לפרשות ציבוריות ופוליטיות יש את הכישרון לפצל את הציבור לשני מחנות יריבים, האחד אינו מסוגל להכיל את צביעותו/ שמרנותו של האחר. שוב עולה לכותרות סיפור הטרדה מינית,  ואנו חוזרות חלילה לסיטואציה שבה דעת הציבור אינה מסוגלת לייצר עמדה חד משמעית ומגובשת נגד עבירות מין והטרדות מיניות בפרט.  לא ברור מדוע מצב ניצול של עמדת כוח הוא עדיין נושא שיש טעם להתווכח אודות הכשרות שלו. לא ברור מדוע התפרצות בעל כורכה למרחב האישי והפיזי של נשים אינה מוקעת מדרכי התנהלות של החברה הישראלית, או לכל הפחות, מוקעת מתוך היושבים בבית הנבחרים שלה.

 

עוד באון לייף:

 

פרשת ינון מגל מדגימה, שוב, שהטרדות מיניות עבור חלקים בציבור, אינן נתפסות כחמורות או כראויות לענישה. מספיק לקרוא את הטוקבקים ברשתות החברתיות שמייחסים חשיבות לאופן ההצגה העצמית של העיתונאית רחלי רוטנר במדיה החברתית כדי להבין שכאשר מדברים על הטרדות מיניות, הציבור שם פעמיו אחר הקורבן מאשר על התוקף. גם לאחר ההודאה במעשיו, הדברים אינם מתקבלים כבעלי משקל משמעותי מספיק בכדי לגרום להרחקתו ממושבו בכנסת.  אולי עצם הישארותו בכנסת מחמיאה לשלמות כיעור פניה של הפוליטיקה העכשווית בישראל.

 

טרם שבענו מפרשת מגל ובשבוע האחרון הובא לידיעת הציבור התלונה שאותה הגישה קצינת משטרה נגד הניצב בטענה שביצע בה עבירות מין. בינתיים מתקבלות עוד עדויות במחלקה לחקירות שוטרים שתומכות בגרסתה של קצינת המשטרה. למי שהספיק לשכוח, בשנתיים האחרונות פרשו או פוטרו שבעה ניצבים ממשטרת ישראל, מרביתם משום חשדות בביצוע של עבירות מין וניצול מיני. אגב, הניצב טרם התייעץ עם עורך דין  והודיע בהצהרה לקונית לעיתונות שהוא סומך על רשויות החוק שיעשו את עבודתן. גם אנחנו סומכות שיעשו את עבודתן נאמנה לעצמן.

 

העובדה ששמותיהם של נבחרי ציבור מוזכרים בהקשר של ביצוע עבירות מין  לכאורה, חשיבותה אינה מבוטלת. בדק בית יסודי צריך להיערך בצמרת השלטון והמשטרה. בשני המקרים, מדובר בהטרדות של נשים במסגרת עבודתן או מתוך היכרות של יחסי עבודה. חשוב להדגיש, הטרדה מינית של נשים במסגרת מקום עבודתן הוא יותר מאשר מטרד ואי נעימות עבור המוטרדת. זהו ביטוי חד משמעי להטלת ספק בלגיטימיות של האישה לעבוד ולהתמצא, פיזית ותודעתית, במרחב הציבורי ובשוק התעסוקתה.

 

הטרדה מינית של נשים במקום עבודתן מנסה להציב את הימצאותן של נשים בשוק העבודה כלא טבעי. מאידך, לכנות אישה בתור "ציצי" ו"תחת" מחזירים את האישה למשבצת "הטבעית" שלה - כפרטנר למין עבור הגבר ההטרוסקסואלי, כמושא תשוקה, כאם וכרעייה. הטרדה מינית במקום עבודה נועדה לסכל כל אפשרות שיראו נשים כשוות בין שווים. "פליטות פה" או "מעידות" מיניות, כפי שחלק מהאוכלוסייה מכנה הטרדות מיניות, אינן נושא עליו הדעות יכולות להיות חלוקות. דעה שמאפשרת סלחנות כלפי הטרדה מינית במקום העבודה, במילים אחרות אומרת לנשים שאינן ראויות דיו להיחשב כבוגרות אחראיות ומקצועיות על מנת להיחשב כעמיתות לעבודה.

