במשך קרוב ל-50 שנה ספגה ז'קלין סבאג' אלימות קשה מצד בעלה, נורברט מארוט. מכות, קללות, אונס ואיומים ברצח היו מנת חלקה באופן יומיומי מידי האיש שבנותיו הגדירו אותו כגבר אלים, רודני וסוטה שהתעלל מינית גם בהן.

 

עוד באון לייף:

 

ב-10 בספטמבר 2012, לאחר עוד בוקר מסיוט בו הגבר עמו היא חיה מאז הייתה נערה הטיח בה עלבונות נתעבים ותקף אותה פיזית בפראיות, סבאג' החליטה לשים לזה קץ. היא לקחה את רובה הציד שהיה בביתם, עצמה את עיניה וירתה 3 יריות. מארוט מת מיד. האיש שניהל חברת תחבורה קטנה וכושלת והחדיר פחד ואימה בלבבותיהם של תושבי הכפר הקטן בו התגוררו בני הזוג, האיש שכונה בפי כל "בריון וסדיסט", הגבר ש"כולם ידעו" שהוא נוהג להכפיש את אשתו באופן קבוע, נרצח על ידי אשתו. ז'קלין סבאג' הועמדה לדין על רצח במשפט תקשורתי שסוקר בהרחבה.

 

"אבא שלנו מת ובשבילי, זה היה הקלה," אמרה אחת מבנותיהם של בני הזוג, במהלך המשפט. "תודה לך," אמר שכן שהעיד במשפט הערעור, "את עשית עבורנו שירות חשוב. עכשיו אנחנו יכולים לישון בשקט". אכן כן, נראה שהאיש היה חלאה אמיתית לכל הסובבים אותו.

 

47 שנות התעללות תמו ב-3 יריות. ז'קלין סאוואג'

 

למרות תחנונים מעורכי הדין, המומחים, משפחתה וחברים המבוססים על הטענה לפיה היא פעלה מתוך הגנה עצמית לגיטימית, בעקבות הפרעת דחק פוסט-הטראומטית (PTSD) הקשורה לקורבנות של אלימות במשפחה לטווח ארוך, טענת ההגנה העצמית לא הוכרה רשמית על ידי בתי המשפט הצרפתיים – וסבאג' נידונה לעשר שנות מאסר. העונש נותר על כנו גם לאחר הערעור על חומרתו.

 

כעת לרוצחת המורשעת בת ה-68 יש רק תקווה אחת: חנינה נשיאותית. חנינה זו הקרויה בפי הצרפתים חסד נשיאותי ניתנת לאסירים לעתים נדירות ביותר. הבקשה חייבת להיות מוגשת על-ידי בני משפחה או חברים קרובים. שלוש בנותיה של סבאג'- סיביל, קרול ופביאן- הגישו את בקשת החנינה לפני חג המולד. עוד לפני ההגשה הרשמית, החל קמפיין עממי לשחרורה של סבאג' בתיווך הרשתות החברתיות בצרפת. יותר מ- 217,000 בני אדם חתמו על עתירה מקוונת המפצירה בראש הממשלה הצרפתי להתערב ולשחרר את סבאג' מהכלא. אמנים, עורכי דין, פעילי זכויות אדם, נשים שורדות אלימות במשפחה, פוליטיקאים וגופי תקשורת הצטרפו למאמץ שהתפתח במהירות לתנועה קולנית הדורשת רפורמה משפטית רחבה היקף.

 

 

ממש לפני חג המולד הקדיש העיתון היומי Liberation לסיפור את העמוד הראשון של העיתון עם הדרישה הברורה בכותרת: "כבוד הנשיא, אנא שחרר את ז'קלין". נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, טרם הגיב לבקשת החנינה הרשמית.

 

אחת מבנותיה של סאוואג', סילבי מארוט, הסבירה מדוע משפחתה מתחננת לחנינה מהנשיא. לדבריה, אמם סבלה כל חייה בזוגיות עם אביהם והייתה נתונה לשליטתו הבלעדית: "אין לנו שום פתרון אחר. זו התקווה האחרונה שלנו כי משפט הערעור לא הביא לשחרורה או להפחתה בעונשה למרות עדויות רבות משכנים, חברים, אנשים מהכפר ומראש העיר. בית המשפט לא הבין את המצוקה, את חוסר האונים ואת הייאוש של אמא שלנו. הוא לא קיבל את הפעולות של אמא שלא הצליחה לשים קץ לאלימות היומיומית שחוותה בדרך אחרת".

 

בית המשפט לא הבין את המצוקה של אמא שלנו. בסילבי מארט מחבקת את אמה בבית המשפט

 

הבת נתנה עדות כואבת במשפט הערעור וחשפה כי כשהיא ואחיותיה היו בנות 6-7 נהג האב לחכות לרגע בו האם תצא לעבודה ואז "לשפשף את גופו בגופן כשהן במיטותיהן כדי להגיע לפורקן מיני. כשהן גדלו קצת הוא החל לאנוס אותן. הבנות מעולם לא סיפרו על התקיפות המיניות לאימן או לרשויות. הן היו כל כך מבוהלות ובטוחות שאביהן יהרוג אותן אם יספרו למישהו.

