בשנה שעברה הוסיפה פייסבוק 58 אופציות מגדריות למה שהוגבל עד כה לגבר/אישה/אחר (כולל כמובן טרנסים המזדהים כגבר/אישה/אחר). במקביל, הוסיף אתר ההיכרויות המוביל OKCupid כ-13 קטגוריות מגדר ו-22 נטיות מיניות חדשות מלבד הטרוסקסואליות, הומוסקסואליות ודו-מיניות.

 

עוד באון לייף:

 

בנוסף, יזם האתר פרויקט השואף לאגד מושגים וזהויות מיניות חדשות שצצו בפינות האפלות של הרשת במהלך העשור האחרון, והתגבשו לכדי קהילות מזעריות אך קולניות. כיום יכול אדם המחפש קשר אינטימי להפוך את עצמו לנגיש יותר לבריות על ידי הגדרות כמו ספ?יוסקסואל, ד?מיסקסואל, גר?ייסקסואל, פ??אן-סקסואל, פ??אן-רומנטי, א-רומנטי, דמי-רומנטי, א-בינארי, לית?רומנטי, א-ג'נדר, בי-ג'נדר נו?ל-ג'נדר, א?נדרופילי, גניפילי, הומופ?ל?קסיבל, הטרופ?ל?קסיבל, סיסג'נדר, ועוד ועוד. ב?ו?ץ' ופ?ם וטופ ובו?טו?ם, ההגדרות "הישנות" וייתכן כי היחידות שבאמת רלוונטיות לקהילה הלהט"בית, נשארו בחוץ. "אחרי שהוספנו קטגוריות מגדר ונטיות מיניות חדשות, הבנו שמדובר בשיח שלם", הסבירה ראש מחלקת השיווק של האתר את האתוס העומד מאחורי יוזמתו הרומנטית-סמנטית. "כיוון שהגדרות מילוניות לא תמיד מצליחות להעביר את הסיפור האישי, פנינו לאנשים אמתיים כדי להוסיף קצת צבע לשפה המתפתחת הזו".

 

תחת הכותר הפסודו-אקדמי GSRM "מיעוטים מגדריים, מיניים ורומנטיים" נולדות כל יום זהויות חדשות, חופפות, זהויות ישנות במעטפת חדשה, וקטגוריות מיניות ומגדריות שיורדות לכאלו רזולוציות, שנראה שכל סוג של אינטראקציה בינאישית הפכה לנטייה מינית שיש להילחם בעד הכרתה הממסדית ונגד דיכויה המדומיין. תוך "ניכוס תרבותי" של מונחים ביוונית עתיקה שיכולים להקנות נימה רצינית גם לג'יבריש בדות'ראקית, הולידו הקהילות המיניות החדשות לפחות 15 כינויים לסטרייטים, 20 כינויים לדו-מיניים 30 כינויים לטראנסג'נדרים ועשרות הגדרות חדשות לאנשים שאינם מעוניינים להגדיר את עצמם. לדוגמה, הדמיסקסואל וגרורותיו הרבות מגדיר אדם שמעדיף אנשים שאליהם הוא חש חיבור רגשי. אם אינך שש לשכב עם זרים גמורים, קונגרדיוליישנס. הנך דמיסקסואל. קונצפט מהפכני זה שהופץ מבלוג לבלוג כדרכן של אגדות אורבניות מודרניות, הומצא על ידי נערה בת 15 במסגרת דיון על מערכות יחסים בין דמויות של יצורים גלקטיים בעלי גופים, גזעים ומינים שונים, בפורום לגיימרים. 

 

