הגוף הגברי המנופח חזר לאופנה. במובן מסוים הוא מעולם לא עזב אותנו, אם נחשיב "סלגים" (סלבריטאים סוג ג') כמו וין דיזל ודיווין ג'ונסון, אבל עם כל הכבוד לשניים האלה, הם מעולם לא התקרבו לתהילה של כוכבים הוליוודיים מובילים באמת – כמו שהיו ארנולד שוורצנגר וסילבסטר סטאלון בזמנם.

 

וונדרוומן: גל גדות היא האנטי גיבורה שהוליווד חיכתה לה

היא דיווה, אבל לא במובן השלילי של המילה, היא זוהרת אך נגישה, והיא רזה אבל טבעי - גל גדות האנטיתזה לכל סטיגמה הוליוודית

גל גדות

לכתבה המלאה

דיזל וג'ונסון לא באמת נספרים, אבל כשבן אפלק, הגבר המודרני, הרגיש, הכותב, נדרש לגוף מפותח סטייל רמבו, זה כבר אומר דרשני. בסרט המושמץ-מדובר של השנה "באטמן נגד סופרמן", בטמן של אפלק מנופח מאי פעם. והוא לא לבדו. מעבר לים כבר מסמנים את זה כתופעה – השרירים הגרוטסקיים שוב באופנה. הגרסאות האחרונות של באטמן, צבי הנינג'ה ואפילו הפאואר ריינג'רס, מציגים איברים כה מנופחים ומשורגים עד שנדמה כמעט שאינם הולמים לילדים.

בן אפלק כבאטמן

מודרני, רגיש - ונורא שרירי. בן אפלק ב"באטמן נגד סופרמן"

בקולנוע, לא רק נשים מוחפצות

הטרנד החל בשנות השבעים, עם עליית קרנם של שוורצנגר וסטאלון, והפך למגמה שתפסה תאוצה בשנות השמונים, הגיעה לשנות התשעים ואז גוועה פחות או יותר, לא לפני ששוורצנגר שיחק בסרט "ג'וניור" בתור גבר שנכנס להיריון, ובכך הקיץ הקץ על הגוף הגברי שייצג עד אז (כמו גם על הקריירה שלו). חוקרי הקולנוע טוענים כי הגופים הקשוחים הללו סימלו בזמנם את השאיפה לשיקום הכבוד הגברי האמריקאי, לנוכח המהפכה הפמיניסטית, כמו גם לנוכח הכישלון הצורב במלחמת ויאטנם.

אבל מה הוא מסמל בימינו? אנחנו נמצאים בעידן בו אמריקה משתוקקת מחדש לגיבורי על. יעיד על כך מבול העיבודים לסרטי הקומיקס.אלה רוחות מהעבר שנושבות לעברנו ומביאות ניחוח של אייטיז עם ארומת דונלד טראמפ – געגועים לגברים "אמיתיים" שינתצו את המטרוסקסואלים שהתרגשו עלינו, ויבטיחו את החזרה לערכים ישנים, יציבים ומוצקים.

הגוף גברי המנופח היה תגובת נגד לפמיניזם, והעניין בו הוא בראש ובראשונה מגדרי, אבל לא רק ערכים שמרניים מתבטאים בו. שרירנים הם נישה גברית נדירה הזוכה ליחס מחפצן, דומה לזה שנשים מקבלות בשגרה. המצלמה מלטפת אותם, עוברת עליהם באיטיות ומפרקת אותם לחלקים בקלוז-אפים. הגוף השרירי הוא ספקטקל אירוע ראווה, כמעט כמו הגוף הנשי. כך יעידו למשל צילומי העירום של שוורצנגר בשליחות קטלנית (מי שלא ימצמץ אפילו יתפוס אותו בעירום מלא). הגוף השרירי גם מציג סטנדרטים חולניים, בלתי אפשריים, דימוי גוף מעוות, בעייתי המביא גברים להקדיש את חייהם לחדרי כושר ומשקאות חלבונים. ולמרות זאת, גם בסרטי שרירנים דמויות גבריות תמיד יציגו מגוון גופים רב יותר מזה המותר לנשים.

ארנולד שוורצנגר כקונאן הברברי

הנשים הרימו ראשן, והגברים ניסו לשקם את כבודם - עם שרירים. ארנולד שוורצנגר כ"קונאן הברברי"

מאחר והתרבות המערבית עדיין לא מורגלת בהחפצה של גברים, החוקרים טוענים שישנן שיטות שהשתרשו בכדי לנטרל את המשיכה כלפי הגופים המגודלים הללו, חרף הפוטנציאל הארוטי הגלום בהם. הגוף השרירי נפצע, מדמם, ומופיע לרוב בהקשרים של מאמץ עילאי או סבל. הסבל והדם מנטרלים את האירוטיות של הגוף, וכך המראה אינו מאיים על הגברים בקהל – הנחשבים בימינו לקהל הקולנוע ה"אמיתי". גם את באטמן של אפלק ראינו מתאמן בדבקות ומתייסר בהכנות לקרב, לא פחות מרוקי בלבואה או ז'אן קלוד ואן דאם בזמנם.

וונדר וומן מגיעה להצלה

ב"באטמן נגד סופרמן" שני גיבורי העל מנופחים מאי פעם, כמעט עד כדי גיחוך. חדות וחדי העין יבחינו אפילו בכמה שוטים שיוחדו במיוחד כדי להמחיש שזה הכל בשר אותנטי, לא חליפה או אפקטים מיוחדים, אם כי יש לקוות שבן אפלק לא באמת הולעט בסטרואידים למען כמה שוטים קצרים. הגופים בסרט הזה כל כך מאסיביים ועם זאת נדמה שהם עושים כל כך מעט, ובינתיים לקס לותר, בגילומו של ג'סי איזנברג הצנום, הנשי, היהודי וארוך השיער, מהתל בגמישות בכולם. הסרט מעיק, כבד, כמו הגופים בו, כל המבקרים הסכימו כי אפשר היה לקצץ בו איזו שעה של בשר לטובת הקלילות. העולם הרי עובר בכלל לטבעונות.

שניים רבים ומתנפחים, השלישית מנצחת. צילום: יח"צ הסרט בטמן נגד סופרמן

נקודת האור היא כמובן וונדר וומן בגילומה של גל גדות החד פעמית. גדות נדרשה בעצמה להעלות כ-14 קילו לטובת הסרט, אבל התוצאה אינה גוף גרוטסקי כמו של אפלק אלא להפך. הדרישה מגדות להעלות במשקל נדמית כאקט שפוי, נדיר, במציאות הדורשת לרוב מנשים לחטב ולהדק עוד ועוד את גופן (ואז לעשות להן שיימינג גם על זה).

בזמן שהגברים, באטמן וסופרמן, עסוקים בסרט בעיקר בעצמם, במלחמות אגו פסיכולוגיות וילדותיות, באה סופר וומן, האישה האולטימטיבית, ועושה סדר. כשחושבים על זה ככה הסרט נראה פתאום פמיניסטי ממש, אולי אף מציג את הגברים בעליבותם, באובססיות שלהם, כורעים תחת כובד ראש וגוף מופרזים. אז גם אם נראה שמגמות שמרניות מהעבר מאיימות לצוף חזרה אל מולנו – בין השורות אפשר למצוא בהן גם תוכן חתרני.