פרשת "מועדון אלנבי 40"  היא אחת מהפרשות הקשות של ניצול מיני שהתרחשו בארץ בשנים האחרונות ובמיוחד משום שהיא נעשתה בציבור, לעיני קהל משולהב ומעודד, במשך שעות ארוכות וכל זאת בתוך עסק המחזיק ברישיון ע"פ חוק.

 

עוד באון לייף:

אלנבי 40: מי אתם, גברים שמריעים לאונס?

משתלם להיות עבריין מין בישראל

ניצול יחסי מרות במשטרה: כולם ידעו ושתקו

 

פרשה זו מעלה לדיון ציבורי סוגיות קשות ומטרידות רבות ובראש ובראשונה שתיקת הקהל והעובדה שפרשה זו נתפסה בעיני כל מי שנכח באותו ערב במועדון, כאירוע של בליינות, פרועה אולי ואקסטרימית משהו, אך בהחלט לגיטימית. לאור תפיסה מעוותת זו לא היה אדם אחד שנכח באירוע שסבר שמשהו איום מתרחש תחת עיניו וכי יש להפסיק מיידית את הזוועה.

 

ולא רק שתיקת הקהל מטרידה וכואבת אלא גם העובדה שרבים ראו במה שקרה בידור להמונים, צילמו את האירוע וטרחו להפיצו לכל עבר, מבלי לחשוב ולו לרגע אחד על המשמעות של המעשה שאינו חוקי, מה יקרה לאותה בחורה אשר צילומיה יהיו נגישים לכל דורש ואיזה השלכות הרסניות עלולות להיות לפרסום זה על המשך חייה.

 

כן מטרידה ביותר העובדה כי חלקים גדולים בציבור עדיין מחזיקים בתפיסות מעוותות לגבי מהי הסכמה בקיום יחסי מין ואינם מבחינים בין קיום יחסי מין מרצון לבין ניצול מיני. מקריאת תגובות רבות ברשתות החברתיות עולה שוב ושוב התפיסה כי אם בחורה צעירה עולה מרצונה החופשי על במה ומסכימה שגברים רבים יחדרו אליה, כאילו הייתה גוש אדם –  אז זהו דבר סביר, הגיוני ולגיטימי או כפי שכתב אחד הגולשים בפייסבוק: "זה אונס בראש שלכם? בחורה שכבה עם כמה גברים מרצונה החופשי ואף ביוזמתה. חלאס עם פסטיבל הצדקנות הזה".

 

סוגיה נוספת שבעיני היא קשה ביותר ומעידה על כשל עמוק היא התגובה של משטרת ישראל, או יותר נכון חוסר התגובה. לא ברור כיצד אפשרי הדבר שרק בעקבות חשיפת חדשות 10, כאשר האירוע כבר היה ידוע למשטרה במשך מספר חודשים ורק אחרי דרישות הגולשים כמו גם קריאות של חברות כנסת, נטלה משטרת ישראל סופסוף יוזמה ומפקד מרחב ירקון הוציא צו סגירה למועדון אלנבי 40.

 

איך זה מתקבל על הדעת כי החקירה הפלילית, שנפתחה בעקבות הגעת הסרטון למשטרה, לא הביאה כבר מזמן לסגירת המקום? ובעיקר איך זה מתקבל על הדעת שמה שמשפיע על תפקוד המשטרה הוא קריאות העולות מהציבור הרחב לפעול.

 

אני תוהה האם ייתכן שעד שהמקרה פורסם לא ראו במשטרה שמה שהתרחש הוא אירוע של אלימות מינית בוטה ולא חשבו כי יש להוציא מיידית צו סגירה לבית עסק המאפשר לאלימות כזו לפעול בין כתליו. האם ייתכן ששוטרי משטרת ישראל סברו, כפי שסוברים לא מעט אנשים, שמדובר באירוע לגיטימי, כי היא רצתה, הסכימה, עלתה, פתחה רגליה, לא התלוננה ושתקה. האם המשטרה אינה מבינה ששאלת ההסכמה לחלוטין אינה רלוונטית לעניין זה והאם היא אינה מכירה את פסיקת השופט חשין ז"ל לגבי מהי הסכמה.

 

האם משטרת ישראל סברה כי בגלל שהבחורה לא רצתה להגיש תלונה אזי הם יכולים לסמן לעצמם וי על טיפול בפרשה, ולומר עשינו את שלנו ולהמשיך לאפשר לאותו מועדון לפעול כאילו לא קרה מאום. השוטרים הרי יודעים היטב מהי משמעותה של הגשת תלונה ומה כרוך בכך. הרי אם אותה נערה הייתה מתלוננת והמשטרה הייתה ממליצה לפתוח בהליך פלילי היא הייתה מסתכנת בחשיפה לשאלות כגון האם היית רטובה, באיזה פוזה בדיוק זה קרה, האם הסכמת לפתוח את הרגליים, האם הסכמה שיחדרו אלייך, ואם עלית לבמה והסכמת להתערטל אז למה את בכלל מתלוננת.

 

המפכ"ל המיועד רוני אלשייך מקבל לידיו משטרה ללא עמוד שדרה בתחום המאבק באלימות וניצול של נשים. הוא אינו יכול להסכין לעובדה שרק בעקבות הצונאמי התקשורתי וזעקות הגולשים יצאה הוראה לסגור את מועדון אלנבי 40. זו תגובה איטית מדי, מאוחרת, מעידה על אי לקיחת יוזמה וחוסר הבנה עמוקה לגבי חומרת האירוע. תגובה זו מעידה על כשל בתהליך קבלת ההחלטות.

 

כחלק מלקחי הפרשה ולאור מצב האלימות כלפי נשים בארץ על המפכ"ל לקבוע כי המאבק באלימות כלפי נשים יהיה אחד מהיעדים האסטרטגים של המשטרה לשנים הקרובות ולהטמיע בקרב שוטריו אפס סובלנות כלפי כל גילוי של ניצול מיני ושל אלימות. שוטרי משטרת ישראל צריכים לעבור הכשרות ולהבין מהם המנגנונים הפסיכולוגיים שעלולים לגרום לכך שאשה "תסכים" שינצלו אותה מינית, מדוע נשים רבות חוששות להתלונן במשטרה וכיצד חוקרי המשטרה יוכלו להפוך לנגישים ורגישים יותר כדי שסופו של יום יגדלו מספר התלונות, יותר עבריינים יועמדו לדין וכי מערכת אכיפת החוק תממש את ייעודה למנוע אלימות וניצול מיני בחברה.