כבר בפתיחה, בואו נפזר את הערפל ובגילוי לב אצהיר - יש לי תחת והוא עסיסי ובולט.  כמו לרוב הצבריות וכיוצאת עדות מזרח גאה, מעולם לא היה לי תחת קטנטן. 
עוד כילדה לפני תקופת ההתבגרות, לפני שההורמונים עשו בי שמות ואפילו לפני שגיליתי שאפשר לזכות בקינוח מהמם ע"י שריפת פיתה על האש +חמאה+חלווה, גיליתי שהאחוריים שלי בולטים יותר מהחברות. מאוחר יותר הגיעו האכזבות בתקופת התיכון והשירות הצבאי שעשו את שלהן והמשקל שהעליתי גרם לו לתפוס עוד ועוד נוכחות.  ואני הפכתי למומחית בניסיון להסתיר אותו. 
 
במבט לאחור, עשיתי את כל הטעויות בניסיונות ההסתרה . בין האמצעים היו טוניקות, קשירת קפוצ'ון מסביב למותן, שמלות מקסי וכמובן - להשתדל לא להפנות גב לאף אחד.  משום מה יש לנשים בעלות עכוז גדול מעין אמונה שאם ילבשו שחור, או חולצות ארוכות אז התחת ייעלם.
 
מי היו המודלים הבולטים בעולם התקשורת אז? מדונה, בריטני ספירס ,קיילי מינוג, קייט מוס - כולן בעלות טוסיק קטנטן ושרירי.
ואם להוסיף על הקושי, עולם האופנה גזר עלינו את עינוי הגזרה הנמוכה.
מה? איך יכולנו לארוז את עצמנו בשליש הבד שנותר באזור האגן? זה רק החמיר את התסביך.
בשנות ה- 2000 הריתי וילדתי ואז החלטתי לשנות גישה. ניסיתי כמו נשים רבות שאימצו את ה- fatkini בגאווה לאמץ את אותה גישה, אבל ללא הצלחה. 
 
 
לא יודעת מתי התחיל השינוי בתפיסה.יש האומרים עם ג'ניפר לופז, ביונסה ואחריהן ניקי מינאז' וחברותיה, אבל מי שלקחו את זה הכי רחוק היא המלכה קים קרדשיאן ואחיותיה.
לא ברור לי איך הגענו מהסתרת התחת ל-belfie, כלומר, סלפי תחתון שמשמש כל מיני סלבריטאיות באינסטגרם כדי להשוויץ באחוריים המפוארים שלהן. ועכשיו יש גם את Belfie Stick (בדיוק מה שאתן חושבות - מקל סלפי המוקדש לצילום האחוריים), כדי להקל על המלאכה. 
 
 
בשנים האחרונות אחד הניתוחים הפלסטיים המבוקשים בארה"ב הוא השתלת עכוז. להפתעתי, בגיל 40, אני חשה צורך להתגאות באחורי באיזה belfie טוב.
בנות ישראל, אחיותיי הצבריות הנאבקות בשיעורי עיצוב,הבה נצא במחולות, הגיעה שעתנו! 
 
אני רק מקווה בשביל הבנות שלנו שהטרנד הזה יישאר פה גם בשבילן,כי אתן יודעות ,לאופנה יש נטייה לחזור והגזרה הנמוכה ממתינה להן מעבר לפינה.