את הספר הראשון שלי כתבתי בשפה האנגלית, בלוס-אנג'לס.

הוא נקרא A Taste of Tradition  דהיינו "טעמה של מסורת"  והוא עוסק במאכלי החגים היהודיים.הקדשתי את הספר לאמי, אשר לימדה אותי "איך", ולאבי אשר לימד אותי "למה".

 

הספר היה כעין מחווה לשניהם, אשר כל אחד מהם, בדרכו, קירב אותי לנושאים שכתבתי עליהם בספר. מאמי למדתי את עצם ההכנה של מאכלים טובים וטעימים שהיא הכינה במטבח הבית שלנו שהיה במרכז תל-אביב. אבי, שהיה איש ספר, קירב אותי לשפה העברית ולתרבות היהודית. בכל אחד מהספרים שכתבתי, ושאני כותבת עכשיו, עמדו ועומדים לנגד עיניי המשתמשים המבשלים מהספרים שלי במטבח הביתי שלהם. אני משתדלת לעמוד לידם ולהסביר להם מה לעשות כדי שהאוכל יצליח ואיך להימנע או להיחלץ מהמהמורות שבדרך.

 

במקרה שלי, ה"מטבח" הוא עיסוק טוטאלי המשלב מחקר, בישול וכתיבה על אוכל.

התחלתי לפרסם מאמרים בנושאי אוכל כבר בשנת 1967.מאז, פרסמתי אלפי מאמרים במגזינים, בעיתונות יומית, ברדיו, באתר פעיל באינטרנט ולאחרונה עשיתי כמה תוכניות טלוויזיה. במשך השנים כתבתי 13 ספרי בישול, מהם שניים באנגלית, וכולם רבי מכר.

 

אם קיבלתי עצה, או דרבון, זה היה דווקא בנושא הכתיבה, ואני רוצה להזכיר את טומי לפיד ז"ל, שהקים את מגזין "את" בשנת 1967 ולאחר זמן קצר הפקיד בידיי את כל מדור האוכל. גם כשנסעתי לחו"ל , מלווה את רפי בעלי בתפקיד דיפלומטי בלוס-אנג'לס,  טומי לפיד ביקש שאמשיך לכתוב מחו"ל ועודד אותי לדווח על האוכל הבינלאומי. ולכן, עוד בתחילת שנות השבעים פרסמתי בארץ כתבות גדולות וצבעוניות על אוכל מקסיקני ותאילנדי, הודי וסיני, איטלקי וצרפתי.

 

אגב, האוכל הבינלאומי הוא התשתית לספר שלי "מהמטבח באהבה", הספר שנחשב לרב המכר האולטימטיבי בישראל, מכר מאות אלפי עותקים, יצא ב70 מהדורות, והוא עדיין מודפס ונמכר. "מהמטבח באהבה" גם הוגדר כספר שעשה מהפך בתרבות הקולינרית בארץ. כך שמבחינתי, המטבח היה כן-שילוח לקריירה רבת שנים, שכללה גם הקמת הוצאה לאור, יחד עם בעלי רפי סירקיס, בשנת 1983.

במשך ארבעים השנים שאני עובדת אני מרגישה שאני עושה את מלאכתי ואת מה שאני אוהבת לעשות.

בדיעבד, ובעקבות העבודות האקדמיות על אודות הספר "מהמטבח באהבה", אני חושבת שכנראה באמת הייתה כאן פריצת דרך.

זהו ספר יחיד שעשה מהפך בתרבות הקולינרית בארץ. נעשו לא מעט עבודות מחקר ודוקטורט המנתחות את תרומתו של הספר לתרבות הישראלית ואיכות החיים כאן.

 

אני חושבת שהבסיס להצלחה שלי הוא המכלול של העבודה שלי.

שילוב של עיתונות, רדיו, ספרים, הוצאה לאור, טלוויזיה ואינטרנט. קשה לדבר על מתכון אחד. הספרים שאני מוציאה היום זוכים לתגובות מצוינות. הספר האחרון שהוצאתי "מאסיה באהבה ? טעמים אסיאתיים במטבח הישראלי" היה רב מכר.

 

בימים אלה אני מסיימת ספר בישול חדש שייקרא "משווייץ באהבה ? אוכל אירופי טוב". זהו ספר בישול שנכתב לאחר מסעות גסטרונומיים בשווייץ. הוא מציג את המטבח שם, המבוסס על מיטב המאכלים האירופיים. השוויצרים מושפעים ממטבחי צרפת, גרמניה ואיטליה, ועושים את כולם יותר טוב.

