עולם האופנה הישראלי בבעיה. התעשייה המקומית שתפסה תחת במשך שנים על הלקוחות שלה מוצאת עצמה בברוך, פשוט כי הלקוחות התקדמו והתעשייה עדיין תקועה בתפיסה אחרת.

כולם מדברים על הוניגמן ויפו תל אביב. על המיסוי, על שכ"ד, על האונליין ושלל הסיבות הנוספות שהובילו לתוצאה העגומה הזו. אבל אף אחד לא מדבר על הניתוק מהעם, ההתנשאות על הלקוחות, הקטנת המידות, סירוב למכור עד מידה 50 כמו אחיותיהן בעולם. אף אחד לא מדבר על למה הלקוחות ברחו.

עוד באון לייף:

 

עד לפני כ-8 שנים הייתי נכנסת כמעט בכל ייעוץ סטיילינג אישי עם הלקוחות שלי להוניגמן. היה להם מגוון קלאסי וטווח מידות נדיב שאיפשר לנשים למצוא בגדים ואופנה. משהו קרה שם מאז, כי המידות קטנו, כמו הטרנד שאחז בלא מעט רשתות אז. ונכון, יבואו ויגידו "אבל להוניגמן דווקא היה עד 46". אבל ה-46 של היום הוא לא ה-46 של פעם, ועם כל הכבוד לרשתות שכן מועילות בטובן להחזיק מידות מעל מידה 42, אם לא תשימו את זה בפרונט – נדיר רגלינו מכם. בנות משפחת פרוסט שנבחרו לקמפיינים של הרשת הן בהחלט נשים יפות, אבל הן לא מדברות אליי. לא נכנסתי להוניגמן כי הם פשוט לא פונים אליי, ואיך פונים לנשים כמוני? בקמפיינים ופרזנטוריות.

אז עכשיו עולם האופנה מנסה להפיל את האשמה על כולם: על השכירות בקניונים (סליחה? מי אמר לכם לפתוח 900 חנויות ב-900 הקניונים בכל פינת רחוב?); על הפטור ממע"מ שהעניקה המדינה (תרגעו טוב?); על האונליין (שעם כל הכבוד יש עוד מיליוני לקוחות שעדיין מעדיפות לקנות בחנויות), ועל מי לא? בעיקר לא על עצמם. על ההתנתקות של הרשתות האלו מהעם, על הקטנת המידות, על העיצובים המשעממים ששכחו להתפתח עם העולם, על חוסר היצירתיות והמעוף, על חוסר היכולת לשמר נאמנות לקוחות.

כסטייליסטית, אני לא מכניסה את הלקוחות שלי לחנויות שלא מציגות מגוון של נשים בקמפיינים שלהן. כעיתונאית, אני לא נותנת לחברות כאלה במה נרחבת. כמפיקה ויזמית של שבוע האופנה למידות גדולות, יצרתי עולם שלם שפגע ברשתות האלה. וגם כסטייליסטית שמוציאה טיולי שופינג לרחבי העולם ומאפשרת ללקוחות ליהנות ממגוון עצום ומחירים נוחים.

ולא, אין על מצפוני דבר. כי אותן חברות לא ידעו להקשיב לנו הלקוחות, לצרכים ולרצונות שלנו, כשאנחנו יכולות לרכוש באתרי אינטרנט או לטוס לחו"ל כדי לרכוש אופנה. הן לא הקדישו מספיק מאמצים כדי לאפשר לנו לרכוש אופנה שמכבדת אותנו כנשים. לא די בהנחת 10% על קולקציה חדשה.

כן, יש ניתוק בין הרשתות לעם. אני לא מבקשת שימכרו ב-50 ש"ח. אני כן מבקשת אופנה, אני כן מבקשת מקוריות, אני כן מבקשת פנייה מכובדת לקהל יעד שבוחרים להתעלם ממנו. מדהים שבאירופה ובארה"ב כבר מזמן הפנימו והפסיקו להתבייש, ורק פה זה עוד אישיו.