 

נשים מצפות שבמקום עבודתן יתייחסו אליהן באופן המקצועי ביותר ולא פחות. ביטויו ונגיעותיו של מגל ועבירות המין שמיוחסות לניצב מלמדות שלא כך הדבר. הן מלמדות על פריווילגיה מושחתת שגברים בעמדות כוח מרגישים, פריווילגיה שהופכת אותם לעיוורים מרוב הסנוור של אונם. רק מעמד של כל יכול עשוי להוביל את הפרט להתבטאויות ומעשים שאינם כרוכים בשום מחשבה אודות השלכות. עצם העובדה שהאחד מרשה לעצמו להביע או להתנהג באופן כה בוטה כלפי זולתו מראה שמותר לנהוג באופן משולל כל רסן כלפי א/נשים. הרי זה אבסורדי בכלל לחשוב שהתנהגות כזו הייתה מתרחשת כלפי גברים. קת'רין מקינון הייתה אומרת לנו שהמין הוא שמכונן את ההירארכיה בין נשים וגברים. ואני אומרת, שבמקרים שמלפנינו, היא לחלוטין צודקת.

 

המשוררת עדי קיסר פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה את הסטטוס הבא: "כל אפיזודת ינון מגל שרצה היום מזכירה לי שיחה שניהלתי לפני כמה ימים עם בחור שאמר לי בטון של האשמה- בגלל נשים כמוך גברים צריכים לחשוב על כל דבר שהם אומרים אמרתי לו - טוב מאוד. שיחשבו פעמיים על מה שהם אומרים. שיחשבו שלוש גם אני אתן לך עוד אופציה שלא חשבת עליה - אפשר גם שתסתמו את הפה". בעוד נשים מורגלות להיות יפות ולשתוק הגברים מלפנינו לא עצרו שנייה לחשוב. אכן, יש דברים שהשתיקה יפה להן. 

 

הגיע הזמן שהציבור יהיה עסוק באחריות המוסרית של מטרידים ותוקפים מאשר במתירנות המינית של נשים. אונס, תקיפה מינית והטרדה מינית הם מנת חלקה של כל אישה, דתייה או חילונית, ללא קשר לאופן שבו היא מתלבשת. השמת הדגש התקשורתי על מעשיהם וניצול כוחם של גברים את נשים בעמדות של כפיפות אליהן ולא על  אופן ההתנהגות והלבוש של נשים ישפיע על השיח הציבורי הקיים אודות הטרדות מיניות ועשוי בכך לקדם נראות גבוהה לפריווילגיות שמחזיקים בהם גברים בעמדות כוח. מכתבה הפתוח של אור שוקרון, עובדת באתר "וואלה"!, אשר מגל פגע בה, מסמן את רמיסת הכבוד של נשים אשר מעיזות ברוב חוצפתן להשמיע את קולן: "היום כשרחלי ואני משוועות שנשים נוספות ישמיעו את קולן (ויש כאלה), הן מסרבות. ואני יכולה להבין אותן. גם אני לא ששה לשתף. אתם גרמתם לזה. עם התגובות המשפילות והשפה הרדודה. משהו פה חייב להשתנות. בדרך. בשפה. בשיח. בכבוד האדם. בגישה של נבחרי הציבור שלנו".

 

שיהיה ברור - הטרדה מינית במקום העבודה אסורה על פי חוק. החוק בא להילחם במציאות העגומה בו נשים חשופות להטרדות ופגיעות מיניות רק משום שהן נשים. הטרדות מיניות של נשים הן אלימות מגדרית כלפי נשים משום שהן פוגעות בנשים; ברווחה האישית של נשים, ברווחה הפיזית של נשים, ביכולת של נשים להתקדם בעבודה, ובאפשרויות של נשים לפרנס את עצמן בכבוד. הטרדה מינית של נשים הוא נושא שאין דעות הציבור יכולות להיות חלוקות לגביו. כל ניסיון להגן על היושרה האישית של גברים מסוג אלו הוא פגיעה ישירה בנשים.