בנוסף, חזרתי זה עתה מקוריאה, שם ביקרנו,  רפי בעלי ואני, כאורחי ממשלת קוריאה על מנת להכיר את אוצרות המטבח הקוריאני.

 

אני שמחה על כל מוצר מזון חדש שמגיע ארצה, כמו למשל עלי בייבי.

בדרך כלל יש סיכוי גבוה שכבר ראיתי אותו: או בתערוכות מזון בינלאומיות שאני מבקרת בהן או  במסעדות טובות ברחבי העולם. וכן, אני מכלילה מוצרים אלה בבישול שלי, ובכתיבה שלי.

 

אני חושבת שספרי בישול ותוכניות בישול בטלוויזיה מהווים דרך מצוינת ללמוד פן חשוב מאוד מהחיים של כולנו.

דרך אמצעי תקשורת אלו אנו נחשפים גם לתרבות של אנשים אחרים, עדות אחרות ועמים אחרים. הספרייה שלי מונה אלפי ספרי בישול מארצות רבות ובשפות שונות. בכל נסיעה לחו"ל אני רוכשת ספרי בישול מקומיים ובארץ אני אוהבת לעיין בהם.

 

רק עכשיו חזרתי מקוריאה עם לא פחות מ-10 ספרים על בישול קוריאני. דרך הספרים האלה אפשר ללמוד על המבנה החברתי של הקוריאנים:  יש להם אוכל של בית המלכות, שהם משמרים באדיקות רבה, למרות שקוריאה היא עכשיו דמוקרטיה והמלך האחרון סולק מכיסאו על ידי היפנים לפני כמעט 100 שנה. ויש להם אוכל עממי, ואוכל מודרני, ואוכל בריאותי, וגם פזילה לאוכל מערבי.

 

אין ספק שיש קשר בין מה שעולה על השולחן ומה שקורה בחברה כולה. לכן, לדעתי, ככל שיהיו יותר ספרי בישול ותוכניות בישול? זה יותר טוב וזה יתרום להרחבת אופקים ופתיחות אל הזולת.

 

הפופולאריות של תוכניות  כמו "מאסטר שף" ו"קרב סכינים", כמו תוכניות בישול וספרי בישול, הן עוד הוכחה לעניין הבסיסי שיש לכולנו באוכל ובהכנת אוכל.

כולנו סקרנים לראות איך מכינים אוכל "שלנו" וגם אוכל של "אחרים". ראיתי את השופטים במאסטר שף. השופטים עומדים וטועמים בשר וגבינה, ולא נראה לי שמתאים לי לטעום קבל עם ועדה דברים לא כשרים. בגדול, אני אדם פרטי ולא מתפקידי להעיר הערות על תוכניות ודברים אחרים.

 

לכאורה, העולם השתנה מאוד, בעיקר מהכיוון הטכנולוגי: מחשבים, אינטרנט, סלולאר, טלוויזיה בצבעים. 

אני חושבת שבכל הקשור לבני אדם, לצרכים שלהם, לרצונות שלהם וליכולות שלהם, השינויים אינם מרחיקי לכת.

לדעתי, מול המבשל הביתי עומדים אותם אתגרים כמו אז: האם העוגה תעלה ולא תיפול, האם הקצפת תהייה קלה ואוורירית ולא תיהפך לחמאה, והאם הקראמל ייצא זהוב ומבריק ולא יישרף וישחיר. לדעתי הבישול הוא עדיין "לואו-טק" השמרים עדיין מתנהגים אותו דבר, למרות כל חידושי הטכנולוגיה, וכדי להכין חלות או פוקאצ'ות צריך לדעת לעבוד עם שמרים. ואם את אימא עובדת, אפילו בהיי-טק, עדיין הילדים שלך חוזרים מבית הספר בצהרי היום ורוצים ארוחה חמה.

 

לכן, לדעתי, הספר  הראשון שלי בשפה העברית, "מהמטבח באהבה", עדיין רלוונטי לבשלנים ולמארחים הביתיים, כי הוא מגיש מידע ופתרונות שעדיין נחוצים לכולנו, למרות החידושים הרבים.

 

לא כל אחד חייב לעשות הכל, ולא כל אחד חייב לבשל. מלאכת הבישול נחשבה, ועדיין נחשבת, למטלה נשית, לא תמיד נעימה ולפעמים משעממת ואפילו דוחה.