 

על האומץ שלה לדבר על ההתעללות שחוותה מצד אביה, מארוט כמובן מצאה את עצמה משלמת בחקירה הנגדית כשנשאלה מדוע היא ואחיותיה מעולם לא הגישו תלונה רשמית נגד האב במשטרה. השאלות הללו כמובן לא דילגו על סבאג' עצמה שנשאלה מדוע מעולם לא דיווחה לרשויות על התעללות מצד בעלה.

 

סאוואג' נולדה וגדלה לצד אב אלים ואם סופגת ושותקת ומרבית זיכרונותיה קשורים בהתעללות, טיוחים והשתקה. באחד מהם, ראתה במו עיניה איך אביה שובר את אפה של אימא באגרוף והפנימה את הדממה שהשתררה לאחר מכן. גם אמה שלה לא התלוננה מעולם.  

 

ובכל זאת, על אף שבדיוק כפי שלמדה בבית לא הגישה תלונה במשטרה, פניה של סאוואג' היו ידועים היטב ביחידת המיון של בית חולים המקומי, שם הופיעה ארבע פעמים בין השנים 2007-2012, לפני שהרגה את בעלה.  

 

היא הייתה קניינו המוחלט. עורכות הדין ג'נין בונאגיונטה ונטלי טומסיני

 

"מדובר באמא לארבעה (נוסף ל-3 הבנות, לבני הזוג יש גם בן) שמצאה את עצמה במצב של תלות שהתעצמה במשך השנים על ידי בעלה ששלט בה לגמרי. היא הייתה לרכוש שלו, קניינו המוחלט" אמרה עורכת דינה ג'נין בונאגיונטה במשפט הערעור. עורכת דין נוספת של סאוואג', נטלי טומסיני, ביקשה מחבר המושבעים לקחת בחשבון את 'ההשלכות הבלתי הפיכות שיש לאלימות נגד נשים".

 

בתגובה אמר עורך הדין שייצג את התביעה, פרדריק שאבלייר, כי "לא ייתכן שנעניק לבני אדם "רישיון להרוג". אין ספק שהיא הגיבה למעשי אלימות חוזרים ונשנים אבל יחד עם זאת היא הרגה במכוון את בעלה. אין כאן הגנה עצמית. היא הייתה צריכה להגיב לאלימות של בעלה עם מעשה מידתי, מיידי והכרחי. בתגובה לאגרוף ששלח אותה לחופשת מחלה של שלושה ימים, היא ירתה בו שלושה כדורים. טענת ההגנה העצמית פשוט לא קבילה".

 

היא הייתה צריכה להגיב לאלימות בעלה במעשה מידתי. עורך הדין פרדריק שאבלייר

 

הטיעון המשפטי של שאבלייר הפך ללעג במדיה החברתית וגרר גל תגובות מנשים זועמות. הפעילה פמיניסטית קרוליין דה האז, רתחה: "מר שאבלייר, אז מהי תגובה מידתית ל- 47 שנים של אונס, מכות, עינויים והתעללות מינית בילדות שלך?". אחרות היו בהלם מחומרת העונש ומכך שבית המשפט שדן בערעור לא מצא לנכון להכיר בקרוב לחצי מאה של ייסורים פיזיים ונפשיים ולהפחית בשנות המאסר.

 

הסיפור הזה הולך ומקבל הכרה בינלאומית וגילויי התמיכה הרבים שמקבלת סבאג' גם מעבר לים מפיחים בה חיים. "היא מקווה לפתרון מהיר כמו הפחתה של העונש או חנינה מותנית", אומרת מארוט, "אחרי ההלם שחטפה מהתוצאה של משפט הערעור, מצבה קצת יותר טוב. יש לה תקווה".

 

מעבר למקרה האישי של אמה, מארוט טוענת שצרפת חייבת לבצע תיקון בחוקים הרלוונטיים: "אנחנו מקווים שהפרשה הזאת תעורר את המצפון של הנוגעים בדבר ותדחוף לשינוי בחוק, כך שבית המשפט יכיר בייחוד המקרים של אלימות במשפחה.

 

הדרישה לצדק בצרפת היא מאוד מסובכת. נשים שהוכו חייבות להציג הוכחות חותכות על מנת להכניס את התוקף שלהן לכלא לתקופה ארוכה שתמנע ממנו לחזור לסורו. המצב הזה מרתיע נשים רבות מלהגיב. הן חוששות מפעולות תגמול שיגיעו מיד אם התוקף ייכנס לכלא למספר חודשים. הן לא אומרות שום דבר כי הן מבוהלות עד עמקי נשמתן מההשלכות שעשויות להיות למעשה הזה. כך היה גם במקרה של אמא שלנו. לא הגיוני שמדינה כמו צרפת שמהווה מודל לשאר העולם, תתקע כל כך מאחור בכל הנוגע להגנה על נשים מוכות".