"לידה שקטה היא אסון שיש לו מקום. הוא מתרחש בין כתלי בית החולים. שם לרוב אשה מתבשרת על מות התינוק/ת שלה. בחדר בדיקות – לבד או בין נשים אחרות שבאו לבדיקה. ע"י אחות או רופאה. שם היא שוהה עד שמתפתחים תנאים ללידה ושם גם מתרחשת הלידה, כשסביבה אנשים זרים, מכשירים רפואיים, וילונות הפרדה דקים.. זה הנוף של האסון."

"כך הצוות הרפואי מקבל מקום מאוד משמעותי בהתמודדות עם האובדן – הוא מי שסבב את בני הזוג בימים שהכל קרה. הצוות הוא גם העד לאסון – הם אלה שנכחו בלידה והם אלה שראו את התינוק/ת, לפעמים הם היחידים שראו את התינוק/ת. זה מקום רב משמעות."

"אומרים שכל יולדת זוכרת את המיילדות שהיו לה לעד, הן נחרטות עם הזיכרון של ההגעה לעולם של ילד(ת)ה. כאן הזיכרון הוא של טראומה קשה, ולרוב הוא חד בהרבה". מתוך האתר לידה שקטה.

 

אף אחד לא רוצה לדעת שתינוקות יכולים לא להיוולד

הנפש קרועה, הגוף כואב ואין נחמה. אין מקום למנהגי אבלות, אין זמן לעכל ואין את המרחב וההבנה מהסביבה

לטור המלא

אחת מכל מאתיים לידות היא לידה שקטה - שהיא, לפי ההגדרה הרפואית - יציאה של עובר מת מרחם אמו החל מהשבוע ה-22. המושג הזה מאגד בתוכו גורמים רבים ושונים – בין אם הפסקות הריון יזומות או מוות של העובר בתוך הרחם. במקרה האחרון, עולם הרפואה מתמודד עם תעלומה גדולה, שכן בכ-40% מהמקרים של מות עובר ברחם אין לרפואה תשובה לסיבה הגרמה לכך.

נשים אמיצות כתבו על החוויה של אישה שעוברת לידה שקטה ועל הזעזוע שהלידה הזאת גורמת למי שעוברות אותה ולסביבה שלהן.

בשבוע שעבר (רביעי) התקיים כנס ראשון מסוגו במרכז הרפואי "מעייני הישועה" שעסק בהשפעה של הלידות השקטות על הצוות הרפואי שמטפל ביולדות, בעוברן ובבני\ות הזוג שלהן. הצוות רגיל להתמקד בפעולה של הבאת חיים, וההתמודדות עם מקרי המוות גורמת, פעמים רבות, למשבר של ממש עבור הצוות המטפל. בניגוד, למשל, למקרה של לידת פג\ה, שם הסכנה ברורה לצוות ולהורים החל מרגע הלידה וישנם כלים שהצוות יכול להשתמש בהם על מנת לשמור על חיי הפג\ה.

פעמים רבות אנשי ונשות הצוות הרפואי חשים כי הם לא ערוכים להתמודד עם מתן הבשורה הקשה או אפילו לטפל באישה היולדת ובזוג כהורים, כיוון שהם לא מצליחים להיות אמפתיים מספיק, לתחושתם. לעיתים הם אף מבקשים מאיש\אשת צוות אחר לקחת את מלאכת הטיפול עליו\עליה "מחפשים את מי שהתמודדה עם לידה שקטה בעבר", "מי הכי אמפתית למצבים האלו בצוות" היו בין הדוגמאות. מחקרי עבר שנעשו על  לידה שקטה משנות ה- 50 הסתיימו במסקנה שעל האישה להיכנס להיריון נוסף בהקדם. הגבר מתואר בהם כמי שאין לו תחושות כלפי הלידה השקטה. מחקרים עדכניים שהציגה שירת סרטל ממרפאת חוה בבית החולים "שיבא" מראים כי אילוצי הבירוקרטיה והעדר הכשרה בתחום, מקשים על הצוות הרפואי לתת את הסביבה התומכת לאישה ולבן\בת זוגה.

