נשים יקרות, צר לי לבשר לכן – מסוכן היום לנשים להתגרש בישראל. שופטי ישראל, העובדות הסוציאליות ועורכי הדין, בגדו בכן. הם נכנעו לדיבורי השוויון הריקים ממשמעות אמתית של ארגוני הגברים, והם מפחדים מההשמצות שארגוני הגברים משמיצים כל מי שלא פועל כרצונם. למרות שהחוק לא השתנה, הגורמים המקצועיים מתנהגים כאילו שבוטלה חזקת הגיל הרך וכאילו ששונה חוק המזונות. הם מתנהגים כאילו שיש שוויון מגדרי בחברה הישראלית ובוחרים להתעלם מהנתונים שמראים שאין שינוי בחלוקת התפקידים בין אמהות לאבות – ושרובכן ממשיכות לשאת בעול גידול הילדים, במחיר עצמאות כלכלית.

 

 

אין היום משא ומתן בגירושים שלא מתחיל בדרישת האב למשמורת משותפת ולאפס מזונות. האבות יודעים שהם ימצאו אוזן קשבת אצל השופטת, אצל פקידת הסעד. הם יודעים שהם יכולים להרשות לעצמם עורך דין יותר יקר מזה שייצג את האשה, כי יש להם יותר כסף, כי הם לא טיפלו בילדים על חשבון העבודה בשכר. הם יודעים שהם יכולים להקים משפחה חדשה, ואילו בת הזוג שלהם כלואה בנישואים דתיים שמחזקים את הגבר. הם יודעים שיש סחטנות גט נגד נשים בישראל, ומתכוונים לנצל זאת אם האשה לא תוותר על חלקה ברכוש או על מזונות הילדים.

 

אמהות שיודעות שהאב מכה את הילדים או פוגע בהם מינית מפחדות לספר על כך בהליך הגירושין. האב מיד יטען שהאם יוצרת ניכור הורי, ויש שופטים שימהרו להעניש דווקא את האם. אשה שפונה למקלט לנשים מוכות או שמגישה תלונה במשטרה על אלימות מצד בן זוגה מיד נחשדת כמי שמתלוננת תלונת שווא.

 

בחודשים האחרונים שמעתי עוד ועוד סיפורים על ההשלכות של המדיניות החדשה בשדה הגירושין. פנתה אלי אם לתינוקת בת כמה חודשים. העובדת הסוציאלית אישרה לינה בבית האב, למרות שהוא גר עם שותפים וצורך חשיש. שמעתי על אב, שלמרות שעבר מתל אביב להוד השרון, כדי לחיות עם זוגתו החדשה, מתעקש על משמורת משותפת. השופטת אישרה את הדרישה, למרות שלא ברור איך הילדים יגיעו בזמן לבית הספר. אם אחרת מספרת שלמרות שהפחיתו לאב מזונות בגלל שהילדים אמורים לשון אצלו שני לילות בשבוע, הוא לא עומד בהסדרי הראיה ולא משתתף בהוצאות המשמעותיות כמו רכישת הציוד לשנת הלימודים החדשה. ואם אחרת שעברה למקלט לנשים מוכות נאלצה להיפרד מילדיה כי בית הדין הרבני הורה על העברתם לאב המכה. הכל בשם "עקרון השוויון" – מסך העשן שמעוור אותנו מלראות מה שומר על טובתם של הילדים. השופטים והעובדות הסוציאליות לא רק מפקירים אמהות – הם מפקירים ילדים לטיפול לא מיטיב, לטלטלות מיותרות, לחשיפה לקונפליקטים הוריים, ולמצוקה כלכלית. כל החברה הישראלית תשלם את המחיר על אלפי הילדים שהוריהם מתגרשים מדי שנה, ושהמערכת הפסיקה לראות.

 

מסוכן לנשים להתגרש בישראל. הן צריכות לבחור בין שתי רעות חולות: הסדר שיפגע בילדים ובהן או מאבק משפטי שיפגע בילדים ובהן. אכן, יש היום נשים שנשארות בקשר מאמלל כי הן מפחדות שיקבעו הסדרי משמורת שיפגעו בילדים, ושלא יקבעו סכומי מזונות שיספיקו לצורכי הילדים. השופטים והעובדות הסוציאליות שמתעלמים מהחוק דנים את הנשים האלה לכלא משפחתי.

 

חייבים לעצור את טרפת הגירושין! עובדות סוציאליות ושופטים חייבים להכיר בחשיבות ההמשכיות והיציבות בחיי ילדים. מה שההורים הסכימו עליו כאשר הם חיו ביחד, הוא כנראה ההסדר הטוב ביותר. לנסות להנדס את המשפחה להסדרים שוויוניים במציאות לא שוויונית זה מתכון לאסון.