יום אחד הייתי למעלה, ויום אחד התרסקתי לתהום
צהרים טובים, שמי גלית בנגלס והייתי הבעלים של חברת ההפקות שכבר לא פעילה בשם 'באז טלוויזיה'. במשך 20 שנה הייתי מפיקת על, בולדוזר, כינו אותי בהרבה מאוד כינויים, והפקתי מאות של שעות שידור שאני מניחה שאת חלקם אתם מכירים.
עוד באון לייף:
החברה שלי נקלעה לקשיים כלכליים. חובות של 2.2 מליון שקל בעקבות 5 סדרות שהיו אמורות להיכנס לחברה ולא נכנסו, כל סדרה מהסיבה שלה, וככה אני מוצאת את עצמי יום אחד נופלת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. מכירים את זה? יום אחד אתה למעלה, בגג העולם, ובשניה אחת אתה נוחת אל התהום וכמעט מתרסק.
הנפילה הזאתי מלמעלה למטה גרמה לי לשבת על ספסל בשדרה, מהפחד לשתות קפה בבתי קפה, שאם בעלי החוב שלי יעברו ויראו אותי שותה קפה בבתי קפה הם יגידו: "רגע, כסף לקפה יש לה, אבל כסף לשלם לנו אין לה?". אני נמצאת פה היום לידכם כדי להסביר לכם ולהראות לכם שהבלתי אפשרי - אפשרי. באיך עושים את זה? על ידי שלושה דברים: יצירתיות, היכולת לדעת לבקש, ואמונה עצמית.
בעלי החוב שלי התחלקו לשלושה חלקים: החלק הראשון זרם עם נושא דג הזהב. כמובן כולם העדיפו לקבל כסף אבל אלה שזרמו עם דג הזהב ביקשו ממני פלזמות, שוברים לסופר, טיסות לחו"ל, בתי מלון, יצירות אמנות ואישה אחת ביקשה ממני לעזור לה להיפטר מבעלה. אבל חוץ ממנה, כל בעלי החוב שלי ביקשו דברים מאוד חומריים.
החברה שלי התרסקה, ואני התרסקתי יחד איתה. גלית בנגלס
יצאתי למסע
בתחילת המסע שלי הבנתי שהמסע שלי הוא לא לסגור 2.2 מליון ?, אלא שעליי לעבור תיקון משמעותי ועל זה אני רוצה לדבר איתכם היום, שהתיקון שלי הוא לדעת לבקש ולהיות בצד המקבל. בתחילת המסע שלי גם אני נשארתי בלי כלום. אפרופו פנסיה - הפנסיה שלי, החסכונות שלי, כל מה שהיה לי בחיים בעצם נבלע בתוך החברה, למעשה אני הייתי בעלת החוב הכי גדולה של החברה.
אני זוכרת שאבא שלי הגיע אלי עם מעטפה של כמה אלפי שקלים, כדי לתת לי כסף שיהיה לי עבור מחיה של עצמי, ואני באה להרים את היד ולהגיד לו שאני לא רוצה כסף כי אני מתביישת לקחת מאבא שלי כסף בגיל 40. דומעות חונקות לי את הגרון מהבושה שהנה אני הולכת לקחת כסף מאבא שלי, אבל אז אני מבינה שאני במסע לבקש. אני לוקחת את המעטפה מאבא שלי, מסתכלת לו בעיניים, ופעם ראשונה בחיים אני רואה אותו מרגיש נחשב.
בזה שאפשרתי לו לתת לי, הבנתי שלדעת לבקש ולאפשר לקבל זה בעצם לתת לאחרים לתת לנו. וכמו שלכולנו יש את התחושה המדהימה תמיד של לתת, אנחנו צריכים לאפשר לאחרים לתת לנו. והבנתי שלדעת לבקש ולהיות בצד המקבל זה לא התיקון שלי, זה התיקון של כולם. יצא לי להכיר רווקות, שמתקרבות לגיל 40, נשים מדהימות, שחלקם מעדיף להביא ילד מתרומת זרע, רק בגלל שהוא מתבייש להעלות סטטוס בפייסבוק ולהגיד: אני מחפשת אהבה. כי הם מתביישות בזה שהם מחפשות אהבה.
**גלית תרצה בטוק האוס בנמל תל אביב ב-23.6
צפו בנאום המלא של גלית בנגלס מתוך ועידת נשים וכסף: