אם יש משהו שמסקרן אותי לדעת יותר מכל בעולם הריאליטי המטופש הזה, הוא האם מלהקי "האח הגדול" שיושבים בחדרי הדינאמיקה הקבוצתית, עורכים אודישנים נפרדים לאותם גברים שנויים במחלוקת שישבו על משבצת ה"סער שיינפיין" של העונה הבאה. כן, אני יודעת, אני מרבה להשתמש באלמנטים מהעונה השנייה והאלמותית, שלאחריה לו היו שואלים אותי הייתי סוגרת להם את הבאסטה. 

 

עוד באון לייף: 

 

מאז שיינפיין עברו דמויות רבות בעולם הריאליטי שעמדו על תקן הגבר המאצ'ו הטיפוסי הכל יכול, שבחורות נופלות לרגליו והוא מתייחס אליהן כמו סחבה. המקבילה העיקרית שלו היתה אליאב אוזן בעונה הקודמת. על תקן האיילה המאוהבת עמדה לה דנית, והשניים ניהלו מערכת יחסים של שנאה, אהבה ופרצי אלימות מילולית שאלמלא היה מדובר בבית "האח הגדול", סביר להניח שלא היו עוברות בשתיקה. אלא שמערכת היחסים של "סער ואיילה" ו"דנית ואליאב" ללא ספק הצליחו להתנפץ בפרצופנו בצורה אכזרית ביותר בסיפור של שי חי ותניה גרבר.

 

על פניו לא ניכר כי מדובר בדפוס המוכר מהעונות הקודמות. תניה האישה הצמודה והאוהבת, שמגנה על בן זוגה, הגיעה על תקן המושיעה. עם כניסתה לבית חשבנו שהיא לא עוד חוליית משחק בשרשרת המזון של שי חי. היא אחרת והיא גם מכירה שי חי אחר. "נחיה ונראה", אמרתי לעצמי כשישבה עם ארבל בערב הראשון של כניסתה לבית. קיוויתי שאתבדה. ובכן, לא טעיתי.

 

 

הנה וידוי אישי: בתחילת העונה הנוכחית, בה אני צופה לצרכי עבודה בלבד מתוקף עבודתי ככתבת טלוויזיה (כן, תירוצים תמיד יש בשפע), עוד חיבבתי את האיש הזה שנקרא שי חי. הכנות הפוגענית שלו והנאומים לאומה, גם אם היו מתובלים בחוסר מודעות עצמית, נרקיסיזם קל ושוביניזם "לא עושה כלים", לא הצליחו לגרום לי להתעלם מהעובדה כי מדובר בבחור חכם שעבר הרבה בחיים ושיש לו יכולת לנתח את המציאות בצורה לא רעה בכלל. אלא שחלפו מים רבים בנהר, והמופע של שי חי החל לעלות לי על העצבים. שלא תטעו ותחשבו כי חבריו לבית הם טלית שכולה תכלת. הם לא. אבל הוא באמת משהו מיוחד. והנה הופ, ההפקה החליטה במהלך מחושב, וככל הנראה כזה שימנע ממנו - האיש שעושה להם את העונה האיומה הזו - לפרוש, להכניס את בת זוגתו תניה, כדי לגרום לו להשאר ואולי כדי לעזור לו לשקם את התדמית החברתית ההרוסה בבית האח.

 

בשבוע הראשון זה עבד. גם בשני, למעט כמה רגעים מרגיזים כששי חי ניסה לשדל את תניה לשכב איתו והיא סירבה מול המצלמות. ניכר היה כי הוא רגוע יותר מאז שתניה בבית, ואולי גם פה ושם מידי פעם מבליח איזה שהוא רגש סלחני מהדיירים. אלא שכולנו התעוררנו לבוקר אחד בו שי חי לא דיבר עם תניה. אני באופן אישי לא הבנתי מה קרה שם בסיפור הזה, ומסתבר שאני לא היחידה – גם תניה לא הבינה דבר. בסופו של דבר מסתבר שמדובר בריב מטופש על מצית, שהצית (חה חה) את נקודת התורפה של שי חי, זו שככל הנראה קיימת גם במערכת היחסים שלו עם תניה הן בבית האח והן מחוץ לו.

 

"תשתנה או שאני הולכת", אמרה לו תניה וניכר היה שהיא נבהלה מעצמה כשהעיזה כך לפצות פה, או שמא נבהלה מהתגובה שעתידה לבוא. "לא רוצה" ענה לה שי חי. ואז כמעט כיביתי את הטלוויזיה.

 

 

נמאס לי. נמאס לי מההפקה, נמאס לי מבחורים בריונים שלא משנה מה עברו בחייהם אין להם שום זכות לדבר כך לנשים שלהם. ונמאס לי בעיקר מנשים עיוורות שממשיכות ללטף אגו של גבר שמתייחס אליהן כמו סמרטוט. זהו, תניה האישה החזקה, זו שהיתה חביבה עליי, הפכה להיות ה"דנית המאוהבת באליאב", "דנית שנרמסה בבית האח על ידי התנהגות מבישה של אליאב", מעונה 5.

 

"אני אעשה בשבילך הכל", אמרה תניה לשי חי בניסיונות לפייס את האיש הכועס. "פשוט תעריך אותי", היא הוסיפה ולא ידעה שהיא עומדת לעשות את הטעות הגדולה בחייה. לא, תניה, כשמבקשים מגבר הערכה - לא מקבלים אותה. את לא צריכה לבקש ממנו שיעריך אותך. אם הוא לא מבין את זה לבד, תאמיני לי שאין לך מה לעשות איתו. והגיע זמן שכל האיילות, והדניות והתניות יבינו את זה.