נהוג לחשוב כי מאז פריצתו של עידן הריאליטי המוסיקלי, אנחנו אוהבים להכתיר סינדרלות - לקחת בחורות צעירות ומוכשרות מבית ממוצע ומטה, ולהפוך אותן לדיוות החדשות ששולטות במצעדים ובמסכים. אם תשאלו כל אדם ברחוב מי היא הסינדרלה הישראלית הראשונה של הפריים טיים הטלוויזיוני, סביר להניח שכולם יאמרו בפה אחד: נינט. אלא שבמבט לאחור על התרבות הישראלית, סיפור הסינדרלה המוזיקלית הוא משהו שהישראלים אוהבים יותר מכל כבר כמה עשורים, במיוחד אם יש לה גם קול ערב והיא הגיעה משכונה נידחת מאי שם, אל לב ליבו של המיינסטרים התרבותי הישראלי. כן, אותו מיינסטרים ששרת התרבות שלנו מירי רגב, מדברת עליו כל הזמן כקליקה סגורה וגזענית.

 

נינט טייב: "היום אני מאושרת כי מצאתי

את עצמי"

נינט טייב מספרת איך למרות הלחץ שהופע עליה, הצליחה למצוא את הדרך שלה

לטור המלא

הסינדרלה החדשה והתורנית של עולם המוזיקה הישראלי היא עדן בן זקן. אם תעשו גוגל על השם, תוכלו לראות כמעט בכל כתבה או אייטם שנכתב עליה את צמד המילים "פרצה בסערה". אולי כי בדיוק כמו נינט, גם האודישן של בן זקן בעונה הראשונה של ה"אקס פקטור" היה "כנגד כל הסיכויים". אל הבמה עלתה בחורה מקריית שמונה עם אוברול מנומר אותו קנתה ב"שלושים שקל", ילדה נערה שנשרה מכל מסגרת אפשרית ולא עשתה רושם על השופטים, עד שפתחה את הפה. כמובן שגם עורכי התכנית בנו את המתח כך שגם הקהל בבית יחשוב שהנה מגיעה עוד אחת שחושבת שהיא ריהאנה, ותזייף את דרכה אל הפרסומות. אלא שבן זקן המוכשרת בעלת הקול הנדיר, הצליחה להפתיע ולהגיע עד לגמר האקס פקטור, ואלמלא היתה זוכה בו רוז פוסטאנס, שישבה על משבצת הסינדרלה האומללה יותר ממנה, היא ללא ספק היתה הופכת בעצמה לזוכה הגדולה.

 

נינט טייב עדן בן זקן
בין נינט לעדן בן זקן יש יותר דימיון מהנראה לעין. צילום: רותם אורניט / יניר סלע

ניכר כי סיפור תחילת דרכה של נינט חוזר אצל עדן בן זקן. בשנתיים שחלפו מאז אותו גמר היא עברה מהפך, הצמידו לה סטייליסט, מנהל אישי ומוזיקלי וקו מוכתב של מה שהיה פעם "גזר דין של חברת תקליטים" - כדי להכניס אותה לז'אנר זמרת המסיבות הים תיכוניות. עוד מותג פופ-מזרחי מדליק, מסיבתי ופאן כדי לגלגל כמה שיותר כסף, לרכוב על גב 15 דקות התהילה ולהפוך את הסינדרלה מעיירת הפיתוח למוצר מוזיקלי מהונדס, מלוטש ונטול אישיות משל עצמו.

 

אין לי שום דבר נגד בן זקן המקסימה. היא גם מצליחה לגרום לי לחייך בכל פעם כשאני רואה אותה מתראיינת ובין שלל המשפטים ש"הסוכן שלי אמר לי לומר" יוצאת לה פה ושם ה"עדן האמיתית". אותנטיות, אי אפשר לזייף, גם מתחת לפן, לגוונים, לשערים המלוטשים בעיתון ולפלירטוטים עם המצלמה בקליפים.

 

ואולי בעצם סיפור הסינדרלה המוזיקלית, זה שכה אהוב על הישראלים, מתחיל בכלל כפוסט טראומה לסיפורה של עופרה חזה. זמרת השכונות בת ה-13 משכונת התקווה התגלתה על ידי האמרגן בצלאל אלוני שהפך אותה לכוכבת, לטוב ולרע. היא הצליחה בשנות חייה הקצרות לעבור כמה מהפכים, ומזמרת פופ של להיטים שנכתבים על ידי נוסחה "בצלאל אלונית", היא הפכה ליוצרת בינלאומית ותפסה נישה שאף זמרת ישראלית לפניה לא כבשה. בשנותיה האחרונות עופרה חזה הפכה מסינדרלה למלכה, עם אישיות וקו מוסיקלי יצירתי מאד ברור שיישאר אתנו לנצח.

