אני אספר קצת על דרכי ועל איך התגלגלתי לבנות את Zeekit. אני בת 32. בצבא התחלתי כמתכנתת סימולטורים ויצאתי לקצונה. עשיתי כמה תפקידים שאף אישה לא עשתה אף פעם בצבא. בכל רגע נתון הרגשתי שיום יבוא ומישהו יגיד לי: "ילדה, מה את עושה פה?", ולכן היה לי חשוב תמיד להצטיין. היה לי חשוב להיות הכי מהירה, הכי חריפה, רק כדי שמישהו לא יבוא וישאל: "אבל, מה? למה? למה את פה?".

 

עוד באון לייף: 

סיימתי את השירות כסרן אחרי כמעט חמש שנים, ובחרתי ללמוד הנדסת חשמל בטכניון. ובכל סמסטר אמרתי לעצמי מישהו עוד יבוא ויגיד: "אבל מה מה את עושה פה? למה הנדסת חשמל? אולי פסיכולוגיה או מקצועות אחרים שאולי יותר מתאימים לך?". אבל האמנתי שאני גם אוהבת טכנולוגיה ושאני גם יכולה להיות מהנדסת טובה, וסמסטר אחרי סמסטר המשכתי והתקדמתי, ובסוף גם הצטיינתי וסיימתי את הלימודים. וחלמתי להיות מהנדסת צ'יפים של מחשבי משימה של מטוסי קרב.

 

הזמינו אותי יום אחד לראיון בחברת אלביט. הגעתי לראיון, גמגמתי קשות, אבל אמרתי: "נו יעל, תנסי. שום דבר לא יכול... מקסימום לא תתקבלי". ואכן התקבלתי. ובמשך כמעט חמש שנים בניתי מחשבי משימה ומערכות מכ"ם. היה לי איזה שהוא רעיון לקחת איזה שהיא מערכת מכ"ם שתזהה  משגרים וטנקים בצורה שלא בוצעה עד אותו זמן. אף אחד מהמנהלים לא תמך במערכת כזו, אבל בכל זאת בניתי אותה במשך ארבעה חודשים, כמעט בסתר, ומדי פעם הראיתי למנהלים.

 

 

 

פעם אחת הגיע לבקר בחברה סמנכ"ל של חברת מכ"ם מאוד גדולה, ובסוף הביקור הוא שאל: "אבל אין לכם מערכת שמזהה משגרים וטנקים?", ואז קבלתי טלפון: "יעל, אנחנו צריכים את הפרוטו טייפ שלך". והוזמנתי להציג אותו בתור הפרויקט הסודי של החברה. באותו רגע החברה קבלה את הפרויקט ואני הפכתי להיות המנהלת שלו.

 

אחרי ארבעה חודשים החלטתי לעזוב ולהקים את חברת עיבוד התמונה שלי, שלוקחת את אותה מתמטיקה פחות או יותר שזיהתה משגרים וטנקים ומסתכלת על גוף האדם.

 

בעצם זיקית זו חברה שאני מקווה שבקרוב כולכם תיהנו ממנה, שמאפשרת לכם להצטלם או לצלם את עצמכם, או לקחת כל תמונה שאי פעם הצטלמתם בה, ולראות את עצמכם לובשים את כל הבגדים שנמכרים באינטרנט. זכינו בהרבה תחרויות וקיבלנו הרבה פעמים הצעות רכישה על ידי חברות שכולנו מכירים. ועד היום אני ככה בתוך תוכי אומרת לעצמי: "החלום שלי הוא לבנות חברה גדולה. חברה שהרבה ייהנו ממנה. שאולי תשנה משהו ביום יום שלנו. ושאף אחד אולי לא יבוא ויגיד: "ילדה מה את עושה פה?".

 

צפו בנאום המלא של יעל ויזל מתוך הייד פארק סמארט של און לייף: