מוכרת יקרה שלום,

כבר כמה שנים שאת לא באמת רואה אותי. אני יודעת שאת מרימה את הראש מעיסוקייך כשאני נכנסת לחנות, לפעמים אפילו משחררת חצי חיוך עייף, אבל את לא באמת מסתכלת עלי.

 

את רואה כאלה, כמוני, עשרות ביום. את כבר לא מבדילה בין הפנים והקולות, הדבר היחידי שעבורו אנחנו – המון הלקוחות ללא פנים – טובים עבורו, הוא לספק לך את ליטרת הבשר, העמלה, המכירה, מה שזה לא יהיה. עבור העניין הזה את מוכנה לעשות הרבה מאוד דברים: לחייך חיוך מזויף, לשקר לנו בפנים וברגעים הקשים ביותר גם ממש לאגף אותנו בדרך אל הקופה תוך כדי העמסת אינספור קולבים אל בין זרועותינו המתפקעות.

אבל כשאת לא צריכה אותי, מוכרת יקרה, אנחנו אויבות של ממש. אני מפריעה לך. מבלגנת את הבגדים שקיפלת בקפידה. מפריעה לך לדבר בטלפון. מציקה לך בשאלות כשבא לך לאכול סנדוויץ'. החצופות שבינינו, הלקוחות, אפילו אמרו לך כמה וכמה פעמים שלא מעניין אותן שאת בנאדם, כשהן נכנסות – הן מצפות לשירות. אולי לא אמרתי לך את זה בעצמי, אבל העובדה הזו לא מפריעה לך לסווג אותי כאחת מהן. מרגע שתויגתי – אני האויבת שלך, לעולם.

 

מה לכל הרוחות כבר ביקשתי ממך? למשל, שתתייחסי אלי כשאני נכנסת לחנות. תכבדי אותי באיזו אמירת שלום, אולי אפילו תציעי באופן קורקטי וחד פעמי שירות. לא נעים לי להיכנס לחנות שבה את עובדת ולמצוא אותך ואת יתר עמיתייך יושבים ומנהלים שיחה חברית ערה. לא נעים לי שאתם מעיפים בי מבט מזלזל וממשיכים לקשקש ביניכם כאילו אני אוויר.

 

כן, מגיע לי שתאמרו לי שלום, ולא, לא אכפת לי כלל שאתם עובדים ברשת הכי טרנדית בארץ, שבה הכי טרנדי להתעלם מהלקוח כי הוא ממילא רק מפריע לכם לאפטר פארטי. אני לא יודעת אם את זוכרת, מוכרת יקרה, אבל מפריע לי מאוד שאתם מגבירים את המוזיקה במיוחד כדי לא לשמוע את שאגותיי. איך הגענו למצב שיש מסיבה אצלכם בדלפק, ליד הקופה, ואני לא מוזמנת?

ומה עוד?

למשל, שלא תעשי לי מה שעשו לרוויטל ותנזפי בי לנגד עיני הלקוחות האחרים בחנות שאת יודעת טוב ממני מה המידה שלי. בכל זאת, אחרי 30 (פלוס מינוס) שנות קיום, אני זכאית לכך שלא תביכי אותי מול כולם, לא תצרחי עליי בריש גלי ולא תגרמי לי לצאת מהחנות נזופה, נבוכה, רותחת מזעם וחסרת אונים להפליא. אולי תעיתי באקראי לחנותך, ועדיין אין שום סיבה לסוכך בגופך על הקולבים היקרים מפז או להציע לי להתעטף בווילון שתלשת מאחד התאים.

 

לפעמים אפשר להציע ללקוח להתרשם מההיצע בחנות. לפעמים גם אנחנו יודעות מתי הדברים רחוקים ממידתנו.

 

אני מאוד מבקשת ממך, מוכרת יקרה, שאם כבר הגעתי למצב שאני משיבה לך באותו מטבע, לא תאמרי לי בקוצר רוח "ממש לא נעים לי שאת מדברת אליי ככה!", כמו שאמרת לחברתי, הבלוגרית ושדרנית הרדיו קרין אלדאה כשזו התרעמה על השירות. אני מבינה שלא נעים לך, אבל נחשי מה? לא היה נעים גם לה. אז היא חשה צורך אנושי אלמנטרי להגיב. אני לא חושבת שיש מקרה שבו מתאים יותר לומר "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך".

בבקשה אל תשקרי לי, במיוחד לא ביוזמתך. אני יודעת מתי הבגד "מאמם" עלי. אני יודעת גם בדיוק מתי את מנדבת את חוות דעתך האוהדת רק כדי לסגור כבר את העסקה ולהעיף אותי החוצה מהחנות.

 

אני מבקשת שלא תספרי לי שהשמלה הזו עושה לי מותני צרעה, ישבן של רקדנית פלמנקו ואת החזה של פאמלה אנדרסון. זה ממילא לא יעזור לך: אם אקנה ואתחרט, אגיע יום-יומיים מאוחר יותר ותיאלצי לעבור איתי שוב את מסע החיפושים המייסר. בואי ותחסכי לשתינו – את לא תתני לי מחמאות כוזבות, ואני מבטיחה להגיע אלייך כמה שפחות.

 

אני מבקשת שלא תקראי לי מאמי, פוצקי, חמודה, נשמה. שמרי על ריחוק מקצועי ומעט קורקטיות. אני מבקשת שלא תיצמדי אליי כצל ותעקבי אחריי לאחר שהודעתי במפורש שאני לא נזקקת לעזרה. תני לי קצת מרחב ואגמול לך, אולי, ברכישה.

 

אני מבקשת שלא תנסי לשדל אותי לרכוש מוצרים יקרים, במיוחד מוצרי קוסמטיקה, ששתינו יודעות שאני לא צריכה ולא יכולה להרשות לעצמי. ואפרופו קוסמטיקה, חברתי, הבלוגרית מרינה גולדשטיין, היתה עדה למקרה קיצוני שבו דיילת יופי נפנתה לרגע מה"שמוזינג" שעשתה ללקוחה מבוגרת רק כדי לבשר לחברותיה הדיילות, בשפה הלא-רשמית של ישראל, שעכשיו היא הולכת "להרביץ" קופה אדירה על גבה של הלקוחות האומללה ההיא.

 

אני מבקשת ממך, מוכרת יקרה, אם כבר טרחת להונות לקוחות אחרים, עשי זאת בשקט ובצנעה, ומוטב שלא תעשי זאת כלל.

לאחר שעברנו את כל אלה, יש לי בקשה גם לרשתות: השקיעו קצת יותר בבחירת כח האדם שלכם. בסופו של דבר, האדם העייף, הדהוי והבלתי מרוצה שבקופה, הוא פרצופה של הרשת ולא רק של החנות הספציפית. חפשו אנשים כנים שרוצים לעבוד עם בני אדם.

 

הפסיקו להתנות את משכורתן של המוכרות ביעדי מכירות. שימו עוד מוכר במשמרת, שיהיה מי שיעזור בקיפול וסידור החנות. תנו לעובדיכם הכשרה מקצועית של כמה ימים והגדירו כבר קוד אתי של התנהגות. קוד אתי אמיתי, לא ארבעה משפטים כלליים ששורבטו על בריסטול מאחורי קו הקופות. קחו את המודל של זארה, שם לעולם תימצא מוכרת אדיבה בהישג יד, וכל זאת מבלי להעיק ומבלי להפגין התעניינות מזויפת.

 

מוכרת יקרה, אני פה אם תצטרכי אותי.

כמעט תמיד נכנסת לחנותך וממהרת להיבלע בין הקולבים. את לא צריכה להתנפל עלי, רק לומר שלום. את לא צריכה לכפות עליי שירות, רק להציע בנימוס. את אפילו לא צריכה להביע את דעתך, רק אם אני מבקשת. בסך הכל, בדקות הקצרות שיש לנו יחד פה ושם, אם שתינו ננסה ליהנות ממערכת היחסים הכפויה שלנו, החיים יכולים להיות הרבה יותר יפים, את לא חושבת?