המרוץ לנשיאות ארצות הברית, שמאז ומתמיד היה ידוע כמלוכלך במיוחד, מקבל הפעם חיזוק בתחום זה מהמועמד הרפובליקאי דונלד טראמפ, אדם שהעידון והתחכום ממנו והלאה. בלו"ז העמוס שלו, שמכיל בין השאר לעג לנכים, גזענות בוטה והערות סקסיסטיות רנדומליות הוא מוצא זמן להתייחס גם ליריבתו הגדולה ביותר, המועמדת הדמוקרטית הילרי קלינטון. שלא במפתיע, הסיבוב הנוכחי עובר דרך בעלה המפורסם (או ידוע לשמצה, תלוי את מי שואלים) הנשיא לשעבר ביל קלינטון.

 

למוניקה לווינסקי נמאס לשתוק

 אחת הנשים הכי מושמצות בהיסטוריה של ארה"ב, שעברה השפלות מתמשכות וחייה נהרסו מתראיינת מגזין ה"וואניטי פייר"

לכתבה המלאה

לפני כשבוע שלף טראמפ את קלף ביל כשצייץ בטוויטר כי "הילרי הודיעה שבעלה ישתתף בקמפיין שלה אבל הוא עצמו הדגים נטייה סקסיסטית, כמה לא יאה!" ההתייחסות היא לפרשיות המין הרבות שמיוחסות לביל קלינטון, ובחירת המילים היא תגובה להתבטאות הפוכה מהזמן האחרון, בה השתמשה קלינטון בדיוק במילים אלו נגד טארמפ עצמו בעקבות ההערות שלו כלפיה. מאז המשיך הנושא לצבור תאוצה והגיע לשיא מסוים אתמול באירוע של הקמפיין בניו המפשייר, כאשר קלינטון ביקשה לשמוע שאלות מהקהל ואשה אחת, נציגת המפלגה הרפובליקנית במדינה, ניסתה פעמיים להתפרץ ולהטיח בקלינטון האשמות הנוגעות להתנהלות של בעלה. קלינטון השתיקה אותה וקראה אליה חזרה: "את חצופה מאוד ואני לא אזמין אותך לשאול שאלה אף פעם."

 

הצל הגדול שמטיל הנשיא לשעבר צפוי היה כי יצוץ שוב ושוב במהלך הקמפיין. התשובה לשאלה האם זה רלוונטי, עם זאת, קצת יותר מורכבת מהרפלקס לפטור את דבריו של טראמפ ואחרים בגלגול עיניים. הסיבה למורכבות היא בלבול מסוים של כל הדוברים, שמתעקשים לקבץ באותה הקטגוריה את הפרשיות השונות, שבבירור מתחלקות לשני סוגים.

 

הסוג הראשון כולל את פרשת מוניקה לוינסקי המפורסמת וכן עדויות נוספות של ג'ניפר פלאוורס ואחרות על רומן שניהלו איתו. על טיבו של אדם שבוגד באשתו בצורה כזאת אפשר להתווכח, וקשה להאשים אנשים שאומרים שזה פגע באמון שלהם כלפיו כנציג ציבור; אך מעבר לכך ההחלטה להשאר איתו היא החלטה שקלינטון קיבלה וזו זכותה המלאה. מן הסתם לפרשיות שכאלו אין שום קשר לקמפיין שלה ואינן רלוונטיות בשום דרך.

 

סוג הפרשיות השני, לעומת זאת, מדאיג יותר. במהלך שנות ה-90 האשימו מספר נשים את ביל קלינטון בהתנהגות מינית חמורה בהרבה מבגידה: הטרדה מינית ואף אונס. מרגע שמורידים מהמשוואה את ההסכמה מרצון נהיה קשה יותר לראות במעשים סיפור סגור ולעבור הלאה. אדם שעדויות מצטברות מעידות על התנהלות דורסנית, כוחנית ואלימה מצידו בוודאי שאין לו מקום כנציג ציבורי - לא כנשיא וגם לא כדמות משפיעה בקמפיין שלא שלו.

 

אבל מה לגבי הילרי קלינטון? המעשים של בעלה מכתימים אותו, לא אותה; לא היא צריכה להגיב עליהם ולא היא צריכה לקבל את האשמה. עם זאת, התמיכה בו (שוב נחדד: לא לגבי הבגידות אלא ספציפית לגבי הטענות על הטרדה) - מאותה אשה שצייצה בטוויטרב קול צלול וברור לפני מספר חודשים כי "לכל שורדת של תקיפה מינית מגיע שישמעו אותה, שיאמינו לה ושיתמכו בה" - מטרידה מאוד ובהחלט מעיבה על תדמיתה כפוליטיקאית פמיניסטית שמקדמת זכויות נשים. ממנה אפשר לצפות, לכל הפחות, להתייחסות חד משמעית לעניין