ירדנה ארזי, ילדה שגדלה בקיבוץ, גדלה בחיפה, ידעה שהיא תהיה זמרת מאוד מפורסמת כשהיא תהיה גדולה?

ממש לא. הוריי עזבו את הקיבוץ כשהייתי בת שנתיים. בזמנו, עוזבי קיבוץ יצאו ממש עם הבגדים לגופם ונחשבו לבוגדים, ולא קיבלו כלום. נסיבות השואה הם אלה שהביאו אותם לארץ מלכתכילה, והם באמת היו חסרי כל והתחילו בלי כלום. כילדה חיפאית לאבא חשמלאי,  היה לי חלום אחד - להגיע ללהקת הנח"ל. עצם העובדה שזה באמת קרה, זה נס אחד גדול, הרגשתי שנגעתי בשמיים.

 

עוד באון לייף:

 

בסופו של דבר הפכת להיות מפקדת להקת הנח"ל, יועדת לגדולות בצבא. מה התפספס?

הייתי מפקדת מחורבנת, אבל ממש. הייתי פוצית לא נורמלית, הייתי כל כך נוקשה, שאפילו את הקלידן שלנו הכנסתי לכלא לחמישה ימים. עד היום הוא מחפש אותי ברחובות.

 

מה הוא עשה?

הפריע בחזרה. לא, אין לתאר אותי. דבילית.

 

אני זוכרת שמאוד הקפדת שהאמנות שלך תהיה בידיים שלך. בסופו של דבר את בחרת להיות אחראית לגורלך, ולא להיות נתונה בחסדיהם של אף אחד.

נכון. אפשר לומר שאני אמנית האינדי הראשונה בארץ. הייתי הראשונה שהפיקה לעצמה, שלא עמדה מאחוריה אף חברת תקליטים והייתי ממש אדון לעצמי. לא רציתי ששום חברת תקליטים, או אף אדם לא יגיד לי מה לשיר. היה לי חשוב לבחור את החומרים, ורציתי להיות עצמאית. חשוב גם להגיד שלבעלי יש חלק מאוד גדול בזה.

 

מה תפקידו בכח?

החלק שלו זה הצד העסקי-כלכלי. כשמדברים איתי על כספים מבחינתי זה סינית, ממש לא מעניין אותי.

 

מה שכן מעניין הוא שאת לא אוהבת לדבר על זה.

זה נורא משעמם אותי. סורי לכל נשות העסקים בקהל. אני יותר מעורבת בהפקות של המוסיקה, של האמנות, של המיתוג, אבל באמת הדרך העצמאית שלנו נבעה מהעובדה שרצינו לא להיות נתונים תחת שום פיקוח.

 

זה לא היה סיכון רציני בזמנו? נשים בתקופה ההיא העזו להסתכל ולהגיד: "אני יכולה לבד"?

בטח. היינו הראשונים.

 

איזה מחיר שילמת על העצמאות הזאת?

שילמתי מחיר, אבל גם הרווחתי מאוד. כל הבנק של מה שנקרא 'היצירה שלי' שייך לי, וכמעט אין אף אמן בארץ שכל היצירה שלו שייכת לו. אני יכולה לעשות בזה מה שאני רוצה וכל הזכויות הן שלי. מצד שני, לא הכל מצליח, אבל כשאת זוכה להצלחה, אז כל ההצלחה שלך. השקענו את כל כספנו בהפקות של תקליטים, לא ויתרנו על שום דבר. תקליט יכול לעלות בין 150-200 אלף שקל, ואף אחד לא מממן אותך, זה הפקה לחלוטין עצמאית.

 

צילום: בני גם זו לטובה

 

"היה לי את המזל לזהות את האנשים הנכונים"

 

איך ישנים בלילה ככה, כשאת יודעת שאין לך על מה ליפול?