האדם הליתרומנטי מוגדר ככזה המפתח רגשות רומנטיים אך אינו מעוניין שרגשות אלו יוחזרו אליו. מסתבר כי בעולמנו הנאור הפך הסטוקר לזהות מינית לגיטימית. הספיוסקסואל לעומת זאת, מעדיף להיכנס למיטה עם אנשים אינטליגנטיים. ספק עם אנשים המזדהים באופן זה מחפשים פרטנר עם סקס אפיל א-לה סטיבן הוקינג שיכשף אותם באלגוריתמים. הגדרה זו ומקבילותיה אם כן, מסייעות בעיקר לזולת לזהות מיד כי מדובר בנער פלצני או אישה עירונית זעיר-בורגנית, בוגרת הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת גוגל.חכמי/ות בית המדרש הווירטואלי "רוכשותים" מיומנויות על ידי שינון אינפורמציה חסרת סימוכין מבלוגים, קבוצות פייסבוק ושיטוטים אקראיים בגוגל. כיום בכל אופן, הנטייה הפופולארית ביותר ברשת מתוארת כ"משיכה לכל המגדרים" אך באופן מפתיע למדי, כשמנסים לעמוד על טיבו האמתי של המונח "פאן-סקסואליות", גוגל מיד משלים את המשפט ל"זה בולשיט". בפועל נראה כי מדובר במיתוג חדש של הביסקסואליות הישנה והטובה של ימים עברו.

 

כל אחד הפך בין רגע לקורבן של הפטריארכיה

זהות מינית היא קונפט שהומצא לפני כ-150 שנה לערך, במטרה "לעשות סדר" במיניות האנושית על ידי הגדרתה של מיניות "נורמטיבית" כנגד מה שהוגדר בתקופה כסטייה מן נורמה. משלב זה הפכה העדפה מינית ממאפיין אישיותי בודד שאינו שונה בחשיבותו מהעדפה קולינארית, לתכונה האנושית הדומיננטית שעל פיה החלו להגדיר אנשים. בתקופה הוויקטוריאנית, על סמך העדפותיהם המיניות "החריגות", הוגדרו מחדש המאונן, הזונה, הפריג'ידית, הנימפומנית, ההומוסקסואל ואחרים, כסוטים שיש להעניש או לתקן באמצעות סנקציות חברתיות, משפטיות ורפואיות. בשנות ה-50 של המאה הקודמת, פרסם אלפרד קינזי את מדד קינזי שקבע בין השאר כי בניגוד להנחות העבר, ההומוסקסואל וההטרוסקסואל וכיוצא בזה האישה והגבר שהוגדרו כזהויות מנוגדות, למעשה נעים על רצף, נושקים זה לזה ולעתם חופפים.

 

 

בעשור שלאחר מכן, בתקופה שידעה אינספור מאבקים לשוויון זכויות, נולד הסלוגן הפמיניסטי הרדיקאלי "האישי הוא הפוליטי" שקבע כי עבור אנשים ששויכו לאותן קטגוריות שהמציאו הוויקטוריאניים, כל מרכיב אישיותי הוא עילה למאבק לצדק חברתי. כיום, דווקא בשיאו של תהליך מוצלח להפיכתן של קטגוריות המגדר וההעדפות המיניות לפונקציה פרימיטיבית מיותרת, הגיע תור הזהב של פוליטיקת הזהויות.משמעות הדבר היא שכל אדם, כולל נשים סטרייטיות מרמת השרון וילדים שטרם ידעו את טעמו של חטא, יכול לטעון כי הוא משתייך למיעוט מיני שהוא עצמו המציא והפיץ בטאמבלר, ולהפוך בין רגע לקורבן של הפטריארכיה, הקפיטליזם, גברים, נשים, סטרייטים, פמיניסטיות, הומואים ולסביות, "בכל תרחיש ובכל מצב, בכל מקום ובכל זמן ולא משנה מי אמר או עשה מה".

 

מוקדם יותר השנה הכריזה הזמרת מיילי סיירוס, חביבת התקשורת, שהיא פאן-סקסואלית ומיד זכו הזהויות החדשות ל-15 דקות של תהילה ממוסדת. "אני מאוד פתוחה לגבי זה", סיפרה כוכבת הילדים לשעבר בראיון למגזין Elle הבריטי. "אני מחליפה סגנון כל שבועיים. מן הסתם זה כולל את האנשים שאני בוחרת להיות איתם". בראיון למגזין ,PAPER הרחיבה סיירוס באומרה, "אני לא מרגישה שאני בת או בן וזו לא חובה מבחינתי שמי שאני נמצאת אתו יזדהה כבת או כבן". ייתכן כי סיירוס אכן מביעה את "האמת הפנימית שלה". אולם ייתכן עוד כי בעולם שבו רן דנקר הוא דו-מיני, הצהרה על זהות מינית באמת אזוטרית, כזו הנשמעת נדירה יותר מטרנסקסואליות, היא הדרך הקלה ביותר להביע את היותך פורע חוק יפה נפש.