 

גם סיפורה של זהבה בן הבאר שבעית הוא סיפור סינדרלה שלצערנו מסתמן כיום כטראגי (ובתקווה זה אולי עוד ישתנה) - מי שהיתה נסיכת הזמר המזרחי בשנות השמונים והתשעים, מצאה את עצמה כמעט חסרת כל עקב ניהול כושל, וכיום היא נאבקת על מקומה. מישהו משמיע את זהבה בן ברדיו בימינו? כמעט ולא, וחבל.

עופרה חזה זהבה בן
האם היא תלך בדרכן של עופרה וזהבה? צילום: יח"צ / פיני סילוק

נינט עצמה היתה צריכה לצלוח בקושי רב את הכבלים של טדי הפקות וטמירה ירדני, שאחרי הזכייה בכוכב נולד הפכו אותה למוצר צריכה להמונים. שחקנית, דוגמנית, נערת פרברים עם קול פעמונים שמגיעה לעיר הגדולה. מזכיר לכם משהו? אלא שנינט חטפה בשלב מסוים את הג'ננה, ובצדק. היא עברה תהפוכות ופתחה במרד מוזיקלי של ממש, עד שמצאה את המקום האישי, היצירתי והמרתק שהיא נמצאת בו כיום. את נינט של לפני עשור לא סבלתי, את הנינט החדשה של ימינו אני אפילו מעריצה.

 

מה שמשתמע מכל סיפורי הסינדרלה המוזיקליים הללו, היא מסקנה אחת מאוד עצובה: במדינת ישראל אי אפשר באמת להתפרנס ממוזיקה, אם לא הגעת למעמדם של יהודית רביץ או שלמה ארצי. למעשה, מאז יהודית רביץ לא הצליחה לקום כאן זמרת אחת נטו שהיא ה"שלמה ארצי" של הזמרות. כל סינדרלה שכזו הופכת מיד למוצר מדף, שמורכב כמו על ידי נוסחה ביולוגית מפוצחת. קמפיינים, סדרות, סרטים, תכניות אירוח, שירים "שעושים שמח" ונכנסים מיד לפלייליסט של תחנות הרדיו האזוריות. הרי למי אכפת כבר מגלגלצ. אם את זמרת פופ מסחרי שרוצה להצליח את צריכה שאליקו או דידי הררי ימותו עלייך ואז תהיי להיט. יכול להיות שתאבדי את עצמך בדרך, אבל היי, את הכסף המנהלים שלך יספרו כל הדרך אל הבנק.

 

ובחזרה לבן זקן. אם בוחנים את זה, סיפור ההצלחה שלה הוא מטורף מכל בחינה שהיא: לזמרת יש כמות אסטרונומית של 45 מיליון צפיות ביוטיוב, עם 15 מיליון צפיות ללהיט "מלכת השושנים" לבדו (אותו חיפשתי ביוטיוב לראשונה לצורך הכנת כתבה זו). לשם השוואה, השיר הישראלי הנצפה ביותר ביוטיוב הוא "דרך השלום" של פאר טסי עם 26 מיליון צפיות. אלבום הבכורה שלה יצא רק לפני חצי שנה, וכבר קיבל מעמד של אלבום זהב לאחר שמכר למעלה מ-15,000 עותקים ואלבום פלטינה כפול על 50,000 הורדות דיגיטליות. זה לא משהו שקורה לעיתים קרובות בתעשיית המוזיקה הישראלית בימינו. בספטמבר האחרון היא זכתה בתואר "תגלית השנה המושמעת ביותר ברדיו", גם זה תואר שזמרות יוצרות יכולות רק לחלום עליו בפרק זמן כל כך קצר של קריירה. והשבוע היא הוכיחה שהיא לא נחה על זרי הדפנה כשהוציאה את השיר הראשון מאלבומה השני, שצפוי לצאת בחודשים הקרובים. אין ספק שבן זקן נמצאת בשיאה כרגע. אך האם היא תישאר בטופ לזמן רב?

"הסטייליסט נכנס לארון שלי והזדעזע" - זו היתה הכותרת באחת הכתבות האחרונות שנערכו עם בן זקן, ולדעתי, הכותרת הזו מסכמת את כל העניין. כוכבות אינסטנט סופן להישאר כמו פודינג אינסטנט בעל טעם גנרי עמוס בחומר משמר. לאף אחד לא באמת אכפת אם קוראים לך X או Y, העיקר שאת מספקת את מתכון קינוחי הפרווה של עולם מוזיקת הפופ\פופ מזרחי. קליט וקופצני או בלדה נוסחתית, שירים שבעוד שנתיים-שלוש איש לא יזכור. כולי תקווה שיבוא יום ועדן בן זקן תמצא את עצמה, כזמרת מבצעת או מוזיקאית יוצרת, ותחליט שהיא עושה מעשה נינט. היא יכולה לקחת ממנה דוגמה וגם לחיות בנתיים מקמפיינים רק כדי לממש את החזון המקצועי שלה. מקווה עבורה, שהנפילה לא תהיה קשה מידי.