לא ידעתי כלום על ניתוח שחזור השד שעשיתי
כשגילו לי שאני חולה בסרטן השד לפני 7 שנים, כל מה שידעתי הוא שמורידים שד ומיד עושים ניתוח לשחזורו ושזה כמו ניתוח פלסטי רגיל. עכשיו אני יודעת כמה מידע היה חסר לי.
בניתוחים הראשונים מתוך הארבעה שעברתי, זה היה קטסטרופה, השד נראה נורא ואיום, הצלקת נראתה נורא וזה היה ממש ממש קשה. לא ידעתי אם הצלקת הייתה בעייתית ככה רק אצלי וזה הגוף שלי שספציפית לא הגיב טוב או שכך הצלקת אצל כולן. כך או כך, התוצאה הסופית הייתה נוראית וזה היה נראה מעוות לגמרי. עברתי בתהליך הזה שני רופאים. וכל פעם חשבתי שאולי הרופא לא מיומן מספיק. היום אני חיה עם התוצאה הסופית, אבל היא לא משביעה את רצוני במובן האסתטי, והמובן האסתטי הוא משמעותי נורא בעל משמעות פסיכולוגית כבדת משקל.
עוד באון לייף:
בהמשך כשעשיתי סדרה על שדיים, בה התייחסתי גם לניתוחים פלסטיים בשד אחרי סרטן, ראיינתי את אחד הרופאים הפלסטיים המבוקשים שאמר 'אני לא עושה ניתוחים כי בין 75% ל-80% מהניתוחים לא מצליחים'. הייתי בשוק. איש לא אמר לי את זה. בררתי את זה, והסתבר שזה נכון. זה ברור שאין הרבה אופציות במקרים של כריתת שד, ולמעשה חוץ מלהיות עם הכריתה, הפתרון היחיד הוא השחזור, אבל בואו נעשה תיאום ציפיות, שלא אתאכזב, שאדע לקראת מה אני הולכת ואיך תראה התוצאה הסופית. מידע והבנה של הפרוצדורות ומשמעותן הוא קריטי, בכל המובנים.
תפסתי את הסרטן בשלב מאד מוקדם, ואחרי שהסירו לי את השד הכול היה נקי לגמרי והציעו לי לעשות כימו מנעתי. כיוון שהייתי מיד אחרי הסדרה 'מה הורג אותנו', סדרה על בריאות, קראתי המון חומר ונפגשתי עם המון רופאים. על כן ידעתי שאין אינדיקציה חד משמעית שכימו מניעתי אכן מונע הישנותו של הסרטן. ביקשתי מהרופאה שתגיד לי מה היא ממליצה ושתפנה אותי לעבודות בנושא, והיא אמרה "אין". אז לא עשיתי את זה. זה קרה כך כי במקרה סיימתי תחקיר מקיף של שנה וחצי על סרטן ובריאות אז הייתי מצוידת בהמון ידע אבל בגדול, התחושה היא שלא לוקחים אותך מספיק ברצינות.
אם כבר מציגים לי את כל האופציות, שיציגו בפני את מה באמת אני יכולה לקבל מכל הטיפולים. בפרוטוקול כתוב סעיפים 1, 2, 3, 4. אבל גוף האדם לא עובד כמו פרוטוקול. הייתי מצפה שאותו פלסטיקאי יגיד לי שאחוז עצום של ניתוחים פלסטיים אחרי כריתת שד לא מצליחים מהבחינה הזו שהתוצאה הסופית לא נראית טוב. לדוגמה, לא ידעתי את העובדה הקריטית הבסיסית שהשתל זז; לשתל יש צורה של שד. כשהכול נסגר יש מצב שהוא נע בתוך השד כי אין רקמת שד, ואז הוא מתהפך וכל הדברים האלה, וכשאת לא מוכנה לזה מדובר בהתמודדות לא פשוטה. מצד אחד הרופאים מציגים את כל האופציות וכל הדברים שקטונתי מלהחליט, מצד שני, דברים בסיסים שהם עובדות לא מציגים בפני. הרגשתי לבד ולא נתנו לי הסברים למה זה קורה. עברתי עוד רופא וגם עם הרופא השני לא קבלתי את ההסבר וגם אז התוצאה לא הייתה משביעת רצון. רק הרופא השלישי אמר שהיו צריכים להזהיר אותי מראש.
שד זה לא דבר של מה בכך. העובדה שזה נראה לא יפה ועם צלקת ענקית היא לא עניין של מה בכך. זה גורם לפגיעה בדימוי הגוף, לפגיעה בנשיות, זה פוגע במרכז קיום מאד משמעותי. ההסתרה הזו מיותרת. אפשר היה להימנע ממנה. זה נורא קל ופשוט לספק מידע שהוא משמעותי לחולה. הרופאים צריכים להיות אמפטיים ולחשוב אם הם היו נמצאים באותה סיטואציה מה הם היו מצפים לשמוע ואיך הם עצמם היו מצפים שיכינו אותם. הייתי מעדיפה לדעת ולהכין את עצמי נפשית שאצטרך יותר מניתוח אחד. זה אחרת כשאת באה למשהו עם עיניים פתוחות ולא עם תחושה שמשהו לא בסדר אתך. גם ככה את מתמודדת עם מחלה והמעמסה הנפשית גדולה.
כיוון שאין לנו שליטה ששינוי כזה אכן יקרה, אישה שמתמודדת עם סרטן השד צריכה פשוט לדעת לקראת מה היא הולכת ולחשוב אם היא מוכנה לזה ולברר, ולאסוף המון מידע, לשאול רופאות ורופאים, לא להתבייש. מאד חשוב לא למהר לעשות החלטות, במיוחד כשברוב הפעמים לא מדובר בסיטואציות של חיים ומוות, אפשר לקבל חוות דעת נוספת ולקחת את הזמן, לשאול על החוויה נשים שעברו את זה, לא להתבייש ולנדנד כי מדובר בגוף ובאיכות החיים שלנו.