 

 

חיבוקו של המיינסטרים בעשורים האחרונים הפך את חייהם של חברי הקהילה הלהט"בים  לקלים יותר ובה בעת ריכך את קטלוגם כאאוטסיידרים, מאפיין תרבותי שאנשים מסוימים מעוניינים לשמר. בתגובה לכך, החלו רבים להזדהות כקווירים -כינוי גנאי שאומץ על ידי הקהילה כביטוי לקבלה עצמית והפך עם הזמן למונח מטרייה לכל מי שחש עצמו חריג. משאיבד את עוקצו, התפתח הקוו'יר ל"ג'נדרקוויר", "פאן-ג'נדר", "נוטרואה", ושאר מילים מספר הלימוד של בית הספר הוגוורטס. בהתאם למשנה ההיפסטרסקסואלית רדיקאלית, כשלהקה, מותג או אופנה מסוימת הופכים לנחלת הכלל, יש להחליפם מיד כדי להישאר הכי מיוחדים כמו כולם.

 

עוד ועוד ועוד הגדרות

כמובן שלהגדרות זהות יש חשיבות רבה במציאת משאבים ושייכות. אך האם רשימת שמות של כל העדפה והעדפה מינית, מגדרית ורומנטית אפשרית, באמת מסייעת לקירוב הלבבות והופכת אינטימיות לחוויה נגישה, קלה או עשירה יותר? האם ייתכן כי מילה אחת קסומה שלעתים ברורה רק לצד אחד במשוואה הרומנטית, אכן מאפשרת לאדם להסביר בפשטות את העדפותיו הכמוסות? כיצד אם כן מגיעים לאותן הגדרות זהו?ת מזוקקות כל כך? כבר ב-2013, בראיון לניו יורק טיימז,סיפרה הסטודנטית הבריטית בריט, כיצד הפכה לבי-ג'נדר, מושג עליו שמעה מחברתה לטאמבלר, קייט, המזדהה מבחינה מגדרית, כך על פי הכתבת, כג'לי אמורפי Amorphous Blob”))."ידעתי שאני בי-ג'נדר עוד לפני שידעתי מה זה בי-ג'נדר, איך שראיתי את המילה", סיפרה בריט על המסע האישי המורכב שבסופו גילתה את עצמה מחדש. "מדובר בזהות מעומעמת יותר מטרנסקסואליות אך פחות מג'נדרקוו'יר".ייתכן שמתוך רצון טוב להיות נאורים, בשלב כלשהו מסתנוורים אנשים ונשים כמו בריט וקייט מהתאוריות שמעסיקות אותם, ומאבדים כל קשר עם המציאות. כמו שאר חברי כתות, גם הם שואפים את כוחם מפרשנות ביזארית של המקורות, ומקהילה של נשמות אבודות המחפשות שייכות, הדרכה ונושא שעליו יוכלו לכתוב בלוג.

 

שאלת הדור הפכה מ-"זה אני. מה אכפת לכם את מי אני אוהב?", ל-"מה אני? ולמה לאף אחד לא אכפת מזה?".סיירוס ושכמותה העלו את הנרקיסיזם לרמת פיוט. מכיוון שהם אינם מעוניינים לתייג, לצמצם או להתאים את עצמם להגדרות, הם מאמצים וממציאים עוד ועוד הגדרות, כל אחת מהן אישית וסובייקטיבית לחלוטין ולכן מן הסתם, גם פוליטית. אם ההומואים שאפו לא רק לצאת מהארון אלא לבטל את האפליה שהצריכה הסתתרות בארון מלכתחילה, כיום אנשים מעצבים את הארון שלהם בעצמם וששים להיכנס ולצאת ממנו, שוב ושוב, בכל פורום וקבוצת דיון לענייני מיניות ומגדר.כמו גידולים ממאירים על גבן של הקהילה הלהט"בית והפמיניסטית, הצמיחה כל נקודה ונקודה על מדד המיניות של קינזי, זהות מינית עצמאית וקהילה חדשה שטענה כי היא שותפה לדיכוי שאפיין את חייהם של מיעוטים מיניים לאורך ההיסטוריה. למרות שהן מוכרות וודאי שרלוונטיות בעיקר לעצמן כך שמעולם לא סבלו מאפליה, רדיפה או פשעי שנאה, עצם ההצהרה שהם מיעוט מדוכא מצדיקה הטפות דידקטיות על מיניות ומגדר ועל האופן שבו "מותר" לחשוב ולדבר על נושאים אלו.

