יש נשים שלא רוצות להביא ילדים. זה צריך להיות מובן מאליו כמו קיומן של נשים שלא רוצות לגור ברמת-גן. יש כאלה, וזו זכותן. לא כולם צריכים לרצות לגור ברמת-גן. אבל כל פמיניסטית מתחילה תאמר שבחברה שלנו, קיומו של הרחם בגוף האישה מגדיר אותה בעיני האחרים עד כדי כך שנשללת ממנה האוטונומיה על גופה.

עוד באון לייף:

תהליך ההריון והלידה מייצר, בעיני החברה, קשר בלתי-נתיק בין האישה לתינוקה, והשאיפה הפטריארכלית לשליטה גברית מובילה למשטור גופן של נשים, החל מניסיון לשלוט על בחירת בן-הזוג (להב"ה הם דוגמא קיצונית אך טובה לצורך העניין), עובר בשלילת זכותנו על גופנו בחסות החוק (ועדות להפסקת הריון) וכלה בהסללה להיות הגורם המטפל העיקרי בילדים ובמשק הבית. לכן, אין פלא שנשים שבוחרות ליישם את האוטונומיה שלהן על גופן באופן שאינו עולה בקנה אחד עם מה שמוגדר כנורמטיבי מקבלות יחס מזלזל ונתונות למתקפה עצמתית במידה כמעט מפתיעה.

בסך הכל לא רוצות ילדים. צילום: shutterstock

מדובר, בסך הכל, בנשים שבוחרות לא להביא ילדים. גברים כאלה לא נחשבים אירוע. זכות הגבר על גופו היא אבסולוטית. מישהו אפילו אמר לי, "הגיוני שגבר יפחד להביא ילד", כאילו שבשביל מי שאמורה לעבור את תהליך ההריון ואת טראומת הלידה אין סיבה לפחד. אבל כשחושבים על זה, זה כמעט משונה שבעולם שדוחף להגשמה ומימוש עצמיים, ובהתחשב במחיר הנפשי, המקצועי והכלכלי שנגבה מנשים שבוחרות להיות אימהות, ההחלטה לא להביא ילדים לעולם מתקבלת בכזו תדהמה. מכל מקום, לנשים שונות יש רצונות והעדפות מגוונים וגם סיבות שונות להחלטה להימנע מהורות. אף על פי כן, כולן מקבלות תגובות חריפות כאשר הן מדברות על בחירתן. ההחלטה שלא להביא ילדים לעולם היא כל-כך חריגה בעיני אנשים רבים, עד שהיא גוררת תגובות שהן, לעתים קרובות, חודרניות, פוגעניות ומעליבות.

לכן, עלה הצורך ביצירתם של מרחבים בטוחים. בקבוצות הפייסבוק 'אל-הורות' ו'אל-הורות פמיניסטית' יש אלפי נשים (וגברים) שלא מעוניינות בילדים. שוחחתי עם כמה מהן על התגובות שהן מקבלות מחוץ למרחבים אלה. זה מה שהיה להן לומר.

מיכל

"כשהייתי צעירה יותר אז זה תמיד היה 'זה יעבור לך, את תשני את דעתך, כשהשעון הביולוגי שלך יתחיל לתקתק אז תרגישי אחרת' אחר-כך זה עבר ל'כשתכירי את האחד, כשתהיי במערכת יחסים את כן תרצי' ואחרי זה זה עובר ל'את תתחרטי'. אני מחזיקה בעמדה הזו מגיל 16 והתגובות משתנות בהתאם לגיל או למצב הזוגיות שלי. הרבה פעמים אנשים מתחקרים איך אני יכולה לנהל זוגיות ככה, מה בן הזוג שלי חושב.

 

למה הלן מירן וקמרון דיאז בחרו לא להביא ילדים?

 

צ'לסי הנדלר פוחדת שתצא לה ילדה כמוה, קים קטרל לא מצאה את הפרטנר הנכון וג'ון האם חושב שהוא יהיה אבא גרוע. למרות הביקורת והלחץ החברתי, המפורסמים שלא רוצים ילדים לא מפחדים להגיד את זה בקול. האם בעזרתם עוד אנשים יעזו להגיד את מה שנחשב כשבירת טאבו?

