוע חזרתי מפילדלפיה, שם ביקרתי בחנות של דיסני וקניתי את הסווטשרט הזה וחולצה עם נצנצים ואפליקציה של מלחמת הכוכבים. חוץ מזה, הבאתי משם גם ג'ינס שחור מעוטר בפרחים קטנטנים ואין קסום יותר ממנו!"

איך הבנות שלך מגיבות על החיבה שלך לדיסני?

"הן צוחקות וזורמות. חוץ מזה, הן גם משאילות ממני לא מעט פריטים, במיוחד הבת הצעירה, שהיא לגמרי באותו ראש איתי. חוץ מזה, הכי כיף שסוף סוף אני והבנות שלי יכולות לחלוק במלתחה!"

אמא בסגנון "קאוואי"

אף אחד לא נשאר אדיש כשהוא רואה את ניבה קרן אור גולדצוויג, עיתונאית לשעבר, מייסדת "בתוך הקופסה – בנטו יפני ישראלי", בת 48, נשואה ואמא לשלושה ואת סגנון הלבוש שלה. נעליים צבעוניות, שיער בגווני פסטל, קשת עם אוזניים, סיכות בצורת עוגייה, סיכות גם על הבגדים, גרביונים צבעוניים וחצאית נפוחה. "האראג'וקו" – כך נקרא הסגנון שמקורו ביפן, בשכונה בעלת אותו שם בטוקיו, שם ישנן המון חנויות בהן אפשר להצטייד בכל מה שיהפוך את הלוק שלכם ל-"קאוואי" ("חמוד" ביפנית) אמיתי.

היית ביפן?

"לא. ההתלהבות שלי מארץ השמש העולה החלה מהבת הגדולה שלי. היא ואחיה הגדול מאד אהבו דברים הקשורים ליפן – מנגה, אנימה, אבל גם אהבו לאכול הרבה ג'אנק. לפני 6-7 שנים שאלתי אותם, איך אני יכולה לגרום להם לאכול יותר אוכל בריא והם ביקשו שאכין להם קופסאות בנטו". בנטו, למי שלא מכיר, זו ארוחה יפנית שלוקחים לעבודה או ללימודים, אבל זה הרבה מעבר מקציצות עם פתיתים מאתמול או כריך גבינה צהובה ומלפפון. מדובר ביצירות אומנות של ממש – גילופי ירקות, כדורי אורז, עוגיות, פולי אדממה ומה לא.

ניבה קרן אור גולדצוויג

"התחלתי ללמוד על בנטו, לקרוא המון ובסוף גם להכין לבד. לאט לאט הנושא של יפן חלחל לחיי. ביום יום עדיין הייתי מתלבשת מאד סולידי, רק פעמיים-שלוש בשנה הייתי מגיעה לכנסים של חובבי תרבות יפן ומחליפה בגדים שם במקום ל-"האראג'וקו" ובסוף היום חוזרת הביתה שוב סולידית".

אז מתי בעצם החל המהפך?

"לפני כשנה וחצי הסתפרתי בצורה של קארה. זה היה הצעד הראשון, ההעזה הראשונה להיות מי שאני היום. אחרי חודש עשיתי הבהרה בשיער והפכתי לבלונדינית. התחלתי לצבוע את שיערי בצבעים שונים וללבוש את בגדי האראג'וקו ביום יום. בחנויות יד שנייה חיפשתי חצאיות עד הברך, וסטים חמודים, ביקשתי מחברות שלי פריטים שהן כבר לא צריכות, הזמנתי באיביי סיכות ואביזרים מיוחדים, צבעתי נעלי פלטפורמה שחורות וחומות בצבעים עזים. מאד מבאס שאין מבחר של בגדים כאלה בישראל, אבל אני בהחלט מצליחה למצוא פתרון. למשל חצאית פשוטה שקניתי כאן מקבלת פרשנות חדשה אם אוסיף אליה גרביונים צבעוניים ואקשט אותה בסיכות הלו קיטי".

ניבה קרן אור גולדצוויג

"נכון להיום זהו סגנון הלבוש שלי. הכל התחיל מבנטו והיום, אני חייבת לציין שלעתים קרובות מאד הבגדים שאני לובשת ביום מסוים תואמים את קופסת הבנטו שהכנתי באותו בוקר. שתי הבנות שלי, בת 17 ובת 10 גם מאד אוהבות סגנון האראג'וקו. יש לנו בבית ארגז מלא בסיכות ואביזרים שונים וכל פעם כשמישהי רוצה היא פשוט לוקחת משם ומתקשטת. בעלי גם מאד אוהב את סגנון הלבוש שלי, אבל לו עצמו זה פחות מתאים".

בנטו

מה אומרים אחרים?

"כמובן שיש לא מעט תגובות בסגנון "למה את מתלבשת בסגנון ילדותי?", אני מניחה שהן באות קצת מהמקום של קנאה מסוימת. יש אנשים שמתפלאים מהאומץ שלי ואני אף פעם לא מבינה – איך האומץ קשור לכאן. זו אני וככה אני מתלבשת. אין כאן שום מעשה אמיץ. אני מאד נהנית לראות אנשים מחייכים למראה שלי ואני מרגישה זכות גדולה על כך שהעליתי חיוך על פניהם ושיפרתי להם את מצב הרוח באותו רגע".