1 מ-10 מתמחים נוטש את התחום

הצוות הרפואי מושפע מהחוויה הזאת עד כדי כך שאחד מעשרה מתמחים בתחום המיילדות שקל לעזוב את ההתמחות בגלל הקושי הרגשי בהתמודדות עם מוות. דרך ההתמודדות של רבים מאנשי ונשות הצוות הרפואי היא ריחוק, שנובעת מהצורך להגן על עצמם, מה שיוצר צומת קשה של רצון לגלות אמפתיה אל מול הצורך לסגת על מנת לשמור על עצמם. לעומת זאת, מחקרים הראו כי תגובות הצוות קריטיות בתהליך ההחלמה של בני הזוג - צוות רפואי שהעניק תמיכה ואמפתיה תרם להחלמה בהליך האבל, והורים מצאו שתקשורת עם אנשי הצוות היא קריטית להתמודדות מידית עם הטרגדיה.

הדיסוננס הזה בין אמפתיה לבין הצורך לשמור על עצמך מתגלם גם ביחס של החברה אל ההורים שאיבדו את עוברם. בקבוצות התמיכה שמוצעות כיום לנשים וזוגות שעברו לידה שקטה, כפי שהציגו ד"ר ורד בר ומלכה נוקריאן מבתי החולים שיבא והדסה בהתאמה, עולה כי הסביבה מעדיפה לטאטא מתחת לשטיח את עצם המקרה. לפעמים, בשל חוסר היכולת להבין איך צריך להתנהג, הסביבה הקרובה מעדיפה שלא לדבר עם האישה או עם הזוג בכלל. אם זה באירוע משפחתי בו הזוג מוצאים עצמם מבודדים ועד חברות קרובות שמנתקות קשרים אחרי הלידה או היריון שלהן כדי לא לעורר אי נוחות.

להפוך את הטראומה לקצת פחות קשה

נשים אחרי לידה שקטה חשופות יותר להפרעות חרדה ודיכאון מנשים אחרי לידה שהסתיימה בתינוק חי. לא מפתיע, אך עדיין רוב רובם של התגובות מסתכמות במשפטים כמו "תיכנסי להיריון מהר ותשכחי הכל", "בילד\ה הבאים זה יעבור", כאילו ילד\ה אחר יכול להחליף את זה\זו שאבד. ההיריון והלידה הבאים אחרי אובדן היריון מוספים אתגר לצוות הרפואי, אל מול הקושי הנפשי והפיזי של הנשים שחוו אובדן בלידה שקטה. נרמול התחושות, החרדות והחששות של נשים וזוגות במצב כזה עשוי ליצור הבדל גדול בחוויה.

על הצוות הרפואי, כמו גם על הסביבה במקרים מסוימים, מונחת אחריות כבדה. בציטוט הפותח מאתר לידה שקטה, אפשר לראות כמה משמעותית הרגישות והתמיכה של אלו המלווים את הלידה ומעניקים את הטיפול הרפואי. אך גם הם\הן מושפעים ונשחקים מהקשיים של הטיפול ביולדות. מיילדות אשר הצליחו להציע לזוג תמיכה ונחמה מעידות על תחושות חיוביות למרות החוויה הקשה עבורן.

יום העיון הזה חשף עבורי בעיקר את המורכבות הגדולה שהיא טיפול ותמיכה בנשים שעוברות לידה שקטה. מתוך הדברים שעלו כאן אפשר להתבונן על התגובות שלנו אל מול טראומות שנשים ואנשים עוברים, ובוודאי טראומה קשה כמו זו. הכשרות לצוותים היא הכרחית על מנת להעניק להם את האפשרות לחלוק חוויות קשות ולא להישאר איתן לבד וגם לסייע לנשים היולדות ולזוגות לקבל תמיכה בתהליך.