לכתבה המלאה

 

אני מרגישה שיש חוסר אמון גדול או מן תפיסה שזה איזשהו שיגעון או שלב וזה יחלוף, שזו לא דעה שהגיוני שאישה או נערה תחזיק בה ולכן זו בהכרח הפרעה שתעבור או תשתנה או שלא חשבתי על זה מספיק, שאני צעירה מדי. אני לא נעלבת, אולי כי אני גם רגילה, אבל לאנשים עם דעות שמרניות הרבה יותר נוח לקבל זוג חד-מיני שרוצה להביא ילדים מאשר אישה או זוג סטרייטים שלא רוצים להביא ילדים. זה נחשב עד כדי כך חריג. לפי המבטים והשאלות ברור לך שאת מחזיקה בדעה שהיא כל-כך חריגה ובגלל זה אני נמנעת מלדבר על זה כי אין לי כוח כבר. ואני מרגישה שאנשים תופסים אותך על המילה: שואלים אותך 'מה, זה לא יכול להשתנות לעולם?', ואולי זה כן ישתנה. אני גם צמחונית היום, ולהגיד לך שאני לעולם לא אפסיק להיות צמחונית? לא יודעת. ואם את נותנת איזו שביב של אפשרות שתשני את דעתך הם נועצים את הציפורניים בזה למרות שזה בכלל לא קשור לסוגיה הספציפית הזו אלא לעובדה שבני אדם משנים את דעתם. זה כאילו מוכיח להם שזה משהו שיעבור עם הזמן".

טל

"דיברתי על זה בעיקר עם בנות ששירתו איתי בצבא, ובשבילן המטרה הראשית הייתה להקים משפחה. הן שאלו אותי מה המטרה שלי בחיים ואם אני לא מפחדת לא להשאיר אחרי כלום, או האם אני לא רוצה להישאר לבד בעתיד. יצא לי גם לשמוע 'מה אם תצאי אם מישהו והוא ירצה ילדים?' ו'מה, את לא רוצה להיות אימא? את לא אוהבת ילדים? את לא רוצה משפחה?'. הן אומרות שזה החלום הכי גדול שלהן אז הן לא מבינות איך את לא רוצה שיהיה לך ילד משלך. ואני מנסה להסביר שבעיניי יש מודלים רבים של משפחה, שלאו דווקא כוללים ילדים. אמרו לי גם שזה אגואיסטי שאני לא רוצה ילדים כי אני רוצה לדאוג לעצמי ולממש את עצמי במקום להקריב את עצמי למשהו שיצרתי, לאדם אחר. זה משהו שאני רגילה אליו. אני לא ממש מתרגשת מזה.

צילום מסך מתוך עמוד הפייסבוק: צילומי מסך נגד הפטריארכיה

יש גם אנשים שאומרים 'וואו, מגניב' אבל בסוף גם הם אומרים שהם לא מבינים את זה. היו גם הרבה שאמרו שזה ישתנה כשאגדל. אני מנסה לפתח דיון ולהסביר את ההשקפות שלי והרבה פעמים אני מצליחה לעורר את המחשבה לכיוון אחר. עלתה גם השאלה, 'את לא רוצה לגדל משהו?' ולאלה אני אומרת שיש הרבה דברים שאפשר ליצור ולטפח שהם לא ילדים אנושיים או בכלל. יצא גם שאנשים אמרו שאני אתחרט על זה בעתיד. להם אני עונה שאני מעדיפה להתחרט על משהו שלא עשיתי מאשר להביא ילדים ולהתחרט עליהם שזה נראה לי יותר נורא. ואני מביאה דוגמאות של אנשים שאמרו שהם לא רוצים להביא ילדים מגיל צעיר והם חיים ושמחים ולא התחרטו. כלומר שזו לאו דווקא עניין של תקופה.

רננה אורן

"יש כאלה שלא מאמינים, שחושבים שלא מצאתי את המישהו הנכון, שאומרים לי 'את לא מבינה מה זה לאהוב ילד' או שמזהירים אותי מפני העתיד הבודד, זה הכי קורע. הילד הערטילאי שיסעד אותי. מישהו פעם אמר לי שאפספס את הרכבת. אני מניחה שהוא התכוון לרכבת שתוביל אותי לחיים נורמטיבים של חתונה וילדים ושאם לא אמצא מישהו אפספס אותה ואוותר אישה מתבגרת שפיריונה הולך ומדלל. התגובה הזו, כמו הרבה תגובות אחרות, גורמות לי לחוש אפילו מיוחדת, כמו כבשה שיצאה מהעדר שחותר להמשכיות. לא מעניין אותי המשכיות. אנשים חותרים אל עבר מה שלימדו אותם לחתור אליו. מישהו מהם עצר ושאל 'לשם מה'?".

