בחיים שלנו יש עת לכל דבר, כפי שכתב "קוהלת": ?עת ללדת ועת למות, על לטעת ועל לעקור נטוע, עת להרוג ועת לרפוא, עת לפרוץ ועת לבנות? (קוהלת פרק ג' פס' ב'-ג'). אך מה עם עת לצדק? זה לא נכתב בקוהלת, זה נכתב כאן אצלנו כחברה דמוקרטית.

 

לנפגעת רוני ריבר הגיעה העת לצדק. לאחר מאבק ממושך הגיעה הדיון שלה לבית המשפט העליון, היא ישבה וציפתה לו בקור רוח, אך בבוא העת מי שהיו אמורים להגן עליה כתבו לה: "אנחנו כרגע שובתים, ונראה מה יהיה".

 

 

גזר הדין שמבזה את הגוף שלנו

גזר הדין שניתן לאנס יניב נחמן הוא בגדר משבר אמון חריף בין הציבור לבין בית המשפט. איך יתכן שאונס = חצי שנה של עבודות שירות?

מחאה נגד בית המשפט על גזר דינו של יניב נחמן

לטור המלא

שלא תבינו אותי לא נכון, אני בטוחה שיש צדק בשביתת הפרקליטות. אני בטוחה שבשבילם זה כל עולמם, ובזכות העת של רוני ריבר לצדק, יתחילו סוף סוף להתייחס לשביתה שלהם. אבל פה בדיוק הבעיה במדינה שלנו מתחילה: כל אחד חושב על עצמו. שכחנו כבר מהי סולידריות, שכחנו שהקמנו את המדינה הזו בזכות החיבור בין האנשים –  בין אם בקיבוצים שהחלו את דרכה של מדינת ישראל בראשית ימיה, ובין אם בהתקבצות יחדיו של אנשים שחברו כוחות למען מטרה אחת. השלם גדול מסך חלקיו.

 

 

 

שביתת הפרקליטות חשובה, ואולי גם מוצדקת על פי דרכם, אבל כמו שהרופאים עובדים בשביתתם בשעת חירום, גם על הפרקליטים לעבוד בשעת חירום. וזוהי שעת חירום. זוהי השעה של רוני ריבר, שמאחוריה עומדות 11 נפגעות שנאנסו ע?י יניב נחמן ומחכות לצדק. אנחנו, מתוך תחושת סולידריות יוצאות להפגין, להגיד לנפגעות שהן לא לבד ואנחנו כאן בשבילם.

 

אז פרקליטים יקרים, קומו וצאו ולכו לייצג מחר את רוני ריבר במשפטה הצודק. הגיעה העת.

 

הפגנה נגד ענישה מקלה ליניב נחמן

 

עדי נוקד ויצמן ופעילות נוספות ייצאו להפגין הערב (שלישי, 5.4) מול בית משפט השלום בתל אביב, במחאה על החלטת הפרקליטות לשבות ולא למלא את תפקידה בייצוג הנאנסת רוני ריבר. ריבר חיכתה שבועות ארוכים לדיון שייערך מחר (6.4) בערעורה על פסק הדין שנגזר ליניב נחמן, אשר פגע בה וב-11 נפגעות נוספות, הודה באונס וקיבל 6 חודשי עבודות שירות.

 

אתן מוזמנות להצטרף ולהפגין למען הצדק של קורבנות התקיפות המיניות בבתי המשפט – הערב ב-19:30, ברחוב ויצמן 1 תל אביב.