יש המון אמוציות הקשורות באוכל. בישול הוא סוג של נתינה ולא תמיד המבשל רוצה לתת או להעניק מזמנו או מכישרונו למי שעבורו הוא אמור לבשל. מצד שני, אם רוצים להכין אוכל ? עבור עצמנו, משפחתנו, החברים, בן/בת זוג ? אפשר לעשות זאת לפעמים בלי לבשל ממש. די ללכת ולקנות פירות נאים, עוגה טובה, מגש גבינות, בקבוק יין איכותי ,לערוך שולחן ואותם אלה שאנו רוצים לפנק יהיו מאושרים.

 

ואם בכל זאת מישהו רוצה לבשל ממש, כלומר, לקנות מוצרי יסוד, לקלף אותם, לנקות, לחתוך, לבשל, לתבל, לטעום ולהכין מנה כלשהי ? זה תלוי בהחלטה שלו מה לבשל. ואז נכנסים השיקולים האם המאכל הזה מתאים לכישוריו, האם יש לו כלים מתאימים והאם הוא יכול להשיג מוצרים מאיכות טובה. ותמיד תישאל השאלה האם יקלע לטעמם של אלה שהוא מבשל עבורם.

 

אם הם יהיו מרוצים, יודו לו  וישבחו אותו ? אז הוא יהיה בעננים. אם התגובה תהיה פושרת ? הבשלן שלנו יחפש דרכים אחרות כשירצה להרשים מישהו או מישהי.

 

אם המטבח הוא לא הקטע של מישהו ? זה בסדר. שיעשה את מה שבאמת מעניין אותו.

יש בישראל מספיק מסעדות ו"טייק-אווי" ומשלוחים הביתה. יש אוכל מוכן בסופרמרקטים ובמעדניות. אפשר להיעזר בהם ואין סכנה שהוא ומשפחתו יישארו רעבים.

 

יש להבדיל בין "שפים" העובדים לפרנסתם ובין נשים המבשלות בבית כחלק מתפקידן המסורתי ומבלי לקבל שכר עבור עבודתן זו.

אין ספק שיש יותר נשים מבשלות מאשר גברים. באשר לעבודה כ"שף" , אם לא מדובר ב"שף-כוכב" ,זו עבודה די קשה, רבת שעות ואולי אפילו לא כל כך משתלמת מבחינה כלכלית. ייתכן ואין די פיתוי, כלכלי או תדמיתי, על מנת שנשים תרצינה לעסוק במקצוע זה.

 

עד כמה כשרות היא באמת רועץ במטבח? השאלה היא: מי המומחה שקבע קביעה זו? יש אוכל כשר טעים ביותר, אצל כל עדות ישראל. ויש גם "גיורים" מוצלחים של מאכלים בינלאומיים.

צריך לזכור שיש מטבחים רבים ומפוארים, בעיקר באסיה, שאינם עושים שימוש בחמאה ושמנת, חלב או גבינה, למרות שהם כן חשובים במטבח הצרפתי.

המטבח המודרני, הדוגל ביצירתיות ובשינויים במתכונים קלאסיים, אשר שפים דווקא מתפארים בהם, הוא דוגמה לאפשרות להתאמות הנעשות כדי לצרף מתכונים חדשים למטבח הכשר. זה אתגר, אבל לא בלתי אפשרי. יש בישראל הרבה שפים צעירים שיוצרים מנות גורמה מצוינות וכשרות.

 

מה שטוב באוכל, שהוא לא עשוי מקשה אחת. אם אוכלים שלוש פעמים ביום אפשר לגוון.

לצאת לצהריים לאכול סושי בפגישת עסקים ולהרשים את המשתתפים בידע על ההבדלים בין "קליפורניה רול" ל"ניגירי". ואז לחזור הביתה ולהתרפק על אוכל ביתי. כי אוכל הוא גם סוג של ניחומים. יש תקופות ומצבים בהם רוצים לאכול את האוכל הפשוט והמוכר, מהבית. אוכל שמזכיר לנו את ידה האוהבת של אמא.

 

אפשר לומר שאני מרוצה.

 מברכת על היש, ולא מתעמתת יותר מדי עם העבר.

 

 

 

רות סירקיס מנחה את התוכנית "מבשלת מהספרים" בערוץ האוכל