תרז

"אנחנו חיות בחברה שזה ברור מאליו מבחינתה שאת רוצה להביא ילדים וברגע שאת אומרת שחשבת על זה ושזו לא אופציה לחיים שלך אז זה מעלה שאלות. התגובות המידיות הן 'כשתגדלי תביני'. זו תגובה מאוד מעליבה כי היא לא נותנת לי קרדיט על משהו שחשבתי עליו. מתייחסים לאמירה הזו כאמירה של ילדה שלא יודעת על מה היא מדברת ובעיני זה מעליב יותר מכל דבר אחר. זו לא החלטה קטנה או לא משמעותית וזה שמקטינים אותה והופכים אותה למשהו כל כך רדוד ולא חשוב זה מעליב. זו התגובה שאני הכי שונאת לקבל. אני אומרת את זה כבר שנים וזה לא משנה שיש לי טיעונים וחשבתי על זה. כשדיברתי על זה עם חברות שהן אימהות, הן אמרו לי שאני לא מבינה מה זה בכלל להיות אימא. ואני שואלת האם אי פעם הן ניהלו עם עצמן דיון עמוק על מה המשמעויות של זה והאם הן באמת רוצות לעשות את זה ואיך זה ישפיע עליהן?

זה כאילו המסלול שמיועד לנו ואני אומרת, וואלה אני חשבתי על זה, חשבתי על המשמעויות של זה לחיים שלי ואיזה סוג אימא אני יכולה או רוצה להיות והאם זה משתלב עם מה שאני רוצה לעשות עם החיים שלי. אני לא חושבת שהרבה אנשים אחרים חושבים על זה ברמה הזו. אני לא רוצה ילדים כי זה לא נכון לי, כי אין לי צורך להיות אימא. יש גם את התגובה של 'זה טבעי, זה ביולוגי ולנו זה מובן מאליו'. לא זה לא. יש לי חברים גברים שהם אבות וזה בא להם הרבה יותר בקלות ממני. כנשים, יש לנו הילה של אימהות. החברה כל כך טבועה בתוך ההבניות החברתיות שלה. הרי גבר שלא רוצה להיות אבא לא מקבל את אותן תגובות כמו אישה. אף אחד לא מטיל דופי בגבריותו. כששואלים 'מה זאת אומרת את לא רוצה להיות אימא?' המסר החבוי הוא שאת רחם וזה מה שאת צריכה לעשות. התגובות לגברים  סלחניות יותר.

קבוצת 'ממים של אל-הורים'. יוצרת המם: ליהי נולדמן

החברה שלנו עדיין לא בשלה לקבל את זה כמחשבה רציונאלית ולגיטימית לגמרי. גם ההורים שלי חלק מזה. זה לא שבבית שלי זה מובן מאליו למרות שאני אומרת את זה כבר עשר שנים. אני לא שוללת ילדים ואם עוד כמה שנים אני ארצה לטפל במישהו אחר אני אאמץ, אבל אני לא רואה את הצורך הזה בי, באישיות שלי, בחיים שלי ואני לא מתכווונת להתאים את הבחירות שלי בחיים ליצור אחר שאני לא בהכרח רוצה לתת לו בבית ולשים יצור אחר במצב מורכב שהוא לא מקבל את כל מה שמגיע לו".

מורן 

"בעקרון, יש שתי תגובות עיקריות: 'את לא רוצה יורש?', שנשאלת בפליאה ו'בעתיד עוד תשני את דעתך' שנאמרת בביטחון. בתגובה אני מסבירה שאני רוצה להשאיר משהו חשוב בעולם אחרי שאני אמות – משהו שיעשה שינוי טוב בחיים של אנשים, כמו ספר נהדר – ושאני לא אשנה את דעתי, כי אני יודעת מה אני רוצה וכמה החופש והעצמאות שלי חשובים לי, ולמרות שאני לא עושה מה שה'חברה' מכתיבה, אני קובעת בעצמי את כללי המשחק וזה מה שחשוב – להיות נאמן לעצמך. בניגוד לתגובות האלו שהתקבלו מחברות וקרובי משפחה, הבחור שאני בקשר איתו אמר: 'תמשיכי לצעוד לפי הקצב של התוף שלך' וחייך".