 

ודאי שרצוי שנהיה מנומסים, נכבד זה את זה ואת ההבדלים ביננו. הצביעות הנדרשת תמיד עדיפה על פני גזענות או סקסיזם מופגנים. הבעיה היא דרישתה של הקהילה המינית הפוסט-פוסט-מודרנית,  לשתף פעולה ולהסכים לעשות כאילו איננו חושבים את הדברים שאנו חושבים זה על זה או לשלם על כך מחיר אישי. ההכרח להשתמש בביטויים ומילים סתומות, עמומות, שאינן מביעות את מה שהן מביעות, משפיע על האופן שבו אנו רואים או מעוותים את המציאות. 

 

 

חברי הקהילות המיניות החדשות ממציאים מונחים ומשתמשים בהם כאילו היו מעוגנים בהיסטוריה התרבותית מאז ומתמיד. מי שאינו בקיא בחוקי המשחק (או "הדיסקורס"), מעז לפקפק בנחיצותה של האוריינטציה המינית דו-ז'ור, טועה במונחים או מוצא בהם סתירות לוגיות, מואשם מיד ב"פריווילגיו?ת", ב?ו?רו?ת או בהיותו "סיסג'נדר"- העלבון הנורא מכל. מאחר ולא היה ניתן לעשות דמוניזציה למילה "נורמטיבי", הועלתה מן האוב מילה שהייתה מכוערת עוד בגלגולה הראשון באימפריה הרומית, כדי לתאר את  מי שאינם חסרי זהות מגדרית ומהווים יותר מ-99.6% מן האוכלוסייה. היומרה לאמץ את נקודת המבט הטרנסית אירונית משהו מאחר ורבים מהם עושים מאמצים כבירים על מנת להתאים את זהותם לגופם, כך שגם הם עומדים בקריטריונים שמציב המונח הארור. כך או כך, גישה אנטי-סיסגנ'דרית בעולם שהוא ברובו סיסג'נדרי, לא באמת משרתת אף אחד ומפצלת קהילה חזקה לתתי קהילות המצטיירות כולן כנחלתם של מיעוט צבוע, קיצוני ומנותק.

 

בלשנים מסכימים כי קליטה מוצלחת של חידושים לשוניים תלויה בהצלחתם לתקשר רעיון ספציפי ברור באופן קבוע. מאחר ולכל אחד יש הבנה קצת שונה של הקונספט מאחורי ביטויים כמו "סיסג'נדר" ו"פאן-סקסואליות" ייתכן כי ייעלמו כמושהופיעו. בטור שלה בגארדיאן הבריטי כתבה העיתונאית הטרנסית המוערכת פריס ליס, כי סיסגנ'נדר אינה מילה מוצלחת משום שאינה צולחת את "מבחן המספרה". "אם אני לא יכולה להגיד מילה מסוימת לספרית שלי ולצפות שהיא תבין על מה אני מדברת, זאת לא מילה טובה". אולם במקום לעסוק ברצינות בשאלות מהותיות, גישות פוסט-פוסט-מודרניות למגדר, מין ומיניות מציעות מעין פנטזיית אוננות על פוסט-מודרניזם, שירה, ומדע בדיוני, שבה אפשר לזנוח טיעונים רציונאליים ענייניים לטובת מונחים מסורבלים ורטוריקה שטחית, מעורפלת או מוגזמת. חובבי הז'אנר מתעלמים תדיר ממחקרים מדעיים, טיעונים פמיניסטים מסורתיים ויותר מכל, מהמציאות. הרי רק בתוך סביבה תיאורטית מנותקת, יכולים קשקושים שכאלו להראות הגיוניים או רלוונטיים. האופן שבו הם תופסים מיניות רחוק כל כך מניסיונם של בני האדם הגשמיים, עד כי הם לא באמת מאתגרים ייצוגים וביטויים מסורתיים של זהות מינית ומגדרית.