מוזר לי מאד שאני הולכת לכתוב על קאשה. לא באמת חשבתי שאי פעם אני אכתוב משהו כל כך תומך על מוזיקאית שאני כל כך לא מתחברת ליצירה שלה. אבל הפעם אין שום קשר למי היא, מה היא ומה היא עושה. הסיפור הזה פשוט מייצג באופן כלכך מחריד ומדכא את המקום שהעולם שלנו הולך אליו. זה מייאש ומדכא להבין שזה נראה לגיטימי לעולם שלנו שאישה תהפוך להיות כלי לסיפוק עצמי של גבר אחר, פשוט בגלל שזה מה שבזין שלו.

 

עוד באון לייף: 

 

הסיפור של קאשה, זמרת הפופ בת ה-28 שפרצה ב-2009 עם להיט הענק "Tik Tok" והוציאה מאז שני אלבומים, הגיע אליי כמו אל רבים דרך המדיה החברתית. הכותרות אמרו: "קאשה מעוניינת לצאת מחוזה עבודה מוזיקלית משותפת עם המפיק ד?ר לוק, שאנס אותה ב-2006". הצטמררתי. ראשית כי הדגש היה על האם הם ימשיכו לעבוד יחד, ולא על כך שהבן אדם פשוט אנס אותה ומשום מה לא עומד לדין/יושב בכלא, ושנית כי הסיפור הזה מייצג כלכך הרבה סיפורים ששמעתי, ראיתי וחוויתי בעצמי.
 

מסתבר שקאשה חתמה על חוזה נאמנות לדוקטור לוק, המפיק שלה, זה שעבד איתה על כל הלהיטים שלה ודחף אותה לעבר ההצלחה בתעשייה. החוזה הזה מבטיח שהיא מחויבת לעבוד אך ורק איתו ואין לה שום אופציה לבחור לעבוד עם אנשים אחרים ולשחרר מוזיקה חדשה באופן אחר שאינו קשור אליו. כמוזיקאית בתעשיה הזאת אני מבינה שזה חוזה שהשלכותיו הן מוות בשביל אמן, שיצירה היא האוויר לנשימה שלו.
 

קאשה החליטה ללכת לבית משפט, ורוב העולם עמד מאחוריה וצידד בה. אבל אתמול התקבלה הכרעה בבית המשפט, שלפיה מסתבר שזה לגיטימי לחלוטין להכריח בחורה להמשיך לעבוד עם אדם שנמצא בעמדת כוח מולה ולמרות שעברה אונס על ידי אותו אדם. השופט טען שקאשה ידעה על מה היא חותמת, שהחוזים היו ארוכים, ברורים ומפורטים ושהיו עליהם המון דיונים לפני שנחתמו. הוא העלים לחלוטין את העובדה שאחד הצדדים בחוזה בחר לאנוס, באופן מיני, אלים ומובהק את הצד השני.
 

ההחלטה הזאת פירקה אותי. היא איכזבה אותי, לקחה לי את כל התקוות שהעולם שלנו הולך למקום חיובי יותר ומבין שנשים הן לא חפצים. אבל כנראה שלא כך.

 


תמונה: Shutterstock

 

בתור מוזיקאית נחשפתי לכל כך הרבה סיטואציות מבחילות כאלה, של אנשים שנמצאים בעמדות כוח והצלחה בתעשייה הזאת והתרגלו לקבל כל מה שהם רוצים, ממי שהם רוצים ומתי שהם רוצים. ברגע שאומרים להם לא הם פשוט לא מסוגלים להכיל את זה או להשלים עם זה וכופים את עצמם. ראיתי, שמעתי, נחשפתי, חוויתי. האמת? כולנו חווינו. מעבר לזה, מה שבאמת מדהים ועצוב זה שהם מספרים לעצמם שזה בסדר, שזה "בקטנה". אם הבחורה חסרת קשרים/חברים/תמיכה תעיז לפצות פה על אנשים במעמדם, היא כנראה תושפל עד עפר, או שלא ירצו לעבוד איתה יותר/יחרימו אותה/ ילכלכו עליה, שלא נדבר על מה שהיא תעבור אם תעיז להתלונן במשטרה. ככה שעדיף פשוט לשתוק. עד שעולה וצף עוד סיפור של בחורה אחרת שמציף מחדש את כל הכעסים.
 

כמובן שלא מדובר רק במוזיקאים, אבל לא ברור לי באיזה חוצפה מזעזעת מצפים שמישהי תמשיך לעבוד עם אדם שאנס אותה, ולא משנה על כמה חוזים הם חתמו לפני. איך העולם הזה נותן אישור לבן אדם לבצע מעשה אלים ומחליא, אומר לו שלא יהיו לכך שום השלכות, ואילו אל הנפגעת מתייחס כאשמה שצריכה לשאת בתוצאות ולהישאר כלואה בתוך חוזה דרקוני שלא מאפשר לה שום אופציה להמשיך לעבוד ולעשות את מה שהיא תמיד רצתה לעשות?
 

הייאוש חוגג פה. ולמרות שכיף לנו להתלונן על המדינה שלנו, הנה דוגמא חיה שהייאוש הזה מגיע גם מארצות הברית של אמריקה.