הוניגמן. צילום: יח"צ

מפנים אצבעות מאשימות לכל עבר, חוץ מכלפי עצמם. צילום: יח"צ

 

ב-2015 אתי רוטר, מנכ"לית רשת קסטרו, הצליחה להכעיס המונים כשפגשה את בעלת עמוד הפייסבוק "מלכוד 42" וחזרה על אמירות בסגנון "מידה 46 זה לא הטעם של קסטרו", "מכנסונים זה לא יפה מעל מידה 42", "אני לא יכולה לענות על הצרכים של כולם" ועוד. המוני נשים הכריזו שלא ישובו לקנות ברשת, ולא רק נשים במידות 42+. "מגיע לציבור לדעת מה המשווקים חושבים עליו וגם אם אהיה בטווח המידות של קסטרו - כף רגלי לא תדרוך שם לעולם", כתבה אז אחת הגולשות.

במקביל לפרשה הזו הוזמנתי לתצוגה של הרשת כרגיל, כעיתונאית שמסקרת את כל המותגים כבר למעלה מ-17 שנים. מהר מאוד התחוור לי שהייתי "השמנה היחידה" שלא בוטלה הזמנתה. אני לא יודעת אם זה כי סירבתי לקחת חלק בלינץ' פרסונאלי נגד אדם (אין לי בעיה לקרוע את החברה, אבל לא אדם פרטי), או כי פשוט היה חשש שאם תבוטל הזמנתי, לראשונה מזה שנים אפתח את הפה שלי.

בכל מקרה, מצאתי את עצמי שם בשיח עם הילה ורני רהב. רני אמר, "זכותו של מותג ליצור מה שהוא רוצה. גם מעצבי העל הגדולים בעולם לא יוצרים מידות גדולות". עצרתי אותו ותיקנתי: מותר לכל עסק לבחור מה שהוא רוצה, אבל, למרבית מותגי העל בעולם יש מידות הרבה מעל 42-44. כהוכחה, רק עתה חזרתי משבוע האופנה בניו יורק עם מזוודה עמוסה בבגדי מעצבים במידתי: מקרל לגרפלד דרך ארמאני ועד קלווין קליין, טומי הילפיגר וכו'.

גם מעצבי העל והמותגים הגדולים ביותר יודעים שעם כל הכבוד לסגידה לרזון, הקהל והעולם משמינים, והנתח של הלקוחות במידה 34 הרבה יותר קטן מנתח הלקוחות במידה 46 למשל. את זה מסרבים להפנים בארץ. ומי שכבר מפנים, מסתיר – לא משווק את זה, לא אומר בקול. ומי שמסתיר, שגם הוא יפסיד.

קסטרו. צילום: יח"צ

לאט לאט גם הם לומדים מטעויות העבר. קסטרו, צילום: יח"צ

 

בי ובכסף שלי לא מתביישים. אם מישהו חושב שהכסף שלי לא ראוי רק כי אני שמנה – ההפסד כולו שלו.

אז נכון, חוסר המענה ללקוחות במידות גדולות הוא רק אספקט אחד, שהוא חלק מהמון דברים שהובילו את עולם האופנה המקומי למצוקה בה הוא שרוי, אבל הגיע הזמן שנשים זרקור גם על זה. הגיע הזמן שיהיה ברור לכל – ניתוק מהלקוחות עולה ביוקר!

ליבי נחמץ בעקבות הבשורות, אבל עם כל הכבוד להוניגמן ושאר הרשתות, כשהסטטיסטיקה גורסת שלמעלה מ-60% מהנשים במדינת ישראל מעל גיל 20 הן מעל מידה 42, כדאי שתתחילו להתייחס אליהן. כי אתם יודעים, בסופו של יום ההעדפות האישיות שלכם לא רלוונטיות, ומי שיוצא הכי נפסד –זה אתם.