אני מאמינה שצריך לזהות הזדמנויות ולעבוד עם האנשים הנכונים מסביבך ועם יועצים נכונים וזו עבודת צוות. אני מאמינה גם במזל, את יודעת. מעבר לכשרונות ולהתמדה ולהשקעה, מה לעשות, אני פטליסטית. היה לי את המזל גם לזהות את האנשים הנכונים שנתנו לי עצות טובות, והיו גם כשלונות. כל כשלון כזה הוא גם בור כלכלי.

 

את זוכרת כישלון כזה?

כן. הייתה תקופה שהייתה לי חשיפת יתר. עשיתי קמפיין של בנק לאומי, הייתי באירוויזיון, אין שעה שלא הייתי בה. אני חושבת שבאיזשהו מקום זה הגיע לרוויה, והתקליט שעשיתי אחרי זה לא זכה להצלחה - אז זה בור כלכלי.

 

נראה שאת מעולם לא עשית הפסקה. מה המנוע בעצם שמניע?

אני עדיין חולמת ורוצה להגשים את החלומות שלי. אז החלומות קיימים, ויש על הפרק כל מיני דברים.

 

למשל?

אם אני מגלה אז זה לא קורה. אני מאמינה בזה. אבל תראי, למשל, לפני שנה וחצי פנו אלי מהפסטיגל תוך כדי מסע הופעות שלי פנו אלי מהפסטיגל להיות כוכבת הפסטיגל, זרמתי עם זה. אחר כך פנו אלי מהגבעתרון לעשות סיבוב הופעות, שהפך להצלחה, וכיף לזהות את ההזדמנויות וללכת עליהם.

 

ירדנה ארזי עם אפרת אדמון, סמנכ"לית תוכן ופיתוח עסקי באון לייף (צילום: בני גם זו לטובה)

 

החל מגיל מסוים הסיכוי שתצליחי להתפרנס בארץ ממוסיקה הוא נמוך. כמה את מכירה מקרוב את הקושי של האמנים בישראל להתקיים?

זה נושא מאוד טעון וזה נושא מאוד כואב. אני מאוד שמחה שהבת שלי לא קשורה בכלל לתחום, כי זה מקצוע לא מומלץ. את המצליחים את יכולה לספור על יד אחת או שתיים, כל היתר חולמים. זה מקצוע קשה ואכזרי, אני חושבת שלא צריך להילחם בדבר הזה, אלא למצוא פתרון, ולו רק כדי לשרוד כלכלית. אסור להגיע לגיל שבו זה כבר מאוחר מדי, ואני רואה היום שהחבר'ה הצעירים פונים לעסקים.

 

מה דעתך על מלחמת התרבות שמנהלת השרה מירי רגב נגד גל"צ ועל הכיוון להוביל את מהפך התרבות המזרחית ולהכניס אותה יותר לשיח הישראלי?

אני לא יודעת. אני חושבת שהתרבות הים תיכונית זוכה לבמה פנטסטית ברוב אמצעי התקשורת, אני לא מרגישה ששם הבעיה.

 

היום. ונכון ללפני 20 או 30 שנה היא הושתקה?

היא הושתקה אבל היא כבר לא מושתקת. בשום פנים ואופן לא. השירים הכי פופולרים היום הם שירים ים תיכוניים. אני בכלל לא חושבת שזה קשור למירי רגב.

 

יש איזשהי תחושה (לפחות מבחינת הזמרים הים התיכוניים) שהם לא קיבלו את הבמה שאת וחברייך קיבלו בארבעים שנים האחרונות

אם אני הייתי מקבלת את הבמה שהזמר הים תיכוני מקבל הייתי היום מושמעת הרבה יותר.אם משהו שאני עושה לא מצליח, אין לי שום כותרת שאני יכולה לבוא תחתיה. אני לא מזרחית, אני לא אם חד הורית, אין לי שום דבר שאני יכולה לבוא ולהגיד "קיפחתם אותי". אני רק יכולה לקחת אחריות, אולי השירים לא היו מספיק טובים, זה הכל.

 

לצפייה בראיון המלא מתוך ועידת און לייף לנשים ועסקים בשיתוף עיריית ירושלים:

** מראיינת: אפרת אדמון, סמנכ"לית התוכן ופיתוח עסקי באון לייף